הספד מאת הרה”ג דוד בר אושר שליט”א
חבל על דאבדין ולא משתכחין
מוקטר ומוקדש לעילוי נשמת מורינו ורבינו עטרת ראשנו, צניף תפארתינו, ראש גולת אריאל, עטרת תפארת ישראל, משיירי כנסת הגדולה, פאר הדור והדרו בהנהגה, יחיד בדורו ובדורות הקודמים לו אשר האציל מרוחו הגדולה בעצה ותושיה ובמאור פנים לכל. האיר את העולם כולו בתורתו ובחכמתו בכתב ובעל פה, ספריו לשם טוב נושא פרי כגפן אדרת, לתהילה ולתפארת, לשונו לשון זהב טהור זוהרת, והוא אדני האר”ץ ולשונו לשון לימודים לדבר צחות ממהרת, אביר הרועים, גאון הגאונים, סבא דמשפטים, שר התורה והיראה, נר המערבי, ראשון לציון, מופת הדור והדרו, נזר העם וכתרו, אדיר שבאדירים, גדול הפוסקים והמורים, ראש ממשלת התורה, כל רז לא אניס ליה, וכל סתום לא עממוהו, כי מלאך ה’ צבאות הוא, אין חקר לתבונתו, אוהב ישראל שאין כמוהו, נוהג הצא”ן יוסף, כל תלמיד חכם לעוצם גאונותו כוסף, את כל דברי הפוסקים והלכותיהם בחופניו אוצר ואוסף, ואת חידושיהם חושף, זהב במשכיות כסף.
מרן מאור ישראל רבינו עובדיה יוסף זצ”ל וזיע”א
קברניט האומה שאין לו תחליף
בקינת דוד המלך על שאול ויהונתן כתוב, “ויקונן דוד, ויאמר ללמד בני יהודה קשת”. המפרשים דקדקו מה עניין ללמדם מלחמה במיתת הצדיק. ופירשו על פי משל, למלך אדיר שמידי פעם היו באים מלכים אחרים להילחם עם מדינתו, והיה לו במדינה רחוקה שתחת חסותו גיבור חיל אחד שהיה נלחם בעבורו, וברב חכמתו וגבורתו היה גובר עליהם ומנצחם. אחרי זמן נתחברו הרבה מלכים ונאספו יחד להילחם על המדינה אשר בה נמצא הגיבור ההוא ללוכדה. אנשי המדינה שלחו ידיעה למלכם שישלח להם עזרה, כי פחדו פן לא יוכלו לעמוד מול כל המלכים האלו, מה עשה המלך, שלח אחרי הגיבור ולקח אותו אליו. ויחרדו אנשי המדינה ויתמהו על המעשה הזה, כי לא די שלא שלח המלך תגבורת לעוזרם, אלא שגם את הגיבור שעליו סמכו לקח מאתם. היה ביניהם איש נבון וחכם, ואמר להם אני אגלה לכם שבחכמה עשה זאת המלך ליקח את הגיבור אליו, הוא בוודאי שאינו חפץ ברעתכם, ויודע ומכיר בטבעכם שכולכם גיבורי חיל מלומדי מלחמה, ואין כל אומה ולשון שולטת בכם בזמן שאתם מזורזים במלחמה. אבל ראה המלך שבזמן שהגיבור הזה עמכם זה גורם לכם לעצלות, כי אתם סומכים עליו יותר מדי כדי שיילחם בעבורכם, ואין אתם מתאמצים להילחם לבדכם, לכן בחכמה עשה המלך שלקח את הגיבור אליו לבל תסמכו עליו, ותזדרזו בהצלת עצמכם, כי יודע המלך שאם תעברו חלוצים למלחמה תנצחו. דברי החכם נכנסו בליבם, ויצאו בכל כוחם למלחמה נגד האויבים וצלחה ידם. הנמשל, הגיבור חיל הוא גדול הדור שנלחם מלחמת ה’ בתורתו ובמעשיו, בעוז ותושיה, ובכחא דהיתרא, כמ”ש: “רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם”, ושאר תלמידי חכמים היו סומכים על תורתו ועל הוראותיו, כי הפליא עצה והגדיל תושיה, ואינם מתאמצים בלימוד התורה כראוי. מה עשה מלכו של עולם, ביקש את מרן מאור ישראל לישיבה שלמעלה, מעתה החלש יאמר גיבור אני ועלי לשנס מתני ולאזור כגיבור חלצי, ולהתאמץ בכל כחי במלחמתה של תורה, לפסוק דין אמת לאמיתו, ובתורתו, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
לכן אמר דוד המלך דעו, כי לא לחינם נלקחו שאול המלך ויהונתן שהיה אב”ד, כי “יקר בעיני ה’ המוותה לחסידיו”, ומעתה עליכם ללמוד וללמד ולהיות כמעין המתגבר בתורת ה’, וזהו ללמד את בני יהודה קשת, זהו מלחמתה של תורה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא.
אנו תפילה שמרן מאור ישראל יעמוד בתפילה בעד כל עם ישראל שלא נוסיף לדאבה עוד כנאמר: “בלע המוות לנצח ומחה אלוקים דמעה מעל כל פנים”. ויקוים בנו מקרא שכתוב: “ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה” ו”כאיש אשר אימו תנחמנו כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו”. יהי רצון שיעמוד בתפילה לפני אל נורא עלילה מרן מאור ישראל בעד שארית הפליטה, ירחם על עמו ונחלתו להחיש לנו גואל צדק במהרה בימינו ולתחיית המתים, כאמור:”יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל”. אמן ואמן.
