הרב יוסף חי סימן טוב משיב כהלכה
le pays du questionneur: צרפת

QUESTION :

Il est une question qui est malheureusement pas assez posée, mais qui trotte dans la tête de nombre d’entre nous : Pourquoi la Shoah a t-elle eu lieu ? Où était alors la Providence divine ? Auriez-vous une réponse qui satisfairerait ? Merci.

REPONSE :

Cher ami,

Je suis heureux que vous me posiez cette question. En effet, certains n’osent pas l’aborder.

Mais en fait, il suffirait pour quelqu’un d’intelligent, de se reférer à nos Sources pour se rendre compte que bien au contraire, la question devrait être posée à ceux qui ne “comprennent pas”.

Il est évident que nous pouvons pas mettre le doigt sur telle ou telle raison et dire voila la cause de la Shoah. Pour cela il aurait fallu du Rouah Hakodech, de l’ésprit divin.

Les horreurs de la Shoah, et le nombre terrible des ses victimes, 6 millions, n’est pas anodin, loin de là. La mort d’un seul de nos frères est déjà la plus grande des catastrophes. Chaque âme juive, on le sait, est considérée comme un monde entier. A plus forte raison lorsqu’on parle de proportions telles que la Shoah.

Mais cependant, nous pouvons tout de même tenter de relever quelques réflexions. Ce qui aurait pu entraîner la “colère de D.” et apporter ce malheur. Bien qu’en fait, ce n’est pas à nous de trouver ces raisons car nous ne sommes en réalité pas à même. Seuls les Grands Sages de la Torah, ayant eux-même survécu, peuvent se permettre de s’exprimer.

En somme, plusieurs choses pourraient être dites. (voir sources)

La plus simple : Hélas, nous savons la situation dans laquelle étaient les juifs du monde avant la Shoah, et plus particulierement en Europe. L’assimilation battait son plein. La fameuse Askala lutait contre les valeurs réeles de la Torah et son authenticité. Elle ammenaient la communauté a embrasser les valeurs modernes des Goym, Combien se mariaient avec des non-juives ! Combien se comportaient comme des gens athés. Le Chabbat était bafoué. La Torah aussi. Elle n’avait plus Sa valeur dans la vie juive. Les gens changaient leurs noms juifs, préferaient la langue allemande de la littérature et du théatre.Les témoignages juifs de cette époque son effroyables. La valeur d’un étudiant en Torah était abaissée. Les élèves de Yechiva devaient lutter.

Ne serait-ce que tout cela nous suffit pour comprendre les terribles choses qui sont arrivées alors avec la guerre mondiale. S’est alors accompli le verset “Et Mon couroux se levera alors, et Je les abandonnerais et Je cacherais d’eux Ma face, et les trouveront alors des grands et terribles maux, et sera dit alors, Voila, car D. ne se trouve plus en moi, il m’arrive de telles tragédies, et en effet Je cacherais d’eux Mon visage ce jour là, pour tout le mal qui a été fait etc.” (Devarim 31).

Les synagogues et lieux d’étude étaient vidés, les gens ne s’y intéressaient plus. Les gens se dégradaient. La jeunesse s’éloignait…

Et lorsqu’en pleine Shoah, les nazis se rabattaient sur les habaitants d’une certaine ville, ces derniers ne comprennaient pas qu’avaient-ils fait pour recevoir de tels malheurs. Le Rabbin leur tint ce sermon : ” Il est vrai que nous n’avons peut-être rien fait de mal nous même. Mais lorsque nos frères de Lithuanie se comportaient mal, nous les avons laissé faire, ne leur avons rien dit, n’avons pas exprimé notre mécontentement. Ce fut considéré au ciel comme une approbation. Et c’est là l’objet de nos souffrances d’aujourd’hui.” Et la communauté, qui avait pris conscience, fondit en sanglots, et se mirent à faire le Vidouy pour se repentir, avant d’être assassinés. D. ait leur âmes.

Que ces paroles soient une élévation pour eux, et que nous puissions mériter bientot Machiah, avec la rédemption finale, Amen.

SOURCES :

 

א’. פרקו עול תורה ומצוות התבוללו בין הגויים ואף יראי ה’ לא הוכיחו את הפושעים

מלפנים, באחד הימים מימי תשעה באב, נפל בליבי רצון ללמוד קצת על ההיסטוריה הקשה שאירעה בשואה. קדמה לכך ידיעה מפורסמת שבשואה נעקדו והלכו לטבח מאות ואלפים צדיקים וחסידים, רבנים ואדמורי”ם, ראשי ישיבות ומרביצי תורה, תופסי תורה ובעלי אמונה. התמונות חקוקות בליבם של כולם, מראות זוועה של אלפי אנשים בעלי לבוש יהודי ההולכים כטבח אל הצאן, חלקם כשהם מעוטרים בטלית ותפילין. כאשר החילותי לקרוא וללמוד על כך מפי ספרים וסופרי יראי ה’ שעברו את השואה, ליבי נצבט בקרבי, נאלמתי דומיה החשיתי מטוב וכאבי נעכר, חם ליבי בקרבי בהגיגי תבער אש, ומרוב צער ותוגה לא יכולתי להמשיך לקרוא, את הספרים הסרתי ושלחתי מעל פני.

אך אז מחשבותי הובילוני לחקור ולכתוב מעט על סיבת או סיבות השואה, שנגזר מאת הבורא יתברך ויתעלה שמו.

כאשר החילותי לחקור ולדרוש לשאת וליתן הפנו אותי יודעי דבר אל האמת המסתתרת מאחורי התמונות המפורסמות של מאות ואלפים יהודים יראים ושלמים ממחנה אושוויץ, לתמונות נוספות רבות שבעתיים מימי השואה, מהמחנות הרבות של מאות אלפי יהודים פורקי עול, שפרקו מעל צווארם עול מלכות שמים. כפי שכבר בילדותי התוודעתי וחונכתי על אמיתת הדבר, כי ההשכלה החלה עוד טרם באו שנות האימה של השואה, בהם ביקשו רוב יהדות אירופה לחיות ככל הגויים. רבים מהם נשאו נשים נוכריות והתבוללו בין הגויים! נתנו את השבת למשיסה! את תוה”ק השליכו אחרי גוום! שינו שמם ולשונם! לא שמעו לקול המגידים והמוכיחים! ואחר כך החלה לפקוד אותם המלחמה הגדולה, ומצאום רעות רבות וצרות, והתקיים מאמר הכתוב (דברים ל”א): “וחרה אפי ביום ההוא, ועזבתים והסתרתי פני מהם, והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין ה’ בקרבי מצאוני הרעות האלה, ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, על כל הרעה אשר עשה, כי פנה אל אלוהים אחרים”.

עדות נאמנה על יסוד דברים אלו אנו מוצאים בין השורות של כתבי מגידים ורבנים, שכתבו את דבריהם בעיצומה של השואה, במרתפים ובמחשכים, מתוך תחושת מוות קרובה! על ידי הגרמנים הצוררים ימחש”ו.

כדברים האלה כותב האדמו”ר מפיסצנה הי”ד אשר נעקד על קדושת השם בשואה, בהקדמה לספרו “חובת התלמידים” דברים כדורבנות על התקופה ההיא שקודם החורבן, וזה לשונו: “ועל זה ידווה לבנו ותסמר שערות ראשנו, בראותנו את הדור הצעיר איך נעשו כופרים, ודעותיו דעות של כפירה רח”ל, אין בו לא אמונה, לא יראה ולא תורה, שונאים הם את השם יוצרם ואת ישראל עבדיו. מנהלי וראשי הישיבות הנמצאים בתוך ישיבותיהם ותלמידיהם, ואשר לצערנו רק בחורי חמד נגד עיניהם, מתנחמים לאמור, הן אמת שיש עתה הרבה חופשים, אבל לא אלמן ישראל, גם בני ציון המצויינים בהלכה ועם ה’ לבבם נמצאים. אבל יושיטו ראשם חוץ מד’ אמות של ישיבותיהם, ויראו נא את ההמון הגדול החופשים רח”ל, צור נתמלאה מחורבנה של ירושלים. בתי המדרש היו מלאים לומדי תורה נתרוקנו, ותחתם נתמלאו אגודות אגודות וחבורות אשר מטרתם כפירה ומיאוסה של תורה רח”ל. אף בעלי המלאכה והסוחרים אשר מלפנים אף אם לא היו לומדי תורה, מכל מקום יהודים נאמנים היו, ועכשיו כבני הנוער כפרו נדו ונפלו לבאר שחת רח”ל”.

הרי לך דברים כהווייתם, מרטיטים ומרעידים, שכבר קודם השואה בתי מדרשות רבים נהפכו לבתי ועד לכפירה רח”ל!

אם כן מה מקום בכלל לשאלה על השואה, מדוע היתה, או היכן היתה יד ה’ בשואה?!

דברים דומים נשא מרן הגר”מ שטרנבוך שליט”א ראב”ד העדה החרדית ובעל שו”ת תשובות והנהגות (גיליון תצוה תש”פ), וזה לשונו: “בגרמניה הפיצו המשכילים את דרכם להידמות לגויים כלפי חוץ במלבושם ובאורח חיים, באומרם שעי”ז תסור שנאת הגויים מישראל, ודגלו בשיטת היה יהודי באוהלך ואדם בצאתך, ולא הועילו בזה כלום, כי אדרבה דווקא מגרמניה שהיא מקור ההשכלה והרפורמה יצא הרע, ונתגלה שדווקא בזה גרמו להלהיב את אש שנאת הגויים לכלות את ישראל בכל מקומות מושבותיהם”.

ובתוספת דברים נשא בזה מרן הגר”מ שטרנבוך שליט”א עוד דברים נוראים (גיליון וישב תש”פ), וזה לשונו: “לאחר השואה סיפר לי פליט אחד שבשעה שהנצים ימ”ש עיינו את בני עירו בהרבה עינויים שונים ומשונים רח”ל, בני העיר לא הבינו על איזה חטא הם נתבעים, ואחד מהגדולים זצ”ל מרבני העיר דרש בפניהם ואמר שאמנם מצד מעשינו לא מגיע לנו כזה חרון אף השם, אבל חברינו בליטא חיללו שבת, ולא חינכו ביניהם ובנותיהם לדרך התורה, ואנו שתקנו ולא פעלנו כלום ולא מחינו, ומי שאפשר לו למחות ולא מיחה נתפס בעוון הפושעים (שבת נד:), ועל זה אנו נתבעים. וכל העם געו בבכייה ששמעו, והחלו לומר ווידוי “אשמנו בגדנו” עד שהנצים ימ”ש הרגו את כולם רח”ל הי”ד”.

והביא עוד (שם), ששמע מפי קודשו של בעל המכתב מאליהו הגאון רבי אליהו דסלר זצ”ל, שבעת השואה האיומה כאשר צדיקים וקדושי עליון נחנקו ונהרגו בעינויים קשים, יחד עם רבבות מעם ישראל שנזרקו לתוך כבשונות האש, ורבים שאלו אז איפה אלוקיך ישראל, ואיך הקב”ה מיצר כל כך אפילו לצדיקים וקדושי עליון, וביאר הגר”א דסלר זצ”ל שנכון שהיו הרבה צדיקים וחרדים, אבל לא דאגו לשמירת הדת של אחרים, ולא מחו ברשעים מספיק, וביאר שהיתה זו מידה כנגד מידה, שהקב”ה אמר אתם לא מחיתם ולא התערבתם למחות על החילול ה’, אז גם אני לא מתערב למנוע את האויבים מלהרוג בכם, רח”ל.

ויש להביא בזה דברים נוראים מהמדרש רבה (קדושים פרשה כ”ה): א”ר אחא בשם ר’ תנחום ב”ר חייא, למד אדם ולימד ושמר ועשה, והיתה ספק בידו למחות ולא מיחה, להחזיק ולא החזיק, הרי זה בכלל ארור שנאמר “ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת”. ר’ ירמיה אמר בשם ר’ חייא, לא למד אדם ולא עשה ולא שמר ולא לימד לאחרים ולא היתה ספק בידו להחזיק והחזיק, ולא למחות ומיחה, הרי זה בכלל “ברוך אשר יקים את דברי התורה הזאת”. ורבותינו בעלי התוספות בדעת זקנים (כי תבא) הביאו מדרש שוחר טוב: “לא למד ולא לימד, לא שמר ולא עשה, כגון שהיה חבוש בבית האסורין, והיה ספק בידו למחות ומיחה, הרי הוא בכלל אשר יקים את דברי התורה הזאת”.

ובקובץ דורות (מקץ תשע”א), העיד מרן הגר”מ שטרנבוך שליט”א שקיבל כן מפי רבו הגאון רבי משה שניידר זצ”ל תלמיד החפץ חיים זי”ע שזו היתה הסיבה הראשונה והאחרונה שרבים מאחינו בית ישראל בכל ארצות בימי השואה באו לידי מיתות משונות. דל הפושעים מפני שלא שמרו כל התורה, אלא היראים אף הם מפני שלא אמרו להם מוסר והעלימו עיניהם מהם. והוסיף וכתב, “ויראתי שח”ו לא יהיה לנו עתה הגורל הזה שלא יצוו עלינו לחפור בורות ולקבור אותנו חיים או לשרוף במדורת האש כמו שקרה להם, כי האם טובים אנו מהם, על כן חובה קדושה עלינו לטכס עצה ולזעוק בחוצות דברי תוכחה ומוסר ולמחות, ואז נוכל לומר התאספנו יחד לכבוד ה’ ותורתו להשיב אפו וחמתו, והעיקר ללמוד עם הקטנים ולעשות תלמודי תורה וישיבות”[1].

וזכורני כד הוינא טליא ששמעתי שמרן החפץ חיים זצ”ל התריע והזהיר לבני דורו מפני השואה, כבר שנים רבות קודם פרוץ השואה, לפי מה שצפה ברוח חכמתו בעקבות המצב הרוחני שהידרדר פלאים באותה תקופה יחד עם ההשכלה שהלכה וצברה תאוצה, וכפי שרואים בכתביו הרבים שמזהיר ומתריע מפני ההידרדרות הרוחנית, ועתה חיפשתי ומצאתי בספר והאיש משה (עמ’ ס”ב) מהגר”מ סולובייצ’יק זצ”ל שסיפר שהרב מפונוביז’ זצ”ל הלך לבקר את מרן החפץ חיים זצ”ל ודיברו ביחד שעות ארוכות, והחפץ חיים אמר לו את כל הצרות שיבואו בשואה ובכה מר בדמעות רותחות, אח”כ התפללו מנחה ושוב קרא לו החפץ חיים והמשיך לספר לו על הצרות של השואה, ואח”כ התחיל לספר מימות המשיח וכל הדברים הטובים שיהיו, ובאותה שעה אורו פניו של החפץ חיים.

ובספר בדידי הוה עובדא (פרק ל”ג), מהגאון מזכה”ר שמואל דוד הכהן פריעדמאן שליט”א בעל שדה צופים, הביא שיהודי שניצל מהמחנות באושוויץ ביקש להציע לפני החזו”א קושיא חמורה, היאך אלפי יונקי שדים שלא חטאו, וגמולי חלב שלא פשעו, נשרפו ונעקדו בשואה?

והשיבו החזו”א: “כאשר התחילו בתי הספר בפולין ללמד תרבות, שמעתי בעצמי כמה וכמה פעמים באסיפות קבל עם ועדה ממרן החפץ חיים שכינה אותם בשם “מולך”, והח”ח נימק את דבריו באומרו שכמו בע”ז של מולך היו רגילין לשרוף את גופות ישראל, כך בבתי ספר של התרבות שורפים את נשמות ישראל. והוסיף החזו”א: “כשם שבתקופת השואה אלפים מילדי ישראל מבתים חרדיים בוילנא ובשאר מקומות נמסרו ללמוד בבתי ספר שהם בבחינת מולך, חלקם ברצון וחלקם באונס, נחשב הדבר לשריפת הנשמה, בזה ניתן כח לסט”א לשרוף את גופות ילדי ישראל, מידה כנגד מידה”.

והביא עוד שם בשם החזון איש זצ”ל, שלמרות החורבן הגדול בשואה, היה זה עדיין ברחמים גדולים, כי ההתדרדרות היתה איומה, כי בודדות המה הנשים שעדיין דבקו בשמירת טהרת המשפחה בוילנא, ומעטים הם שאכלו בשר כשר, ואפילו חדר ראוי לתשב”ר היה רק אחד בכל וילנא. והוסיף החזו”א ואמר, יש התמהים איך קרה השואה, ואני תמיה איך הקב”ה התאפק והאריך אפו כל כך הרבה זמן, אחר שנגזרה הגזרה מפני אותם עוונות ומפני הדברים הנוראים שהיו באירופה בעניין בין אדם לחבירו, (עי’ מעשה איש ח”ד עמ’ קע”ח).

ב’. מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב

הנה בנוסף לביאור שהבאתי למעלה שהיה עליהם תביעה שלא הוכיחו את החוטאים, בספר והאיש משה מהגר”מ סולוביצ’יק זצ”ל (עמ’ ס”ב) מובא, שאנשים רבים תינו את אשר על סגור ליבם שלפני שפרצה מלחמת העולם השניה כאשר שאלו היהודים בליטא ופולין את דעת גדולי התורה אם לעזוב את המקום ולעלות לארץ ישראל, יעצו אותם הגדולים שלא יעזבו את מקומם, והלא לולא הוראה זו לכאורה היו הרבה ניצולים מהשמדה נוראה?

והשיב דאיתא בזוה”ק (…?) מעשה בילדה אחת מישראל, שתפסה המושל והכריחה לעבוד בשבילו, בא אליו אביה בחלום וציווהו לשחררה, אך המושל לא שם ליבו לדברים. חזר אביה ונראה אליו שנית בחלום עד שאיים עליו שאם לא ישלח את בתו יקראהו אסון, ואותו המושל מיד מרוב פחד שיחרר את הבת. בינתיים חשב האדון בליבו אלך ואראה מה יהיה בסופה של אותה הילדה, והנה הלכה הבת לדרכה והמושל הלך אחריה, ויראה היאך לפתע בא נחש והכישה ומתה. וביאר כי הפשט בדברי הזוה”ק שיודע היה אביה שאם תישאר בתו ברשות האדון תתקלקל ח”ו לגמרי ותרד לבאר שחת, ומכיון שרצה אביה להצילה שתמות בלא חטא, פעל ממרומים להוציאה מחיקו של אותו מושל, כי בשבילה היה זה לטובה שתמות בלא חטא, וכמו שמצינו לעניין בן סורר ומורה (עי’ סנהדרין עא:), בשביל שאכל זה ממון אביו אמרת בן סורר ומורה ימות אלא נידון על שם סופו, מוטב ימות זכאי ואל ימות חייב.

וסיים והקביל את הדברים לעניין השואה, וז”ל: “כמו כן בענין השואה, חושבים אנו על יהודים רבים, כי אילו היו בורחים ועוזבים את מקומם היה להם יותר טוב, ויכולים היו להינצל, אבל לאמיתו של דבר הגדולים יעצו מה שהיה באמת לטובה, והקב”ה סובב הסיבות סיבב כל זאת כדי שימותו בלא חטאים, במקום לעלות לארץ ישראל ולהיטמע בין החופשים רח”ל”.

ג’. סירוב עליית יושבי יהודי גרמניה לעלות לירושלים ליישבה וליסד הבית

טעם נוסף נכתב כבר מאות שנים, עוד בטרם אירע החורבן הנורא של השואה הארורה, דברים כדורבנות שניתן להגדירם כרוח הקודש של ממש, וכפי שנדפסו באותיות שחורות על גבי אש לבנה בספר סדר הדורות (ח”א אלף השישי ה”א ש”פ), בשם הסמ”ע, וזתו”ד: מה שמצויים גזירות בק”ק גרמניה יותר משאר קהילות ומדינות, כי בחורבן בית ראשון באו ונתיישבו בק”ק גרמניה, ואחר כלות שבעים שנים לגלות בבל חזרו הגולים לירושלים ולא”י, ואלו אשר ישבו בגרמניה לא חזרו לא”י, וכתבו להם יושבי ירושלים שיבואו גם הם לישב בא”י כדי שיהיו יכולין לעלות בשלוש רגלים לירושלים שהוא רחוק מאד מהם, ולא השגיחו על זה, וכתבו תשובה “שבו אתם בירושלים הגדולה ואנחנו נדור פה ירושלים קטנה”, כי באותו הפעם היו חשובים מאד בעיני השרים והנכרים והיו עשירים גדולים, ובעניין זה נתחדש עליהם גזירות יותר משאר קהילות ומדינות. וזה ממש מה שאירע גם אחר כך מכח אותה קללה שנתקללה גרמניה שלא יוצלח היישוב בה. והגר”ח פלאג’י זצ”ל בספרו תנופה לחיים (עזרא אות ז’) גם כן הביא כדברים האלה שכל השמדות שהיו באשכנז היה על שלא עלו בבית שני לירושלים.

והגאון רבי יששכר טייכטאל זצ”ל בספרו אם הבנים שמחה שכתב את ספרו במחבוא בעיצומם של ימי השואה, ולבסוף גם נרצח בידם הי”ד, הביא כן בשם הרוקח, והוסיף שהקללה היתה על ידי עזרא ובית דינו, וכתב: “ובאמת אנו רואים מקורות ימי עמנו, שכל הצרות והגזירות יצאו מארץ אשכנז כמו שהוא בימינו, והכל בא מהחטא שלא רצו לעלות עם עזרא, שקרא אותם לעלות אתו, מתוך שהיו יושבים בגולה בשלום ובשלוה”. והביא עוד מהמדרש תנחומא (תצוה אות י’), שעזרא קילל שלא יתקיים היישוב בגרמניה לפי שלא רצו לעלות, וז”ל המדרש: “אתה מוצא כשגלו לבבל מה עזרא אומר להם, עלו לא”י, ולא היו מבקשים. אמר להם עזרא, זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ולא לשבעה, לבוש ואין לחום, והמשתכר משתכר אל צרור הנקוב”, וביאר שם שכל גזירת השואה היתה כי לא רצו לעלות וליישב את ארץ הקודש ולהעמיד בה הדת על תילה, והביא מהיעב”ץ בהקדמת סידורו שכתב כן בטעם הרעות שבאות על היושבים בחוץ לארץ, ה’ יצילם ויצילנו מכל גזירות קשות ואכזריות ויראנו בקרוב קץ הפלאות.

ויש לציין שמצינו כיו”ב בגמרא גיטין (נז.), על אודות כפר אכסניא של מצרים הממוקמת בהר המלך, שהיו צדיקים ויראי חטא, והיו מתגוררים בה מיליוני יהודים, שש מאות אלף עיירות, ובכל עיירה שש מאות אלף איש, למעט שלושה עיירות שהיו דרים בה כפליים מיוצאי מצרים, כלומר מיליון ומאתים אלף בני אדם, ועלו עליהם שלוש מאות אלף חיילים מלומדי מלחמה, והרגו בהם שלושה ימים ושלושה לילות. ומביאה הגמרא כמה מעשים בשבחם של יושבי אותו הכפר, ומקשה אביי לרב יוסף: “ומאחר שהיו צדיקים כל כך, מה הטעם שנענשו”? א”ל משום שלא התאבלו על ירושלים, דכתיב “שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה”.

ד’. נשמות מגולגלות שירדו לעולם הזה ותוקנו במיתתם

למעלה משני עשורים, בשנת התש”ס, זכיתי לשמוע מפ”ק של רבינו הגדול, זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, מרן שר התורה רבינו עובדיה יוסף זצוקל”ה, בשעה שהרחיב לדבר בסוד צדיק ורע לו על פי מה שביאר האריז”ל בשער הגלגולים (השער השמיני), שהנשמות יתגלגלו לרדת שנית לעולם הזה מפני כמה סיבות, א’. לפי שעבר האדם על איזו עבירה מהעבירות שבתורה, ועתה בא שנית בגלגול לתקן, ב’. לתקן מצוה שהחסיר בגלגול הקודם, ג’. אף שלא חטא האדם, בא שנית בגלגול לתועלת בני דורו להדריכם ולתקנם, ד’. ליקח את בת זוגו שלא זכה לקחתה בגלגול קודם. וביאר האריז”ל שאיוב התייסר הרבה בעוה”ז לפי שהיה גלגול של תרח, ובא לתקן מה שחטא בגלגול הראשון. והוסיף מרן זצ”ל לבאר שזה הפשט במה שאנו אומרים בווידוי חטאנו אנחנו ואבותינו, והיאך חלילה אנו נותנים דופי על אבותינו שחטאו, אלא כוונת הווידוי על מה שחטאנו בגלגול הקודם, וכמבואר בסה”ק. אחר הדברים האלה הוסיף ואמר את דעתו באשר למיתתם של ששה מיליון יהודים שמתו ונעקדו בשואה, שאותם נשמות, ודאי רבים מהם היו צדיקים גמורים, אלא שהיו גלגולים של אנשים מהדורות הקודמים שירדו לתקן את נשמתם בעוה”ז ובמיתתם השלימו את תיקונם.

בדבריו הקדושים הללו, חולל סערה גדולה ודבריו נקבו וירדו עד חדרי בטן, ואולם אף אנשים רחוקים מאד מתורה ומצוות התעוררו מכך לתשובה. ומספרים על בחור ישיבה שקדן שפקר ויצא לתרבות רעה בעקבות מעשה נורא, שפעם אחת בעת הריקודים בשמחת תורה בישיבה רקדו כל הבחורים עם הספר תורה, ואף אותו בחור נטל את הס”ת והחל לרקוד עימו בכל כוחו, ואז קרא לו המשגיח ואמר לו בטפשותו, כי לפי הלימוד שלך בזמן קיץ האחרון לא מגיע לך לרקוד, כלומר אתה סתם מראה את עצמך, והנך סתם מתחזה ובאמת אינך אוהב ללמוד, ודברים אלו נכנסו בליבו כארס של עכנאי, עד שפרש מהישיבה והלך ללמוד באוניברסיטה והתרחק מהתורה והמצוות, ולימים נעשה עיתונאי בכיר באחד העיתונים החופשים. ולאחר שמרן רבינו עובדיה יוסף זצ”ל נשא את הדברים הנ”ל ברבים ודבריו אלו עוררו סערה רבה בכל התקשורת, ובקרב רבים מניצולי השואה, ואז הביאו את אותו עיתנואי לפני הרב שיסביר לו את כוונתו ויפרסם את דבריו, ודברים אלו שיצאו מפי קודשו של רבינו ונכנסו לאוזניו, פעפעו בקרבו עד שחזר בתשובה שלמה. ובדבריו הסביר לו רבינו, שאין בדבריו אלו פגיעה בכבוד הנפטרים או מעלת אותם שנרצחו בשואה, אלא אדרבה הוא העלה את הנספים מעלה מעלה, שהשוה אותם לעשרת הרוגי מלכות, כדברי רבינו בחיי (פרשת ויחי), שעשרת השבטים באו בגלגול עשרת הרוגי מלכות לתקן עוון מכירת יוסף, ומי לנו קדוש מהשבטים וגדול מעשרת הרוגי מלכות. לאחר שרבינו הגדול זיע”א עלה בסערה השמימה אמר אותו כתב “אשרי שזכיתי לחיות בדורו של מרן הרב עובדיה יוסף”. ושמעתי כי בארכיונו של מרן זצ”ל נמצא מכתב תודה מאחד שכותב לרבינו שחלק גדול ממשפחתו נספו בשואה, ומודה על דברי הנחמה שאמר שהם צדיקים גמורים ונספו בעוון הדורות הקודמים, שבזה הניח את נפשו הכאובה ודעתו הדאובה.

והנה ראיתי לראש ישיבת כסא רחמים הגאון רבי מאיר מזוז שליט”א (בית נאמן תז”מ תש”פ), שהעיר שאכן אפשר לומר על חלק מהנספים בשואה שהיו גלגולים, אבל היאך יתכן לומר שכמעט כל אותם שש מיליון יהודים שנספו בשואה היו גלגולי נשמות.

ולא זכיתי להבין קושייתו, ולפענ”ד לק”מ שהלא כבר ידועים דברי מרן החיד”א בחי’ ברית עולם (ע”ס חסידים סי’ תקמ”ט) בשם רבינו האריז”ל שכמעט רוב דורות אלו הם גלגולי נשמות מדורות עברו, ורוב המקרים נולדים ממה שהיה בגלגולים קודמים. ובספר ערבי נחל (שלח לך דרוש ג’) מבואר, שהגאולה מתעכבת בסיבה זו שכל הנשמות חוזרות ומתגלגלות עד שישלימו עצמם בכל התרי”ג מצוות כנודע ואז משלימים תיקונם. ובזה ביאר האריז”ל מ”ש חז”ל ביבמות (סב.) ועוד, אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף. וביאר בזה מה שאמר שלמה בחכמתו בקהלת (א’ ד’), “דור הולך ודור בא “שאותו דור שהולך הוא הדור שבא, ובכל הספרים הביאו דבריו אלו. ובספר תורת נתן (ערכי הרמ”ק נשמות עמ’ קצ”ח), מבואר מהרמ”ק הקדוש, שכל נשמות ישראל שעמדו בהר סיני, חזרו לפני כן ונתגלגלו מאותם נשמות של הדורות הקודמים, דור המבול באו בגלגול בדור מצרים ונידונו במים בגזירת “כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”. דור הפלגה באו בגלגול ותיקנו במה שנשתעבדו בחומר ובלבנים, כנגד מה שאמרו “הבה נלבנה לבנים”, וכן שאר המתים שהיו נשמות שירדו בגלגול לתקן מה שחטאו בעריות בדור המבול, ובעבודה זרה בדור אנוש ובדור הפלגה, עד שצורפו ונזדככו כולם והיו ראויים לעמוד בהר סיני. וביאר בזה הטעם שבני שבט לוי היו מעטים מכולם, כיון שבהן נתגלגלו רק אותם הצדיקים שהיו בדור המבול והפלגה שהיו נאים במעשיהם, ולכן היו פטורים ממיתה וייסורים. ומבואר בדבריו שהאומה הישראלית כולה שעמדה בהר סיני כולם היו גלגולים, ואם כן מה בכך לומר שכל אותם השש מיליון שמתו בשואה היו גלגולי נשמות. ונמצאו דברי רבינו הגדול זיע”א מיוסדים על אדני פז.

ה’. בעוון דיבורי חול בעת התפילה וקריאת התורה

מפורסמים דבריו הנוראים של האדמו”ר מגור בעל השפת אמת זצ”ל שהסביר שהשואה האיומה באירופה פקדה בעיקר את יהדות אשכנז וכמעט פסחה לגמרי על יהדות ארצות המזרח, מפני שהספרדים נזהרים יותר בקדושת בית הכנסת, ואינם מדברים כלל בעת התפילה וקריאת התורה. וכדברים האלה העיד ראב”ד העדה החרדית מרן הגר”מ שטרנבוך שליט”א (בספרו דע מה שתשיב עמ’ קמ”ט), ששמע מפי קודשו של בעל האמרי אמת. והדברים עולים בקנה אחד עם מה שמובא במדרש שוחר טוב שרבי יוסי בן קיסמא ראה את אליהו הנביא זכור לטוב מוליך שש מאות גמלים נושאים משא אף חמה וקצף גדול ושאל אותו למי אלה, והשיבו אליהו למי שמדבר בבית הכנסת. ובזוה”ק (פרשת תרומה ואחרי מות) איתא שבסיבת דבר זה עדיין ישראל בגלות ואינם נגאלים, שעושים בזיון לשכינה שבאים לבית הכנסת ומדברים שם דברי חול, ומתעסקים בדברים אחרים בעת קריאת התורה. וידוע שבעת הגזירות שהיו בשנת ת”ח ות”ט תלה הדבר בעל התוספות יום טוב מפני שמדברים בשעת התפילה וקריאת התורה, ובעקבות כך תיקן מי שבירך מיוחד למי ששומר פיו ולשונו שלא לדבר בעת התפילה וקריאת התורה. וכבר כתב השו”ע (או”ח קכ”ד ס”ז) שמי שמדבר בשעת חזרת הש”ץ גוערין בו, וידוע שזו ההלכה היחידה שעליה כותב השו”ע שגוערין בו.

ו’. זכו לדבר הנשגב ביותר למסור נפשם על קדושת השם

הגרי”צ בצרי שליט”א השיבני בזה בשם אביו שר הענוה בדורנו הגה”צ המקובל רבי דוד בצרי שליט”א, שאמר על אותם מיליונים שמתו ונעקדו בשואה, שאדרבה כיון שראה הקב”ה שאין עתידים לשוב בתשובה, הקב”ה נתן להם מתנה גדולה שיזכו בנקל לדבר נשגב שכל בריה מצפה להיות בגן עדן במחיצת צדיקים וחסידים, ועל אחת כמה וכמה מי שמת בתשובה שמעלתו כמת על קדושת ה’, וכמ”ש המהרח”ו בשם האריז”ל בספר לימודי אצילות (דף ל’ ע”ב) וז”ל: ודע כשנהרג אדם מישראל ע”י אומות העולם, אע”פ שאינו צדיק, כיוון שקיבל עונשו בזה שנהרג בלא משפט, מיד בא המלאך אורפניא”ל (אור-פני-אל) ולוקח את נשמתו, ותכף מתעורר יוצפחירו”ן לקראתו, ולוקח הנשמה מיד אורפניא”ל, ומכניסה בפתח שהוא ממונה עליו, וחוקק נשמתו וכו’ ואח”כ מבהיק יותר ונקרא ‘נר דלוק’. ולעתיד לבוא יתלבש בקב”ה לבוש אדום זה, וינקום דם עבדיו השפוך, וזהו מה שכתוב (ישעיה ס”ג) “מדוע אדום ללבושך”, ונשמה זו, הואיל ונחקקה בפורפירא (כעין מלבוש יקר) בו נזדככה ומתגדלת, אע”פ שאין בה מעשים טובים, ולטובתה נשברה ונהרגה, ואחרי שנזדככה נותנים אותה בחופה הראויה לה לפי ערכה, כי בהיכל זה יש חופות רבות מאוד, ולפי שאין בה מעשים נכווית מחופה זו ומצטערת ומתביישת ממעשיה, ובזה מקבלת עונשה, ואז כשקבלה עונשה פותחים לה חלון אחד וכו’ ומחלון זה בא לה קורת רוח, ואור מגן עדן, ונותן בה כח לישב בחופה זו, ואור זה הבא אליה דרך חלון נקרא רוח חיים.

ולכאו’ נראה לדקדק מדברי המהרח”ו (שער הכוונות, עניין כוונת ק”ש), שמעלת ודרגת מוסר נפשו על קדושת השם היינו דוקא בתשובה, ולא תועיל לאדם מיתתו על ידי גוי בסתם להיחשב כנהרג על קידוש השם, כשמת בלי תשובה, אף שמעלתה ותיקונה גדול עד למאד כנ”ל, שכתב בזה”ל: “הנה ע”י מסירת נפשנו להריגה, מתכפרים עוונותינו כולם ויש בנו יכולת לעלות עד אימא עילאה כמו שאמרו חז”ל גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד”, והאריך עוד במעלת התשובה, ומוכח דהיינו דוקא בתשובה. ואף שבגמרא סנהדרין (מז.), מוכח שהרוגי מלכות מתכפרים עוונותיהם, ואה”נ מתאבלים עליהם, ועיין תשובת מרן הגאון רבי מנשה קליין זצ”ל הנדפסת בשו”ת השבי”ט (ח”ח חו”מ סי’ י”ב). מכל מקום י”ל דמעלת המוסר נפשו על קדושת השם שמעלתו גדולה יותר מי שמת סתם ע”י גוי אפי’ בגלל שהוא יהודי, דהיינו דוקא במי שמת בתשובה, וכגון שמוכן למסור נפשו למיתה שלא לעבור על ג’ עבירות וכדומה, אבל לא באופן שאינו מתכוון כלל בתשובה ומת בפתע פתאום על ידי גוי, שיתכן שנמחלו עוונותיו, אבל אינו נכנס למחיצת קדושים וטהורים שלא חטאו ומסרו נפשם על קדושת השם בגן עדן, לאפוקי ממה שרגילים המון העולם לומר שכל מי שמת ע”י גוי הוא כמת על קדושת ה’, וצ”ע.

 

[1] אולם בגיליון אחר (ויגש תשפ”א), העיד מרן הגר”מ שטרנבוך שליט”א שלאחר השואה, התאספו בלונדון שרידי הרבנים לדעת מה לעשות ולדון על מה שפך ה’ את אפו וחמתו, והתחילו לפלפל ולדון בעבור מה הגיעה המלחמה האיומה, אמנם הגאון רבי יחזקאל אברמסקי זצ”ל דפק על השולחן ואמר, “אנחנו לא דנים על דרכי שמים להבין למה עשה ה’ לנו ככה, שהדבר סתום ואין לנו הסברים, ויש להפסיק לדון על העבר ולהתחיל לדון רק מה לעשות בעתיד”.

והוסיף עוד כי בדומה לזה כאשר שמע מרן הגרי”ז זצ”ל על כמה רבנים שטרחו להסביר הטעם שסבלנו צרות כאלו בימי המלחמה, רגז מרן זצ”ל על עצם הרעיון בהטעימו וכי יכולים להסביר מדוע זה עני וזה עשיר, או זה חולה וזה בריא, מדוע לזה יש בנים ולזה אין בנים, מדוע הרבה רשעים מאריכים ימים, והרבה צדיקים סובלים בעולם הזה צער ומכאובים, והרי בין כך אין לנו הבנה בדרכי הקב”ה בעולמו, וא”כ גם אין לנו לחשוב שיכולים אנו להשיג דרכי שמים בגזירה הנוראה לכלות מיליוני יהודים במלחמה האיומה, ואע”פ שאדם פרטי חובתו לפשפש במעשיו ולבדוק מה צריך תיקון אצלו, מ”מ בגזירה נוראה כזאת שמתו בה שש מיליון יהודים מכלל ישראל, סברו הרבה מגדולי ישראל שאין לנו השגה על פי שכל להבין הדבר, ואין זה אלא עניין גבוה שלא נוכל להשיגו בשכל האנושי.

וביאר שזה טעם מנהג ישראל לכסות את העיניים ביד ימין בעת קריאת הפסוק “שמע ישראל” (ברכות יג: שו”ע או”ח ס”א ס”ה), וכדברי המהר”ם חגיז (משנת חכמים תצ”ה) ועוד, שבשעה שאנו באים לקבל על עצמנו עול מלכות שמים, מכסים את העיניים להורות שאנו כמו עוורים ואי אפשר לנו להשיג את הנהגת הקב”ה בעולמו, אלא מקבלים על עצמינו עול מלכות שמים באמת ובתמים.

ומבואר בעדותו שלא רצו לקבל וליתן טעם לסיבת השואה, ונחלקו בזה חכמי אותו הדור. או שמא אף שסברו כי נראים הדברים בטעם סיבת השואה וכאמור, מ”מ עדיין א”א לקבוע בזה מסמרות, וזה בבחינת הא והא גרמו ליה, שאין הדברים ברורים כדי צורכם עד שיבוא אליהו.

Laisser un commentaire

Votre adresse e-mail ne sera pas publiée. Les champs obligatoires sont indiqués avec *

Attention !

En aucun cas on ne pourra apprendre d'un cas à l'autre. Chaque situation est différente. Il faudra toujours demander la question dans son contexte afin de recevoir une réponse adéquate. La Hala'ha peut changer en fonction des conditions et des circonstances. De manière générale, il est toujours préférable de contacter directement des Rabbanim et vérifier avec eux la Hala'ha spécifique à votre cas. Rencontrer un Rav, face à face, est toujours préférable à un contact virtuel ou téléphonique.

Publiez ici !
Tous les dons sont reversés à l'association Bircat Avraham'. A travers ce site vous avez une excellente occasion de donner convenablement la Tsedaka. C'est aussi l'espace adéquate pour publier votre entreprise de façon rentable.

Pas trouvé votre bonheur ?

 

Posez dès maintenant votre question au Rav, 

votre reponse arrivera rapidement

Les derniers articles

Contact

צור קשר

מזכירות:

La Segoula de notre maître le 'Hida Zatzal pour renforcer le Mazal

Notre Rav, directeur des institutions, ainsi que des dizaines d’érudits éminents, effectueront pour vous la Segoula du ‘Hida pour le renforcement du Mazal, lors de l’ouverture du Hei’hal.

Par la grâce de D., nombreux sont ceux qui ont été sauvés de manière surnaturelle !

Laissez vos coordonnées et, avec l’aide de D., nous reviendrons vers vous

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש