מקורות:
מה שכתבנו לענין דיני אבלות דגסי בי”ב חודש, הם דברים מפורשים בשו”ע ביו”ד סי’ שצ”א סע’ ב’ שהעלה להדיא דסגי בי”ב חודש גם שנה מעוברת, עפ”י דברי הרא”ש ז”ל בשם הראבי”ה, שלענין הפסקת דיני האבלות, מדקתני י”ב חודש ש”מ דסגי בזה גם בשנה מעוברת. והכי נמי לענין הקדיש, כיון שהמנהג להפסיק לשבוע בתחילת החודש השנים עשר מטעם לזות שפתיים שמשפט רשעים בגהינם י”ב חודש (אע”פ שעפ”י רבינו האריז”ל אין אמירת הקדיש מחמת הגהינם בלבד), כמו שכתב בשו”ת רב פעלים ח”ג חיו”ד סי’ ל”ב ובנתיבי עם יו”ד סי’ שע”ו ובחזו”ע אבלות ח”א עמ’ של”ז ושאר אחרונים, הכי נמי דנקטינן לישנא די”ב חודש בדווקא ומפסיקים בסיום החודש האחד עשר (תחילת השנים עשר). וכמו שכתב גם מרן הראש”ל הגרי”י שליט”א בילקו”י אבלות מהדורת תשס”ד עמ’ תע”ו.
ובענין מה שכתבנו לגבי יום פקודת השנה, שהעיקר הוא בסיום השנה (י”ג חודשים בשנה מעוברת) אך טוב להחמיר בשני הימים, כן היא הכרעת מרן מלכא זלה”ה בחזו”ע ח”ג עמ’ רל”א עפ”י דברות מוהר”ח פלאג’י זלה”ה והגאון בעל הבן איש חי זלה”ה ועוד. וקצרתי מאוד בכל זה יען כי כבר נזקק לזה מרן הגרע”י זלה”ה והרחיב כיד ה’ הטובה עליו זיע”א ומה לנו לטחון קימחא טחינא.
