אדם ששבת בעיר אחרת – האם מותר להשתמש בספריו ובכליו ולהוציאם מחוץ לביתו?

מקורות ונימוקים:

רגלי הכלים כרגלי בעל הבית

מתני' ביצה דף ל"ז. הבהמה והכלים כרגלי הבעלים, המוסר בהמתו לבנו או לרועה הרי אלו כרגלי הבעלים. כלים המיוחדין לאחד מן האחין שבבית הרי אלו כרגליו, ושאין מיוחדין הרי אלו כמקום שהולכין. השואל כלי מחבירו מערב יום טוב כרגלי השואל, ביום טוב כרגלי המשאיל.

כן פסק השו"ע או"ח סימן שצ"ז סעיף ג' בזה"ל:

כשם שאין אדם רשאי להלך בשבת וביום טוב אלא אלפים אמה לכל רוח, כך כליו ובהמתו אין יכול שום אדם להוליכם חוץ לאלפים אמה של בעליהם. ואם עירבו בעליהם לרוח א', אין שום אדם יכול להוליכם לרוח האחרת, אפילו פסיעה אחת, במקום שאין הבעלים יכולים לילך.

מבואר שמשום איסורי תחומין, דין הכלים כדין הבעלים, וניתן לטלטל את הכלים, רק להיכן שמותר לבעל הכלים לילך. הואיל וכך מתבקש שבחור ישיבה ששבת בישיבתו בעיר בני ברק, לא יהיו רשאים בני משפחתו המתגוררים בירושלים להוציא את ספריו מהבית ולהשתמש בהם בבית הכנסת וכדו', הואיל ובעל הספרים שבת בבני ברק ואין לו רשות לילך בירושלים כלל.

כעין זה כתב בשו"ת שבט הלוי חלק ו' סימן מ"ו, שמשפחה שנסעה לשבת לעיר אחרת חוץ לתחום, אין השכנים יכולים להשתמש בכליהם, הואיל וכליהם אסורים בטלטול מאחר ושבתו בעיר אחרת.

כן כתב גם הגאון הרב דב לנדאו שליט"א בספר זכר דבר סימן י"ט שהמניח את ביתו והלך לעיר אחרת אסור לשכניו להוציא את כליו ולהשתמש בהם.

רשות שימוש בספרים לא משפיעה על דין שביתת הכלים

אמנם יש מקום לומר שכיון שיש לבני הבית רשות להשתמש בספרים במקומם, הואיל וכך לא יחשבו ששבתו היכן ששבת בעל הספרים, אלא היכן ששבתו האנשים שיכולים להשתמש בספרים. על פי המבואר בדברי השו"ע סימן שצ"ז סעיף י"ז בזה"ל:

מי שהיו לו פירות מופקדים בעיר אחרת רחוקה ממנו ועירבו בני אותה העיר לבא אצלו, לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו. במה דברים אמורים, כשייחד להם קרן זוית, אבל אם לא ייחד להם, הרי הם כרגלי זה שהם מופקדים אצלו.

משמע שאם לא ייחד להם קרן זווית דווקא, הרי הם כרגלי מי שהם מופקדים אצלו, וה"נ היה מקום לומר שכיון שנותן רשות לבני ביתו להשתמש בספריו, מקום שביתת הספרים יהא לפי מקום שביתת בני המשפחה הרשאים להשתמש בספרים.

אמנם אין הדבר כן, הואיל וכפי שמבאר המשנה ברורה שם ס"ק מ"ב, אין הכלים מתייחסים לנפקד אלא"כ הוא קיבל עליהם אחריות שמירה שדינו כדין שואל שהכלים כרגלי השואל, אולם רשות שימוש איננה קובעת שמקום הכלים כמקום מי שרשאי להשתמש בהם.

כך גם משמע מדברי השו"ע שם סוף סימן שצ"ז לגבי מי שהזמין אצלו אורחים ביו"ט, שאינם יכולים לקחת ולהוליך את המנות מביתו של בעל הסעודה, אלא"כ זיכה להם המנות מבעוד יום. מוכח שאף על פי שניתנה להם הרשות לאכול ולהשתמש במנות, אין די ברשות שימוש ואסור להם להוציא את המנות מן הבית, ורק אם זיכה להם בעל הבית את המנות מבעוד יום רשאים הם לטלטלם.

כלים שבעליהם שבתו בעיר אחרת – מותר לטלטלם במקום שיש עירוב?

אולם יש להתבונן שמא למרות שהבעלים שבתו בעיר אחרת, מכל מקום כיון שבימינו יש עירובי חצרות ברוב המקומות והערים, לפיכך יהא מותר להוציא את הספרים בכל אותה העיר, הואיל ובמקום שיש עירוב כל העיר נידונה כחצר אחת ורשות היחיד אחת, וכל העיר כד' אמות היא.

אולם אין הדבר כן, שהרי מצאנו בדברי שער הציון סימן שצ"ז ס"ק ד' בשם תוספת שבת ס"ק ג' שכתב, מי שכלתה מדתו בחצי העיר המוקפת חומה, דאז הוא אסור לילך יותר ואחרים מותרים לטלטל בכל העיר כיון שמוקפת חומה, וקא משמע לן דאסורים להוליך הכלים של זה שכלתה מדתו בחצי העיר.

מבואר שאסור להוליך הכלים של מי שכלתה מידתו בתוך העיר, מעבר לתחום כלל אפילו בחצי העיר. לפי זה אפילו בעיר המוקפת חומה או שיש בה עירוב של צורת הפתח וכדו', ואפילו בתוך הבית ממש, אסור לטלטל שם חפץ וכדומה, מעבר להיכן שמותר לבעל הספרים לילך. כדין המבואר בשו"ע סימן ת"ח סעיף א' במי שכלתה מדת תחומו בתוך העיר, שאפילו מוקפת חומה, אינו מהלך אפילו פסיעה אחת יותר.

כלים ששבתו בעליהם בעיר אחרת – כיון ששבתו בהיתר מותר לטלטלם

אמנם מצאנו שכתבו הפוסקים לחלק ולהתיר לטלטל הספרים שבעליהם שבתו בעיר אחרת, על פי מה שנתבאר בשו"ע סימן ת"ה סעיף ח', שיש לחלק בדין מי שיצא חוץ לתחום, בין אם יצא מדעת או שהוציאוהו עובדי כוכבים על כורחו.

ואף שאין לדמות לנידון המבואר בשו"ע סימן ת"ז, שהיוצא ברשות יש לו אלפיים אמה לכל רוח. הואיל ושם מדובר שיצא ברשות להציל נפשות וכדו', וכפי שכתב לחלק ולהוכיח בספר זכרון יוסף.

מכל מקום כתב בשו"ת מגדנות אליהו חלק ג' סימן צ"ב, שיש להתיר בספרים וכלים ששבתו בעליהם בעיר אחרת, לטלטלם בכל מקום שיש בו עירוב, כדין טלטול תוך ד' אמות. על פי המבואר בשו"ע סימן ת"ה סעיף ו', שאם נתנוהו עכו"ם חוץ לתחום בדיר וסהר או בעיר אחרת מוקף מחיצה וכו' מהלך את כולו. ומבואר שם בסעיף ט', לגבי פירות שאם הוציא אותם עכו"ם חוץ לתחום אסור לטלטלם חוץ מד' אמות כל זמן שהם חוץ למקומם, ומבואר במשנ"ב ס"ק נ', שאם הביאם לעיר המוקף מחיצה מותר לטלטלם בכל העיר כולה עיין שם, וביאר בשעה"צ ס"ק מ"א, דהיינו טעמא הואיל והפירות אנוסים הם לפיכך דמי למי שיצא שלא לדעת והכניסוהו בעיר זו.

הואיל וכך גם בנידון שלפנינו, למרות שהספרים והכלים שבתו בעיר אחרת מבעליהם, יש לדמותם לנידון מי שהוציאו העכו"ם כליו חוץ לתחום שמותר לטלטלם בתוך ד' אמות ובכל מקום שיש שם עירוב צורת הפתח, הואיל והם לא הוצאו באיסור, אלא שבתו שם בהיתר, ורק בעיר שאין לה היקף מחיצות לדירה או בשדה לא יזיזם ממקומן. אמנם יש לפקפק קצת בדימוי נידון השאלה לדין זה, ואכמ"ל.

עוד יש לציין שבעיר שאין לה היקף מחיצות, לא יזיזם במקומם, גם אם הוא לבוש שמצד דיני הוצאה יש היתר ללבשו ולצאת עמו, מ"מ מצד איסור תחומין אין להוציאם אפילו כלבוש.

כלים ששבתו בעיר אחרת מהבעלים – אין רגליהם כרגלי הבעלים

היתר נוסף ניתן לצדד לנידון השאלה שלפנינו, שכיון שהבעלים היו בעיר אחרת מהכלים, כל כה"ג אין אנו אומרים רגלי הכלים כרגלי הבעלים, אלא הכלים קונים שביתה במקומם וניתן לטלטל בהם בכל העיר, ואלפים אמה חוצה לה.

כן מבואר בדברי התוס' בעירובין דף מ"ז: ד"ה והכלים, שכתב בהדיא לגבי כלים ששבתו בעיר אחרת שיש להם שביתה במקומם ואלפים אמה לכל רוח, ואין רגליהם כרגלי הבעלים.

זה לשון התוס' שם: וקשה דאי יש להם בעלים הרי הן כרגלי הבעלים? ואפי' אם נעמידם כגון שהבעלים בעיר אחרת דהשתא לא הוי כרגלי הבעלים, ומ"מ בני שביתה הם יותר מן ההפקר ויש להן אלפים אמה לכל רוח, מ"מ אין נראה להעמיד כלל ביש להם בעלים וכו'.

וכתב הבית מאיר או"ח סימן ת"א, שכן משמע מדברי הריטב"א, אמנם כתב שאין משמע כן מדברי הפוסקים, אכן לענ"ד ניתן לצרף שיטה זו להיתר בנידון השאלה שלפנינו ולומר שכיון שהספרים שבתו בעיר אחת מהבעלים, אין לומר בזה רגליהם כרגלי הבעלים, ויהא מותר לטלטלם בכל העיר.

כעין זה כתב הגאון מהר"ם אריק ז"ל בספרו מנחת פתים או"ח סי' שצ"ז בהוספות בסוף חלק אבעה"ז שחפצים של ישראל המונחים באוצר חוץ לתחום בעליו אף שהם כרגלי הבעלים, מכל מקום נראה שאם הפירות בעיר מותר לטלטל הפירות בכל העיר אף שאינו מוקף מחיצה, כיון שהפירות שבתו בעיר ושבת באויר מחיצות כל העיר כד' אמות אף שאינו מוקף לדירה.

אף שתמה עליו בשו"ת מגדנות אליהו מניין לו כן, שיהא היתר טלטול בכל העיר אף שאינו מוקף מחיצות, וכתב שיש ללמוד ממנו על כל פנים היתר כאשר יש היקף מחיצות. לדברינו פירוש דבריו הוא על פי דברי התוס' והריטב"א שאין הכלים נגררים אחר הבעלים אם שבתו בעיר אחרת. [כעת אין הספר תחת ידי].

ושמחתי מאוד שמצאתי שגם השבט הלוי עצמו בחלק ט' סימן ע"ט, כתב לצדד להקל, אלא שהוא כתב לצדד להקל מטעם ספק ספיקא, שמא אין איסור להזיזן גם כאשר יצא בעליהן חוץ לתחום, וגם את"ל אסור, עצם דין יצא מדעת ספיקא דדינא הוא, וסיים שבזה נטה ממה שכתב בשבט הלוי חלק ו' סימן מ"ו אות ד'.

וראיתי שגם בפסקי תשובות לסימן שצ"ז כתב שיש להקל בזה בצירוף הטעמים הנזכרים, יעויין שם אות ה', ובהערה 26.