ברשות הגאון ראש הכולל הרב בחבוט אברכים היקרים עמלי תורה. יש חשיבות לדבר כמה שיש חשיבות לדבר בציבור אני מרגיש קצת שאני תמיד נוטה לדבר כפי הסגנון של האנשים, היום בקשו ממני לדבר דיברתי במקום שלא היו אברכים, שעתיים אבל דיברתי בין השעות עשר לשתים עשרה, אז הרגשתי שדיברתי ממש דברים אחרים, הרב כבודו לדבר דווקא במקומות האלו.
אני הייתי מתחיל בסיפור קטן אולי אח”כ נדבר בסוגיא הלכתית, היות וכאן נמצאים הגדולים של הדור הבא. אולי כבר הגדולים של הדור הזה. אנשים שאתמול שאלו אותי כמה אנשים, מה יהיה מחר? אמרתי הרב לא חיכה למחר הרב הכין כבר את הדורות כמה דורות הרב מכין את הדורות הבאים, אם זה בספרים שלו ואם זה בחינוך שהוא מחנך תלמידי חכמים.
ודווקא הייתי רוצה לפתוח בדבר המגלם את כל האישיות שלו דבר המיוחד גם לאברכים בכדי שילמדו דרך חיים.
כשאני הייתי בכולל משך שנים הראשונות, לאחר שנה הוא הציע לי להיות ראש כולל, ואמרתי לו אני רוצה ללמוד, ואני לומד איך ללמוד, ראש כולל לא תמיד מגיע למעלה מסוימת, אחרי שנתיים שלש הוא אומר לי פעם נוספת אמרתי לו אני לומד כאן בישיבה בעטרת ישראל איך ללמוד, ואז הוא אמר לי אתה לומד איך ללמוד מתי תתחיל ללמוד?
אחרי חמש שנים הוא הרים לי טלפון והוא אומר לי רבי מרדכי [מאוד היה נזהר לכבד את החתנים גם צעירים] והוא שואל אותי מה דעתך להיות שותף של הקב”ה?
לא הבנתי את השאלה ואמרתי לו ודאי להיות שותף של הקב”ה.
והוא אומר לי שוב מה דעתך להיות שותף של הקב”ה, אני שואל את הרב מה כוונתו.
והוא אומר לי הגמ’ אומרת [] כל הדן דין אמת נעשה שותף להקב”ה, אני שואל אותך מה דעתך לגשת למבחנים באבן העזר, לאחר מכן שאלתי אותו מתי המבחנים, הוא אמר לי עוד שלשה חודשים, כבר הרב הפיל עלי משימה, לגשת למבחנים תוך שלשה חודשים.
זה לא הענין, אלא כל השאלה הזו מה דעתך להיות שותף להקב”ה, כולנו לומדים אבן העזר וחושן משפט, כולנו גם למדנו את זה, האם אנחנו חושבים על זה בדרך הזו להיות שותף, הוא לא אמר לי אני רוצה שיהיה פרנסה טובה לבת שלי, או מה דעתך לקבל משכורת של דיין, או כבוד של דיין, מה דעתך להיות שותף של הקב”ה במעשה בראשית, אני חושב שזה משפט שהוא גילם את כל האישיות שלו, הוא גילם את כל מהותו, להיות שותף להקב”ה, שותף להקב”ה זה לא מתבטא באבן העזר לבד, זה לא מתבטא בחושן משפט לבד באורח חיים, וביורה דעה. זה לא מתבטא בחיי משפחה, זה לא מתבטא רק בזיכוי הרבים, אלא בהסתכלות חודרת בכל נבכי התורה, בהסתכלות של המשכיות של המסורת של התורה הקדושה, מאז להמשיך את התורה בעוצמתה ולהרים את כל עם ישראל, זה משנה מאיפה ולא משנה ממי, ולא משנה איך, כי כולם מעם ישראל, וגם זה לא משנה יהודי או גוי משום שזה מעשה בראשית, וגם את זה הרב חשב על הכל ומזה נבעה כל עוצמתו, שהרב החליט ביום הראשון שהוא נעשה שותף להקב”ה במעשה בראשית שם ראיתם את העוצמות שלא יכולים להתפרש. ואני הקטן שבקטנים לא יכול לבא להגיד שאני יכול לבא ולהספיד אותו ולהעריך אותו משום שהמושגים שלו היו אחרים, אנחנו המושגים שלנו זה החברה. בישיבה המושג הכי גדול זה להיות הבחור הכי טוב בישיבה, וכי משהו חושב להיות הכי טוב בכל הישיבות? זה מספיק לי אם אני נחשב כאן זה בסדר, ואחד שחושב יותר מזה, הוא עולה מעט, אבל הרב בתורתו הוא ישב ולמד את כל התורות של הדורות האחרונים הוא היה צריך להתמודד עם החפץ חיים עם הגר”א עם רעק”א עם הנודע ביהודה, עם הראשונים, עם הגאונים, עם התנאים והאמוראים עד משה רבנו, להתמודד היינו להעמיק בדבריהם. אנשים כאלה לא מענין אותם אם יש מישהו בדור שמדבר עליהם או כאלה הדומים להם, משום שהם חיים בעולם אחר, עולם מוקף עולם שהוא הבחינה הגדולה של כל הדעות, תורת אמת לא רק עם הדורות האלה גם עם הדורות הבאים. וכך ההסתכלות שלו הייתה.
יום אחד הוא אמר לי אתה יודע, רבי חיים פאלאג’י חיבר שבעים ספרים אמרתי לו חידוש לא ידעתי, והוא ממשיך ואומר גם אני יכול לחבר שבעים ספרים, אבל מה ההבדל ביני לבין ר’ חיים פאלאג’י, לי יש טירדות של הציבור, לר’ חיים פאלאג’י אין טירדות של הציבור, היו נדיבים בטורקיה, אנשים שהעריכו את התורה שלו היו מוכנים ומזומנים ואומרים לו הרב יכתוב מאמר או ספר על שמינו ואנחנו מפרנסים אוכל ודירה להרב וכל מחסורו וגם ההוצאת הספר תהיה עלינו, וכך היו הנדיבים עומדים בתור, רק בשביל שיוציא ספרים, אבל לנו יש את טירדות הציבור.
מורי ורבותי על אף שיש להרב את כל טירדות הציבור הרב הוציא יותר מחמישים וארבע ספרים זה רק ספרים שיצאו לאור אני חושב שבסופו של דבר נגיע לשבעים ספר בספרים שהרב לא הוציא, כבר היום ראיתי בבית של הרב ראיתי שיושב אותו אחד עם הספר שהרב עמד להוציא המשך של תרומות ומעשרות, וספר שעומד חלק י”א של יביע אומר שעוד לא הודפס עוד יבואו ספרים בעקבות הספרים האלו, אלו הם עם טירדות הציבור, להגיע עם דברים כאלו, הוא לא היה צריך להתחרות עם משהו, לא הייתה סיבה שיתחרה עם משהו, אולי רק עם הבן שלו הרב יצחק, לא היה לו עם מי להתחרות, אבל כשאדם רואה תורה הוא רואה את העומק שלה, שאדם רוצה להיות שותף של הקב”ה הוא לא שותף רק באורח חיים או באבן העזר וכו’, אלא הוא שותף בכל תחומי החיים.
כשאנו פותחים את הספרים שלו אנחנו רואים מגוון נפלא ביביע אומר אנו רואים שאלות ותשובות שזה מיועד לפוסקים גדולים מקיפים, שאפשר להציע להם את הכל בפעם אחת, את כל התורה כולה, וזה עשרה כרכים, וכשאנחנו פותחים “יחוה דעת” זה סגנון ציבורי סגנון של יום שישי זה סגנון של הציבור הכללי שרוצה לשמוע הלכות, זה שהרב דאג אפילו לפתוח ראשי תיבות בשביל שיהיה קריא לכולם. שהרב הוציא את חזון עובדיה זה עשרה כרכים זה ספרים של הציבור הרחב וגם את זה עם המקורות באמת, אבל את השורות העליונות בשביל רוב הציבור שידעו את הדין, ומאידך שולח אותם למקומות שיוכלו לברר יותר.
הרב הוציא את הליכות עולם גם את זה ח’ כרכים על הבן איש חי בעדינות נפלאה כמה שהיה גדול עד כמה שהיה יצירתי אפילו שהוא חלק על הבן איש חי הוא נזהר בכבודם, הזהירות הנפלאה הזו בתורה שהוא נזהר דווקא בדברים גדולים ואפילו בדברים קטנים, הוא לא קרא לזה ספר על הבן איש חי הוא לא קרא לזה שו”ת על הבן איש חי או מחלוקת על הבן איש חי, אלא הליכות עולם “הלכה”. גם הספר שהוא כתב על המשנה ברורה לוית חן זה גם לוית חן הם לראשך גם שם הוא רק מתלוה קצת למשנ”ב אף על פי ששם הוא הבהיר את השיטה של קיבלנו הוראות מרן, וכן את הספר טהרת הבית, שאפשר לראות את היחס שלו להבנת נפש הבית ולקדושת הבית כל הספר הזה מושקע לכך, וכתוב שם את כל היסודות ובקריאת יסודות אלו נפתרים כל הבעיות.
פעם הייתי בטירת הכרמל הייתי שם דיין היה בחור שהתחתן שם והבחור למד בישיבת תורה אור הגיע הרב חיים פנחס שיינברג זצ”ל לשם לסדר קידושין מירושלים, ונכנס משהו הניב לאוזנו ואמר לו “חתן של הרב עובדיה נמצא כאן” היה אתו ספר שהוא לקח לנסיעה ללמוד בדרך, משום שגם באולם לא היו ספרים לכן הוא לקח איתו את הספר טהרת הבית, ובא עם הספר וניגש אלי והיה חוסך הרבה בדיבור, הוא לקח את הספר ואמר לי הא הא, כאומר לי תראה מה אני מחזיק ביד ללמוד, וזהו בזה הוא הראה הכל, בזה הוא הראה שאת הזמן היקר שלו שהרי בשבילו נסיעה כזו של שעתיים וחצי הוא לקח ללימוד את ספר טהרת הבית, אותו פוסק הצריך לעניני הוראה הוא צריך רואה לנכון ללמוד את מה שהרב אומר מפני שהרב הקיף הכל, גם את הספר ענף עץ אבות, שנתחבר לאנשים יותר פשוטים.
הספרים האלה מגלמים את השותף להקב”ה במעשה בראשית, גם עם אנשים גדולים גם עם אנשים קטנים, עמך ילדים וכו’, הסתכלות מיוחדת.
אני אומר משהו חינוכי שהייתי מזכיר כשאני הייתי בכולל היה איזה הסכם עם הראש כולל עם האברכים שילמדו עם בחורים כל יום שעתים שלוש וכו’,
והנה ראש הישיבה הרב אזרחי הצמיד לי בחור שהיה מוכר בישיבה כבטלן, ואני כאברך אני אומר לו הרב אני רוצה ללמוד הזמן שלי יקר והוא אמר לי “מה אתה מדבר אתה יודע איזה בדיחות יפות יש לו?” אני שומע את זה ואומר לו כבוד הרב, באתי כאן לבדיחות או ללמוד? והוא אמר לי “מה אתה חושב מי שיודע לשיר [הוא ידע שאני קצת אוהב שירה] וכי הוא רק יודע לשיר, יש לו תורה מיוחדת, יש שם צלילים בתורה שלו.
למשל אני “אני זמר” אבל אין לי קול” אתה לא מבחין בזמרה בתורה שלי, מי שיודע לומר בדיחות זה גם תורה מיוחדת, זה תורה מבדחת, וכן מי שיודע לספר סיפורים, התורה שלו צריכה להיות מספרת, תורה שנשמעת.
הרב היה גדול ומושלם בכל דבר אפילו בשירה, אפילו מקאמט, היתה לו מומחיות לא רק במקאמים המפורסמים אלא רק בשילובים, הרב היה יודע בשילוב הזה של ראסט עם צבא עם נהונד והיה אומר לי כל מיני דברים כאלו, ואלה נגני הכינור והכנון שהם היו משתגעים איך הרב יודע אותם, והרב היה עושה סילסולים של פחות מרבעי טון שהם לא היו מצליחים לעשות אותם עם הכלים שלהם. אבל את הכלים האלה ואת השלמות הזו הרב העביר דרך התורה שלו. תורה מיוחדת תורה שמצלצלת, צילצולים מיוחדים של יביע אומר, צילצולים מיוחדים של יחוה דעת, של הליכות עולם, של חזון עובדיה של ענף עץ אבות וכו’, וכן של מאור ישראל על הרמב”ם ג’ כרכים וכו’ המיועד לאנשים שרוצים לעיין בדברי הרמב”ם.
אבל צילצולים כאלה מגיעים עם יסוד אחד של להיות שותף של הקב”ה, שאדם נהיה שותף עם הקב”ה אדם מקבל גם את השותפות של הקב”ה מקבל גם סיעתא דשמיא עצומה הזאת להגיע לפסגות הללו.
מורי ורבותי אני חושב שהרב הבן עזאי של הדור שאמר ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, בגמ’ יבמות על מה הוא אמר את זה הגמ’ שם ס”ב וס”ג אומרת את זה על כל מי שלא נתעסק בפריה ורביה שמי שלא נתעסק בפו”ר הוא ממעט את העולם, וכמו שנאמר בפרשת השבוע שופך דם האדם דמו ישפך ולאחר מכן ואתם פרו ורבו, למה התורה הסמיכה אחד לשני, אומר בן עזאי לומר לך שמי שלא מתעסק בפו”ר כאילו שופך דמים וממעט את הדמות, לפני כן בגמ’ מביאה אם רק ממעט את הדמות או רק שופך דמים, ואילו בן עזאי אומר את שניהם יחד. ולכאו’ נאה דורש ואין נאה מקיים ואומר להם בן עזאי ומה אעשה שנפשי חשקה בתורה, ולכאו’ מה התשובה הזאת, כולם יאמרו נפשי חשקה בתורה ולכן יתחילו לחשוב על שיעורים ודברים אחרים, ולכאו’ אדם יגיע לתשעה באב יאמר מה אעשה שנפשי חשקה בתורה.
ר’ אלחנן וסרמן אומר שצ”ל שזה אונס ולכן פטור. אולם זה לא מובן מה זאת אומרת אנוס, ואם זה אונס הלא יש לך לומר שזה אונס, גם הרמב”ם הביא את זה להלכה ואומר שמי שחשקה נפשו בתורה ועשה כבן עזאי אין בידו עוון, ולכאו’ מה זה אין בידו עוון, הלא יש עוון, אלא שיש כאן אונס, וא”כ מה הכוונה בזה בזה, וראיתי גם במשיב דבר שהקשה קושיא זו, ואומר שלא מסתבר לומר שזה אנוס, ומביא ראיה ממה שאמרו ששמע מרבו מבית הכיסא, ולכאו’ אנוס הרי זה עוון באונס.
ובס’ מטל השמים כתבתי יסוד בזה, שבן עזאי היה לו גישה אחרת והוא אמר הקב”ה מצוה על פו”ר אבל הר”ן אומר שהאדם נוצר בכוונה לברוא יצירה מיוחדת העולם הזה עם העולם הבא, בג’ ימים הראשונים הקב”ה ברא רק את העולם הבא, לאחר מכן ברא את העולם הזה. לאחר מכן אמר הקב”ה בא נברא דבר משניהם, ולכן ברא את האדם שהוא מורכב מגוף ומנשמה, מה המשמעות של ההרכבה הזו שגוף זה עולם הזה ונצח שזה נשמה זה עולם הבא, ולפ”ז יוסבר מה שאמרו המלאכים להקב”ה בעת שמשה בא לקבל תורה מה אנוש כי תזכרנו וכו’, אומר הקב”ה למשה אחוז בכסא כבודי וענה להם תשובה, מה זה אחוז בכיסא כבודי? אלא הקב”ה גילה לו את התשובה אחוז בכיסא כבודי תומר להם שגם אתה שייך לכאן שאתה חצוב תחת כיסא הכבוד, ותומר להם אמנם אני שייך לעולם הזה אבל אני שייך לעולם הבא ולכן הוא בא ואומר למלאכים כלום יש לכם הורים אבא ואמא, אבל מה עם הטענה של תנה הודך על השמים, הלא יש גם דבר שמימי בתורה הקדושה, ואת זה אמר לו אחוז בכסא כבודי וכו’, ורק את החלק השני זה מה שהוא חיזק ובן עזאי אמר יש מצות פו”ר משום שהיא רק לפרות את הגוף, והפסוק אומר ואתם פו”ר והוא בשביל שלא ישפך דם האדם באדם וכו’ וכתוב גם כי בצלם אלוקים עשה את האדם, ולכן המטרה של פו”ר הוא לא רק להפרות את הגופות אלא גם את הנשמה להעצים אותה וכו’, אדם מגיע למעלות בנשמתו, ולכן הוא לא אומר מפני שהוא אנוס, אלא הרי הוא אומר מפני שחשקה נפשי בתורה הוי אומר משום שאני מסוגל יותר בקטע הזה של להפרות את הנשמה, וזה פו”ר לשון פירות להביא ילדים אולם בנשמה מה שייך רבו אלא שהוא מלשון רב ומהו לשון רב, שהוא הרבה את נשמתו וזה גם יש לפרש את מה שנוהגים הספרדים חלקם לומר פריה ורביה ובתורה וכך גם שמעתי מר’ רפאל ברוך טולדנו זצ”ל שהייתי מתפלל עמו, וחשבתי פעם שיהיה הרבה תורה, אבל לפי זה יש משמעות אחרת, פריה ורביה ובתורה משום שבתורה יש גם פריה ורביה ובתורה. ואמר לי בני ר’ אביעד שבבן יהוידע נתקשה בשאלה הזו, מה זה, ולכן הביא בשם גורי האר”י כי בן עזאי היה בורא נשמות גרים, ובזה הוא קיים מצות פו”ר. תסבירו את זה איך שאתם מבינים אבל אני מבין שפריה ורביה ובתורה זה להעצים את התורה.
מורי ורבותי הדברים האלה שדיברנו אבל מה אעשה שנפשי חשקה בתורה הוי אומר שאני מתמסר לתורה יותר, מי לנו גדול ממרן שהוא הראה לעולם מה זה פרו ורבו ומה זה להעצים את הנשמה להגיע להשגות נפלאות בתורה עד כדי כך שגם הדברים דעלמא התיישרו עם התורה גם העולם התיישר עם התורה גם העולם הגיע למסקנא מהי התורה.
מה זה פריה ורביה בתורה זה לא רק בסוגי הספרים, אלא להעצים את הנשמה בכדי שהנשמה תהיה חלק אלוה ממעל שתשאף להגיע לצור מחשבתה שלא תרגיש טוב בעולם הזה אם זה לא תורה, אם זה לא קשור לתורה, אם זה לא מחובר לתורה, אם ע”י זה אי אפשר להגיע למעלות בהלכה, להתיר עגונה, זה השגות של לאחוז בכסא כבודי.
אני מספר תמיד סיפור קטן ואני חושב שהסיפור הזה מביע משהו, אני מספר שהייתי בטירת הכרמל נסעתי לחייפה עצם הנסיעה זה היה באשמתו של הרב לזכות את הרבים, לעזוב את ירושלים ואני אומר מה אני יעשה הילדים שלי הצדיקים לומדים כאן בת”ת המסורה וכו’, אני זוכר הלכנו נסענו באוטו ובכינו כל הדרך, ואמרתי לבנים שלי תזהרו שלא יהיה חילול ה’ ילדים ירושלמים שראו תורה שיבואו לחיפה לא יראו אנשים אחרים כמה זה מסוכן. אבל הרב דחף אותנו באנו לשם, עם כל המשאית והספרים וכו’, כמה שנים ונתבקשתי שם יום אחד לדבר בפני ציבור והתברר לי שאותו ציבור יש שם בנים בנות ולא ידעתי איך לעשות את זה אמרתי אני בא מירושלים, אף פעם לא התנסתי בזה אני לא רוצה שידביקו עלי מדבקה לא כל כך מכובדת, אני מתקשר למור חמי ושאלתי אותו אני ילך או לא ילך? והוא אמר לי “השמש מאירה לכל”, והוא סגר את הטלפון. זהו שמש שחודרת לעצמות שמש שמחממת שלא מתקלקלת, והיא רק משפיעה, הרב גילה את הסוד שלו שמי שרוצה להיות שותף להקב”ה במעשה בראשית הוא שמש המאירה, וזה השמש היא צדקה לעניים וטובה לעשירים.
בהזדמנות אחרת הזמינו אותי לטירת הכרמל פתחנו שם כולל, זה היה הכולל היחידי בכל העיר הגדולה ההיא. יום אחד הזמינו אותי לכנס בגן גדול הנקרא “הגן הכיפתי” שהיה שם מסירות נפש של התושבים להחזיק את הכולל, היו מביאים לו כל ראש חודש, הייתה איזה אשה שהייתה מביאה לי שקית עם כל מיני גרושים ושקלים וכו’, והייתה אומרת לי כבוד הרב זה מה שהצלחתי אבל הכל מחושב הכל כפי ההתחייבות, היא הביאה לי את זה בצורה מלא כספים.
באחד הימים הם ארגנו שם כנס התעוררות, והם אמרו לי הרב עובדיה צריך להגיע לשם, ולכן הוא יגיע בשעה עשר ואתה תחזיק את האנשים קודם לכן, אמרתי להם אני צריך עוד להיות בירושלים היום, איך אני יכול להספיק, בכ”א הרב יבוא לאחר מכן יביאו דרשנים. הגעתי לאולם בשעה שבע ראיתי באולם שלשה אנשים, מה אני יעשה שלשה אנשים, נזכרתי באותו זמן בדברי הגמ’ אחד שיושב ועוסק בתורה הקב”ה נותן לו שכר, שנים שיושבים ועוסקים בתורה הקב”ה כותב את זה שנאמר ויקשב השם וישמע, שלשה אלוקים ניצב בעדת אל, חמישה אגודתו על ארץ יסדה, זה כבר אגודה, ומחזיק את הארץ, ועשרה שכינה מקדימה.
אמרתי להם מורי ורבותי אני מחזיק רמקול על שלשה אנשים אתם חושבים רק אתם נמצאים כאן הרי השכינה נמצאת כאן שהרי הרב עובדיה צריך להגיע ובודאי יהיו עשרה, ואם כן השכינה הגיע והקדימה, וא”כ בואו ונעשה כבוד לשכינה בואו נשיר לה, ועמדתי במרץ והתחלתי לשיר שיר של השכינה כמו שהגמ’ אומרת על שלמה שרצה לפתוח את שערי בית המקדש ואמר “שאו שערים ראשיכם וכו'” א”כ זה השיר של השכינה וכך עמדתי ושרתי בהתלהבות, והנה פתאום זורמים אנשים וממלאים את האולם, אני לא יודע מה קורה עד שהתעשתתי ואז הבנתי שזה השיר של הרב עובדיה, והם חשבו שהוא נכנס כנראה מאיזה דלת פנימית וכו’ הכל פתאום מתמלא, כולם שרים וכו’, השיר הזה שיר של הרב עובדיה הוא הביא ציבור נפלא, אז למדתי מה כוחו של הרב גם אנשים פשוטים לא רק הספרים יביע אומר ולא רק היחוה דעת ולא רק המאור ישראל, ולא רק הענף עץ אבות, אלא גם השיר של הרב עובדיה עשה התחממות, ואז למדתי שהכבוד של השכינה הולך יחד עם הרב שאני הולך עם השכינה שהוא מתערב יחד עם השיר של הרב והציבור שנכנס, והבנתי מה שחז”ל אומרים מה זה כבודו של תלמיד חכם שזה כבודו של הקב”ה מה זה ערך של אדם שרוצה להיות שותף של הקב”ה שה’ משתתף איתו ומביא לו את השיר [שיר זה נוסד אצל בני אשכנז, אבל השיר הזה נהיה פתאום המותג של הרב עובדיה] זה כבוד השכינה כבוד תלמיד חכם.
בספר תורת תמימה [פ’ אחרי] אחרי הפטירה של הצדיקים הקב”ה מוחל על העוונות ולכן קוראים את פרשת מיתת בני אהרן ביום הכיפורים וכך נפסק להלכה בשו”ע.
ופירושו הוא כמו שמצינו בשאול משום שהספידו לו אז הקב”ה הביא רצון לארץ ומכאן ראיה שלא הפטירה עצמה מכפרת אלא הכבוד של צדיקים שמתלווה לפטירתם שמעלים על נס את אהבת התורה שלו את המסירות שלו לתורה, זה מה שמתכפר, כששרים שאו שערים אני רק אומר במילה אחת, הרב באהבת התורה שלו הגיע לשנות את המושגים בעולם ולהשתיל מוח לאנשים, בהתחלה היו מזמינים את הרב לברית או לחתונה והרב היה קובע להם זמנים, אני בא בשעה כזו והולך בשעה אחרת, קיבלנו, אחרי זה הגיע לכך שאני לא יוצא לשום מקום, אני צריך לכתוב ספרים, אתם רוצים תבואו אלי לבית הכנסת, הרב יושב לומד והרב אומר להם בשעה שתיים, שהמוהל יהיה מוכן לאחר כל השירים הרב היה עוצר באמצע הלימוד, בשעה שתים הוא נכנס ועוזב ספרים פתוחים, ואבי הבן במצב הכן, שמע ישראל וכו’, אנא ה’ הושיענא וכו’ לאחר 10 דקות הכל מסתיים לאחר המי שברך וברכה על היין כאילו לא קרה דבר, הרב החדיר לעולם חשיבות של זמן חשיבות של 10דקות בתורה, אתם תלמידי חכמים ואתם רואים את הדברים. כל זה נובע מדבר אחד שותף להקב”ה במעשה בראשית, שאדם מחליט לכך הקשר היא אחת בינו להקב”ה, ה’ פותח לו את השערים שאו שערים ראשיכם, בכל זמן ובכל מצב, ומסדר את כל הענינים.
אנחנו מתפללים להקב”ה שה’ שזיכה אותנו בדור הזה לגדול הזה שה’ ירחם עלינו ושתהיה נשמתו של רבנו עובדיה יוסף בן גורג’יה בגנזי מרומים, שכל התפילות והחיזוקים שנתחזקו יחד כולם עולים יחד איתו לפני כסא כבודו, שה’ יאיר לנו ויביא לנו את הגאולה שנוכל ללמוד תורה בהשקט ובטח.
אני מודה לכבוד הרב שניתן לי את האפשרות לדבר בכולל כזה, שה’ יזכה אותם שתמשיכו לעשות חיל.
