הרה”ג ר’ אהרן סימן טוב שליט”א (ראש כולל “באר מים חיים” ור”מ ישיבת “חזון עובדיה”)
הספד שנשאתי על מרן רשכבה”ג רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף זצוק”ל בכלות ימי השבעה בבית המדרש “ברכת אברהם” בעיה”ק ירושלים לפני אברכים מבני עליה.
ביום המר והנמהר ג’ מר חשון תשע”ד חשכו מאור עינינו, הורם הנזר והוסרה העטרה, כבה המאור הגדול, עת הילקח מאיתנו גאון ישראל, רבן של כל בני הגולה, עטרת זהב גדולה, יסוד המעלה, משיירי כנסת הגדולה, גאון הגאונים, אביר הרועים, פוסק הדור, אביהם ולבם של ישראל, דין אבא רחמנא, כולו כה’דרת, חור ועטרת, גדול בחכמה ובמנין, המנורה הטהורה, נר המערבי, פאר הדור, מקים עולה של תורה, עמוד ההוראה, שאול ישאלו ראשי אלפי רבנן תקיפי עליונים מבקשים את רבי לדעת מה יעשה ישראל, מרוח מבינתו כי קאי אחד כרעא פושט’ו אפי’ בשוק כמשחל ביניתא מחלבא דררא דממונא ודררא דאיסורא, להבדיל בין הטמא ובין הטהור, ידיו רב לו משום תקנת עגונות עניין נשי משום קדושי, חובר חיבורים מאירים לארץ ולדרים אין קצה לתבונתו, וכמה הילכתא גברוותא איכא למשמע מינייהו, לפקוח עיניים עורות והיו למאורות, אנהירו לעיינין כשמש בצהרים, הוא היה גיבור באר’ש ממנו יצא לחם לחמה של תורה, ענק הרוח, מרים קרנה של תורה, מבחר המין האנושי, מאיר עיני ישראל בהלכה הליכות עולם לו, כל חיך שטועמו עמד טעמו כצפחית בדבש, נחל נובע דבש וחלב תחת לשונו, כי השביע נפש שוקקה, ברוח שפתיו הוא היה אומר אמירה נעימה דברי חכמים וכמסמרות נטועים בקירות לבו של אדם לקרב הרחוקים לדעת חכמה ומוסר, ורבים השיב מעוון בדברים היוצאים מן הלב, כל יומא ויומא שמעתתיה בפומן והארץ האירה מכבודו, אין ערוך אליו, ואילו פינו מלא שיתין הילולי אין לנו פה לספר, והא איכא שיריים. רוח אפינו אשר אמרנו בצלו נחיה עד ביאת גואל צדק, שר התורה, הראשון לציון ונשיא מועצת חכמי התורה.
פאר יהדות ספרד.
רבנו הגדול מרן רבי עובדיה יוסף זצוקלה”ה
אוי לספינה שאבד קברניטה.
ציון במר תבכה וירושלים תתן קולה.
בת ציון הורידי כנחל דמעה.
אוי מי יתן לנו תמורתו.
בגמ’ בבא בתרא (צא ע”א) אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו אוי לדור שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה, ולכאורה צריך להבין מדוע הכפילו ההספד, ועיין במהרש”א שם, והנה שמעתי מכבוד הגאון הגדול רבי יהודה צדקה זצוק”ל בהספדו שנשא על המורה הגדול ראש הישיבה מורנו רבי עזרא עטייה זצוק”ל שהסביר את כפילות הענין, שכאשר נמצאים בישוב והמנהיג הלך לעולמו אמנם האבדה קשה מאד שהמנהיג אבד, מ”מ יש במה להתנחם שיבא יום ויצמח מנהיג חדש לדור, אמנם כאשר הספינה נמצאת בלב ים ולא רואים שום סימן של ישוב ומכל הצדדים הכל רק ים והגלים סוערים ובקושי הקברניט מנהיג את הספינה, והנה כאשר הקברניט הלזה מת המצב הוא קשה מאד ללא נשא, כאן א”א להמתין עד שיבא קברניט אחר כי הגלים סוערים והספינה בלב ים. בפטירת מורנו ורבנו רבן של כל בני הגולה רבנו עובדיה יוסף זצוק”ל אנו חשים שאנו נמצאים ממש בלב ים עם גלים סוערים של בעיות הזמן, ואין לנו את המנהיג הדגול שידע לנווט את הספינה.
נאמר “צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה”, הכתוב דימה את הצדיק גם כארז וגם כתמר, מצד אחד הארז הוא גבוה מאד כגובה ארזים גובהו לא כל אחד יכול להגיע לגובהו אך התמר הוא יותר נמוך וכל אחד יכול להגיע ליהנות מפירותיו המתוקים, מרן זצ”ל היה גבוה מאד ברום הפסגה הוא חירף נפשו לעסוק בסוגיות סבוכות מאד כהתרת עגונות, סוגיות קשות מאד בממזרות ובגירות, והיה נושא ונותן במלחמתה של תורה עם גאוני עולם, עוקר הרי הרים בעיונו הזך ועם מלכים יתיצב מאן מלכי רבנן, בבחינת וכל הדבר הקשה יביאון אל משה, ומאידך ידע בחכמה אדירה לרדת אל העם בעלי בתים פשוטים לשלב שיעור מעמיק ומקיף בחלק או”ח ה’ תפלה, שבת, ומועד ועוד, וכן בחלק יו”ד בה’ בשר וחלב, טהרת המשפחה, כשרות השלחן, הלכות שנצרכים מידי יום ביומו, ובמתק לשונו לא חשך לשלב בדברי משלים וסיפורי צדיקים, ולעיתים אף בבדיחות משעשעות, בשפה עממית וקולחת, כדי לרומם את קהל עדתו, בחינת וירד משה מן ההר אל העם, מרן לא חשש לרדת אל העם בשפת הרחוב, כי לפעמים יש חשש שזה יפגע במעמד המנהיג ויש צורך לשמור על מעמד מכובד כדי שלא יבואו לזלזל במנהיג, הרב ידע לעשות זאת בחכמה ובתבונה, וזו חכמה אדירה לעסוק בסוגיות חמורות, ומאידך לספר משלים וסיפורים, ולא לחינם שברבות הזמן אותם בעלי בתים פשוטים נהפכו לת”ח שיודעים שיטות הפוסקים.
זכורני כד הוינא טליא לפני חמישים שנה כאשר מרן היה מוסר שיעורים לבעלי בתים מידי ערב בבהכנ”ס שאול צדקה בבית ישראל, הרב היה מוסר להם את השיעורים ברמה גבוהה, היה מביא להם את דעת הפוסקים ראשונים ואחרונים, והבעלי בתים היו שותים בצמא את דבריו, הרב היה בוחן אותם כל שבוע או שבועיים, וזכורני שהבעלי בתים היו עונים לו: דעת הרשב”א כך וכך, דעת הרמב”ם כך וכך, מה אומר המאמר מרדכי מה אומר הפתח הדביר מה דעת רבי חיים פלאג’י וכו’ וכו’ עד שהיו אומרים אז שהבעלי בתים היו יותר למדנים מאשר האברכים והרבנים, כי כאמור מרן זצוק”ל היה מציג בפניהם את כל השיטות בצורה בהירה שכל אחד היה יכול להבין את השיעור והיה מעלה אותם אל על בבחינת כאשר ישא האומן את היונק, האומן אמנם מתכופף ליונק אך לא נשאר מכופף אלא מרים את היונק אליו, מרן היה יורד אל העם ומרים אותם לפסגות גבוהות בתורה, הרב הביא לציבור הרחב שיטות של מחברי ספרים מגאונים קדמונים מגדולי ספרד ואשכנז, ספרים שלא היו מוכרים אף לציבור הלמדנים, וכך כאמור גידל דור של בעלי בתים למדנים ויראי ה’.
זאת ועוד, דמיון הצדיק לארז ולתמר, הארז הוא עץ חזק וחסון, התמר הוא רך ומתוק, הרב כידוע היה תקיף מאוד בעמדתו ההלכתית, לא חת מפני איש, לבו כלב הארי, הוא חלק בראיות מוצקות וחותכות על ענקי הרוח גדולי עולם אף בדורות שקדמו לו כהבן איש חי, החזון איש ועוד, שהלכותיהם נתפשטו לכל העם, אך מאידך היה לבו לב רחום לכל מסכן ונצרך, סיפורים רבים סופרו ויסופרו עוד על טיב לבו ורחמנותו לכ יהודי קטן כגדול. בדידי הוה עובדה לפני כשש שנים בצהרי יום ששי הטלפון מצלצל בביתי, ומעבר לקו מבקשים לדבר איתי, בני ביתי אמרו שאינני יכול לגשת (הייתי עומד לקרא תרגום ובבית ידעו שאני לא מפסיק בדיבור) או אז אמרו מעבר לטלפון “הרב עובדיה על הקו” בשומעי זאת רעדה אחזתני “הרב עובדיה גדול הדור רוצה אותי”? כמובן קמתי במהירות הבזק לשמוע מה רצונו של גדול הדור ממני הפעוט, ואכן הרב עובדיה פותח בשיחת נימוס “מה שלומך רבי אהרן”? איפה אתה גר כעת? איך אתה מסתדר בהחזקת הכולל”? ואני עונה לו על כל שאלותיו, אך אני תמה ומשתאה בלבי מה כבוד הרב רוצה כעת ממני, ואז הרב אומר לי “תראה באה אלי בחורה שנפגשה עם קרוב משפחתך והיא מעונינת מאד להמשיך בשידוך, וגם הבחור רוצה אותה, אך אומרת שכב’ לא מסכים להמשך השידוך, ר’ אהרן אני שומע שהיא בחורה טובה יש לה ציונים טובים אני מבקש מכ’ לא לעכב השידוך”, כמובן התרגשתי מאד ואמרתי לו: אם הרב אומר ודאי שהשידוך ימשיך, ואני מבטל דעתי מפני דעת כבודו, חשבתי בלבי הרב כל דקה חשובה לו כאין שיעור, הרב שמייקר את היקר מכל זה הזמן, איך הוא נטפל לבחורה צעירה שהרב כלל לא מכיר אותה רק שהיא באה בתקוה שאם הרב יתערב בענין, השידוך יצא לפועל. סיפר לי יהודי נגר שהיה עושה עבודת נגרות בבית הרב, והניח את העצים בסלון ביתו של הרב כדי לפנותם בסוף היום, והנה כאשר הנגר רצה להרים את העצים כדי לפנותם, הוא רואה לתדהמתו שהרב בכבודו ובעצמו הראשון לציון והרב הראשי לישראל מתכופף להרים את העצים כדי לעזור לנגר, כמובן הנגר התנגד בכל תוקף אך הרב אמר לו “אתה עבדת כל היום קשה ודאי שאתה עייף, וע”כ אני רוצה לעזור לך”, וכאמור כל רגע של הרב זה אוצר יקר שלא יסולא בפז הוא יכול ללמוד עוד ועוד, אך לבו הרך והחנון של הרב לא היה יכול לראות בצער של בחורה, לא יכול לראות שיהודי עייף מהעבודה ולא לעזור לו, זה מנהיג שנושא את משא העם. מנהיג אמיתי יכול לשלב בקרבו שני הפכים שונים זה מזה, מצד אחר תקיף חזק חסון, ומצד השני רך ומתוק כתמר.
מרן היה גדול הדור בהפצת התורה, גם מתנגדיו הודו שמאז כינונה של תקופת הראשונים לציון לפני למעלה שלוש מאות שנה, לא קם מרביץ תורה בישראל כמותו, הרב כיתת רגליו לכל מקום שקראוהו למסור דבר ה’ זו הלכה. זכורני לפני קרוב לארבעים שנה יסדתי בי”ם כולל בין הזמנים, בזמנו לא היה כ”כ תופעה של כולל בין הזמנים, ורציתי שהרב ימסור שיעור בכולל, כולל זה מנה עשרה אברכים בלבד, ניגשתי לטלפון ציבורי כדי לבקשו שימסור שיעור, הרב אמר לי באיזה שעה אתה רוצה? אמרתי לו אם אפשר בשעה שתים עשרה עד השעה אחת, הרב אמר לי שיבדוק את היומן ולאחר דקות בודדות אני שומע איך שהוא מדבר לעצמו בלחש “מהשעה אחת עשרה עד שתים עשרה אני צריך להיות במקום פלוני, ומהשעה שתים עשרה וחצי אני צריך להיות במקום פלוני, אני אקצר כאן, ובמקום פלוני אגיע יותר מאוחר”, ואז אומר לי “אני יבא אליכם בשעה שתים עשרה עד אחת”, ומסר את השיעור כשעה תמימה לפני עשרה אברכים בלבד. כמו”כ סיפר לי גבאי בהכנ”ס בת”א שכאשר הרב היה הרב הראשי לת”א מנהגו היה לפקוד את בתי הכנסת למסור שיעור, והנה ערב אחד ללא ידיעה מוקדמת הרב הגיע לבהכ”נ וכבר רוב הציבור יצא מתפלת ערבית ונשארו שם כששה אנשים בלבד, הרב מסר להם שיעור, ולאחר השיעור אמר הגבאי לרב אנו מתנצלים שלא היו הרבה אנשים פשוט לא ידענו שהרב מגיע, אמר לו הרב: “תדע בשבילי אני רואה כאילו כל הבית הכנסת מלאה מפה לפה”. מעולם הרב לא נמנע למסור שיעור בכל זמן אפשרי ואפי’ שלא היו הרבה אנשים לא שאל כמה אנשים ישתתפו בשיעור.
על עמלו והתמדתו שקיעותו בתורה יכלה הזמן והמה לא יכלו והדברים ידועים ומפורסמים, התמדתו בתורה היתה יוצאת מגדר הרגיל, הרב היה מסוגל לשכוח את כל העולם כולל צרכיו האישיים אכילה שתיה מנוחה וכו’ וכו’ כדי לעסוק ולעמול בתורה. זכורני לפני כעשרים שנה באתי לביתו בשעה אחת עשרה בלילה עם אחד מאברכי הכולל (אז היה אפשרי לבא אליו יותר בקלות) דפקתי בדלת, בנו רבי משה הציץ מבעד לחור ושאל “מי זה? אמרתי לו פלוני, שאלתיו האם אפשר להכנס לרב? אמר לי רבי משה “חכה ואני אשאל אם אפשר לקבלך”, לאחר דקה בלבד אומר לי רבי משה “הרב אמר אפשר להכנס” נכנסו לבית הרב ועמדנו ממש סמוך אליו, הרב לא שם לב שנכנסנו לביתו, רבי משה אומר לרב “אבא הם הגיעו”, הרב לא שומע כלל, שוב חוזר רבי משה “אבא הם הגיעו”, הרב לא שומע, בפעם השלישית התקרב יותר ליד שלחנו של הרב ואומר “אבא הם הגיעו” ורק אז הרב התנער ממחשבותיו ופנה אלינו לבקשתינו, בעיני זה פלא עצום איך אפשר שבתוך דקה אחת בלבד הרב כבר שקוע בלימוד עד כדי שהוא לא שומע מה שנעשה סביבו, יש רבנים גדולים שכאשר מתעמקים בלימוד הם פשוט שוכחים את עצמם, אך כדי להיות עמוק עמוק בסוגיא עד כדי לא לשמוע, זה אפשרי כאשר אדם כבר לומד זמן ממושך, אך להיות שקוע בלימוד לאחר הפסקה של דקה בלבד, ולא לשמוע מה שנעשה סביבו, זה פלא.
בשיעוריו הקבועים בבהכנ”ס שאול צדקה, כאשר היה הרב יוצא מפתח בית הכנסת כדי לשוב לביתו, היו שואלים אותו שאלות בכל מקצועות התורה, והרב היה עונה בפשיטות כמשחל ביניתא מחלבא. זכורני שערב אחד כאשר רגלו אחת היתה במכונית ורגלו אחת בקרקע, ניגש אליו חסיד גור ושאל את הרב שאלה, והרב ענה לו בפשיטות, אותו חסיד גור התפעל מתשובתו הברורה, ואמר לסובבים אותו “שאלה זו שאלתי את כ”ק האדמו”ר מגור בעל הבית ישראל ואמר לי שצריך לעיין בזה אתן לך תשובה עוד כמה ימים”, והרב ענה לו בפשיטות. זכורני במסיבת קבלת פנים שערכו החינוך העצמאי למרן כשהוכתר להיות הראש”ל, עמד הגאון רבי פנחס אלתר שהיה ראש ישיבת שפת אמת ולימים האדמו”ר מגור ואמר זכורני כשהיינו נערים כאשר ראינו את הרב הולך ברחב היינו רצים אחריו ומצביעים עליו הנה גדול הדור.
מלבד גדלותו העצומה בתורה היה הרב בעל מידות תרומיות, סולת נקיה, סיפורים רבים מתהלכים על מידותיו הנאצלות והמיוחדות. זכורני שאבי ע”ה נפטר לפני שלושים וארבע שנים, אז הייתי אברך צעיר לימים לא נושא שום תואר, הרב טרח לבא לנחם את משפחתנו, ליום השלושים לאבלנו בקשתי מהרב זצ”ל שיבא לדרוש ולהספיד, והוא אכן נענה בחיוב, בשעות אחה”צ התקשרתי שוב לביתו של הרב כדי לדעת בדיוק באיזה והיכן המקום וכו’, הרבנית ע”ה אמרה לי חד משמעית הרב חולה, הקיא דם, ובעקבות זאת הוא ביטל סידור קדושין בהר הצופים וע”כ לא יוכל לבא כלל, כמובן אנו לא התכוננו לבואו, אך כמעט בסוף האזכרה להפתעתינו אנו רואים את הרב נכנס עם גלימתו השחורה ללא הריקמה והיופי (לאות אבל) ואמר לנו בערך בזו הלשון “היום לא הרגשתי כלל בטוב, הקאתי דם ובטלתי סידור חופה וקידושין אך לכבוד המנוח שהיה מחבב ת”ח וכו’ ובניו ת”ח עשיתי מאמץ ובאתי”, הנה דרכם של רבנים, לאחר שכבר אמרו שהם לא יבואו להספד, אף שעכשיו הם יכולים לבא, והאונס בוטל הם לא מגיעים, בפרט שחסים הם על לימודם, אך מרן זצ”ל לא היה כך אם הוא יכול לבא לעורר את העם הוא בא ללא עיכובים והיסוסים. עוד זכורני כאשר היה מרן הרב הראשי, למדתי באותה תקופה חברותא כל ערב עם הגאון רבי יעקב יוסף זצ”ל, אמרתי לרב יעקב שהתספורת של הרב היא לא כ”כ יפה אולי צריך להחליף ספר? אמר לי רבי יעקב “יש איזה ספר אחד שהוא מאד מאד מתכבד לספר את הרב והרב יודע שהוא לא מספר יפה, אך כיון שהוא מתכבד בזה ע”כ הוא לא מונע ממנו לספר אותו”, איזו מידות איזו דקויות של אצילות למרות שמרן צריך להפגש עם רמי מעלה אנשים מכובדים וכו’ וכו’ אך כל זה לא שוה לפגוע בספר.
הרב בשיעוריו הרבים היה מחדיר לשומעי לקחו את אהבת התורה ובכל שיעור היה מדרבן להכניס את הבנים לישיבות ואת הבנות לבית יעקב זה היה צפור נפשו הוא עשה הכל כדי להגדיל תורה ולהאדירה, וב”ה זכה וראה פירות עמלו הגדול שהיום יש אלפי בני תורה, והכל בזכותו, הוא דירבן לפתוח ישיבות, ואכן יש היום מאות ישיבות קדושות, לבני עדות המזרח. זכורני פעם באמצע השיעור שאמר לאחד מהעסקנים הרב שלמה כהן זצ”ל שהיה א’ משומעי לקחו הקבועים “רבי שלמה מה אתה יושב, קום תפתח ישיבה” הלה קיבל מרץ רב והקים ישיבה הנקראת אהל מועד, (זכורני שהבחורים הראשונים שבאו לישיבה בהיות ועדיין לא היה להם מקום לאכול היו אוכלים ארוחת צהרים בבית רבי שלמה הנ”ל זכרה לו ה’ לטובה) מישיבה זו נפוצו כמה ישיבות ומוסדות חינוך, אהל מועד, יקירי ירושלים, באר התורה. עמל התורה, ת”ת יקירי ירושלים בירושלים ובבית שמש, וכל זה בגלל אמירה כבדרך אגב.
זכורני לפני קרוב לשלושים שנה בעת שהקמתי את הכולל שלנו הזמנתי את הרב לכנס לטובת הכולל, ואז אמר לי המנחה תביא חמש דולר פרוטים, וביקש ממני שאני יאמר לרב שיחתום על הדולרים חתימת יד קדשו כסגולה, אמרתי לרב זצ”ל הרב יחתום לי על הדולרים, או אז אמר לי הרב בשביל מה זה? אמרתי לו שהדולרים שהרב יחתום עליהם יהיו להם ברכה וסגולה כדי למכור אותם לטובת הכולל, הרב צחק ולעג ואמר לי הכל שטוית אין בזה לא ברכה ולא סגולה, (כנראה אמר זאת מגודל ענוותנותו), אמרתי הנה האדמו”ר מחב”ד חותם על דולרים ונותן אותם כסגולה, אמר מרן “אני לא אדמו”ר” ואני הקטן בחוצפתי אמרתי לו “היום נעשה את הרב אדמו”ר” ואז אמר לי ברוך ובמתיקות “זה יכול לעזור לך”? אמרתי הרב ודאי זה יכול לעזור, ואז הרב בענוותנותו הרבה ישב וחתם לי על הדולרים, ומכרנו כל דולר אחד באלף דולר! חשבתי בלבי הרי הרב לא אוחז מזה כלל ואמר לי שזה שטויות, אך אם זה עוזר לבסס מקום תורה, הרב מבטל דעתו אף מפני הקטנים.
נאמר בפסוק “יתומים היינו ואין אב” ולכאורה מה הדגש ואין אב, הרי ודאי יתום הוא ללא אב, אמנם יש כמה סוגי יתמות, לא כולם שוים ביתמות, יש יתום שמסודר בכל עניניו רק שחסר לו זיווג, יש יתום יותר מזה שאין לו פרנסה מסודרת, יש יתום שאין לו למחיה, אך היתום הגדול הוא תינוק שאינו יכול לעשות שום דבר ואף להגיש לו לפה צריך לדאוג עבורו, כל סוגי היתמות האחרים יש תחליף ע”י ידידים וקרובים שיכולים לעזור, אם בשידוך אם בפרנסה אם בעבודה או בלימוד, אבל תינוק הצריך טיפול כל רגע ממש להאכילו להרחיצו ולהלבישו, זה אף אחד אינו יכול למלאות כגמול עלי אמו זה היתום האמיתי. יתומים היינו אין אב, זה היתום שדרוש לו עוד אב ואם אין מי שימלא לו את היתמות. אנו יתומים כמו אותו תינוק שצריך לאמו בכל רגע ורגע להאכילו לנקותו אנחנו צריכים למרן זצ”ל לכל דבר אם להלכה אם להנהגה אם לעצה אם לדעת תורה וכו’ וכו’, הגמרא אומרת נח נפשיה דרב ואנן ברכת המזון לא גמרינן, בלעדי הרב לא היינו יודעים שום דבר אף ההלכות הפשוטות לא היינו יודעים אותם ללא מרן זצ”ל.
הרב יסד יסודות איתנים להרבה הלכות שהעולם כמעט לא ידע עליהם, אך לאחר שהרב השריש בציבור את היסודות נהפכו לנכסי צאן ברזל אף אצל פשוטי העם, כגון בשר חלק, טלטול בשבת, מוצ”ש לשיטת רבנו תם, כשרות היין, פאה נכרית, תפילין של רבנו תם, לא חוזר וניעור בה’ פסח, נותן טעם לפגם, נ”ט בר נ”ט, פסיקתו של מרן הב”י לדורות, ועוד ועוד, יסודות שהיום כל בר בי רב יודע זאת, וכל זה הרב עמל ללא ליאות להחדיר את ההלכות והיסודות לכל העם. כמו”כ הרב החדיר לצעירי הצאן בחורי ישיבות ואברכים להעלות את חידושיהם בכתב, ובכל הזדמנות אפשרית הרב חוזר על זה, לכתוב ולכתוב, מרגלא בפומיה “וקנה לך חבר”, וב”ה היום אכשור דרי לראות אברכים צעירים הוגים בתורה ומעלים את חידושיהם בספר, וכל זה בזכותו של מרן זצ”ל, הרב לא נמנע כלל ליתן הסכמות לכל צורב כדי לעודדו להפיץ את חידושיו, אין זאת אלא מתוך אהבתו לתורה להפיץ תורה בישראל, ובכך הרב זקף את קומת יהדות ספרד.
מרן זצ”ל היה גדול הדור בשקידת התורה, גדול הדור בעמל התורה, גדול הדור בהפצת התורה, גדול הדור באהבת התורה, גדול הדור בזכירת התורה, גדול הדור באהבת הבריות, גדול הדור במידות נעלות, גדול הדור בענוה.
הרב היה נשמת כל עם ישראל, לא לחינם ביכו את פטירתו כל סוגי העם, דתיים כחילונים, גדולי הדור ופשוטי עם, נשים וילדים, קרוב למליון איש ליוו את מרן בדרכו האחרונה, דבר לא מצוי כלל, וזה אות מן השמים שמרן זצ”ל הוא היה מנהיג הדור, יש ב”ה גדולי תורה ענקי הרוח, אך מרן היה המנהיג הגדול שהנהיג את כל כלל ישראל, בפטירת מרן זצ”ל נוכחנו לדעת ללא כל ספק שהקב”ה הועיד אותו להיות המנהיג של הדור, אף שבחיים חיותו עדיין היו מקצת האוכלוסיה שלא ראו בבירור את גודלו ותוקפו, אך סוף הכבוד לבא, ואף אותם שהיו מסופקים בגדולתו בע”כ אמרו אמן.
איך אפשר להמשיך את דרכינו ללא מרן זצ”ל, העולם חשך בעדינו נשארנו כצאן ללא רועה, אך זאת נחמתנו שמרן השאיר לנו את תורתו הגדולה את פסיקותיו הרבים בכל תחומי החיים, אחת נבקש ממרן זצ”ל ש”רוח קדשיך אל תקח ממנו” אותה הארה שזכינו לה בהיות הרב בחיים חיותו הארה בכל דרכי החיים, בכל שאלה ונידון קשה, מהרוח הקדש אשר עליו רוח זה ילוונו הלאה בדרכינו לעמלה בתורה ולשקידת התורה להשקפת התורה עד כי נזכה לבנין בית מקדשינו אמן.
