המנהיג הגדול – רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל

הספד מאת הרב יצחק דיין שליט”א – רבה של קרית נ’ בן גוריון, חולון, וראש מוסדות “חזון יצחק”

גדולתו של מרן

בגמ’ שבת [ק”ה:] אמר רב יהודה אמר רב כל המתעצל בהספדו של חכם ראוי לו לקוברו בחייו, רואים שיש בזה עונש כל כך חמור. אמנם לכאו’ גם אם רוצים לתת לו עונש כה חמור, למה הגדירו זאת חז”ל בלשון “לקוברו בחייו”, היה להם לומר “ראוי לו למות”, אלא באמת מי שמתעצל בהספדו של חכם הרי קרא כאן אסון גדול, אלא כל זה משום שהוא חושב כביכול שהחכם לא נפטר והרי הוא עדיין חי, וא”כ יוצא שלהבנתו קברו את אותו חכם בחייו, לכן אמרו מידה כנגד מידה לקוברו בחייו.

עוד אמרו בגמ’ [שם] אמרו כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב”ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, ובאמת יש להתבונן לשם מה סופרן, שמעתי מרבי ניסים בן שמעון שליט”א ששמע מרבי יוסף שראבני זצ”ל שאמר, מה זה סופרן משום שיש פעמים שהאנשים הבוכים על הצדיקים מערבים בזה גם את הצרות של עצמם ולכן הקב”ה סופר את הדמעות שהם בכיות רק על הצדיק [על דרך צחות אמרו הקב”ה סופרן בשביל אין הברכה שורה וכו].

בטוחני שכל אלו שבכו על רבנו אפילו שהיו מעורבים בדמעות אלו גם את הצרות של עצמם, מכל מקום אותם דמעות הם גם על רבנו, משום שרבנו היה מרגיש את הצרות של כל עם ישראל וא”כ זה הצער שלו, מי שזכה שהיה אצלו היה רואה כמה היה כואב לו בצערן של ישראל.

רבנו היה חד בדרא בגאונות, חד בדרא בידיעת התורה, חד בדרא בהיקף התורה, חד בדרא בצדקות, חד בדרא בקדושה, חד בדרא בזיכוי הרבים. אני מתקשה  לומר על רבנו את המשפט זכר צדיק וקדוש לברכה, איך אפשר לחשוב שרבנו כבר איננו איתנו.

בגמ’ [ב”ב צא:] אמרו אוי לו לעולם שאבד מנהיגו ואוי לה לספינה שאבד קברניטה, ויש להתבונן הלא הספינה היא גם בכלל העולם, וא”כ מה צריך את הכפלות במאמר זה. אלא אומרים המפרשים שמנהיג זה לא חיסרון לדוגמא אם מת נשיא ארצות הברית, יש מחליפים, אבל אם מת רב החובל של הספינה שרק הוא ידע להנהיג אותה אין שום תחליף לו בלב ים ומי יודע איזה אסונות יצא מזה, כמה תאונות תעשה הספינה עם ספינות אחרות, איך יביאו את הנוסעים לחוף מבטחים. כך הוא גם באבידתו של מנהיג איך יתקיים העולם.

בהספד בבני ברק שמעתי מאחד מזקני הדור הגאון ר’ צבי סימן טוב שליט”א שאמר שהוא זוכר את מרן לפני 80 שנה איזה מהפכה הוא עשה, פעם לימד שאסור לטלטל בשבת ואפילו מטפחת, אמרו לו הרב מה יש בזה מה זה מוקצה מה זה מכשיר חשמלי איזה בעיה יש בזה הלא יש אנשים עם זקנים גדולים שמטלטלים וכו’, אבל רבנו שזה בעיה וכך לימד אותם והחדיר בהם את ההלכה. מהפכה זו היא בת 80 שנה של הרבצת תורה שלא הייתה כמותה.

כשאנחנו עומדים לספוד למרן, אפשר לומר עליו את הפסוק “וימות יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא” הרב הזכיר את כל הדורות הקודמים את גדולי וחכמי הספרדים. איזה תחית המתים הרב עשה לתורת חכמי ספרד, לתורת חכמי אשכנז, לתורת חכמי הונגריה, לתורת חכמי מרוקו, וכו’, מי הכיר את הספרים שלהם לפני שהרב פירסם אותם בספריו.

כשהוצאתי את הספר טהרת המים להגאון ר’ אברהם הכהן מסאלוניקי זצ”ל שהיה זה בדחיפתו של מרן זצוק”ל באתי להוציא את ספרי הרב הנ”ל טהרת המים, שיורי טהרה, יוקח נא, מעט מים, וכו’, קודם שבאתי להרב הייתי אצל הגאון רבי שלום משאש זצ”ל רבה של ירושלים, שאלתי אותו אם הוא מכיר את הספר “טהרת המים”, הוא אמר לי בודאי!, אמרתי לי פעם ראית אותו?, הוא אמר לי לא, אמרתי לו אז איך אתה מכיר אותו, אז הוא אמר לי זה ספר מפורסם, שאלתי אותו איך?, ענה לי מהספרים של הרב עובדיה, הרב עובדיה מזכיר אותו כסדר כל הזמן, וממילא זה הספר הזה מפורסם.

מרן הקים את כל הספרים והכיר לנו את כל המחברים, מי היה מכיר את רבי חיים פאלאג’י זצ”ל את רבי חיים אבולעפיה, ועוד ועוד. כמה הרב היה בצער על ספרים של גאוני ארץ שלא מוכרים בציבור.

כבאתי אליו עם הספר טהרת המים הרב נתן לי הערות על ספר, והייתה שם הערה שהרב כבר העיר בשו”ת יביע אומר וכתב על בעל טהרת המים “לא עמד טעמו בו”, לאחר מכן הרהרתי אולי זה לא כבוד שבספר עצמו של הרב טהרת המים יופיע משפט כזה, בלשון הזו, לכן הלכתי להרב והמתנתי לו [בבית הרב היו מכניסים אותי תמיד משום שידעו שאני לא מפריע לו, אני יכול להמתין שם חמש שעות ולא להפריע להרב, ומכאן תוכחה איך אפשר להפריע לאנשים באמצע לימוד תורה, רק בפיקוח נפש אפשר להפריע לאדם שלומד, גם שאני מתקשר לבן שלי בישיבה אני אומר שאם הוא לא לומד תגידו לו שאני חיפשתי אותו] לאחר מכן ראתה הרבנית ז”ל שאני ממתין זמן רב, ואמרה “הרב עובדיה הרב דיין מחכה לך” הרב לא שמע כלל, לאחר מכן היא התקרבה וצעקה “הרב עובדיה הרב דיין הגיע לכאן” הוא לא שמע, היא התקרבה אליו ממש, ואז צעקה, הרב עובדיה וכו'” רק אז הרב הרים את עיניו, מיד שאל אותי למבוקשי, אמרתי לו על ההערה של הטהרת המים, הרב אמר אז מה החיסרון, הרב ניגן את זה בצורה אחרת במקאם אחר, וממילא לא נשמע שום פגיעה, כך הייתה דרכו. ומיד ברגע כמימריה בעוד אני עומד לידו חזר הרב וצלל שוב בתלמודו.

הרב אהב שירה העריך את השירה מאוד, הרב היה מפזם הרבה שירים היה בקי בכל המקאמים, ופעם הוא אמר כי מי שיש בו רגש לשירה נשמתו היא מעולם האצילות, לרב היה בקיאות מיוחדת בכל השירה, כל גדולי האומנים היו מתפעלים ממנו.

פעם נכד של הרב הביא לו דיסק של שירים שהרב אהב לשמוע, ואמר לו סבא הבאתי לך דיסק של שירים שאתה אוהב, תשמע. הרב אמר לו אתה יכול לקחת את זה בחזרה, הוא שאל את הרב, סבא מה אתה לא שומע שירים, הרב השיב לו בלשון הזה, “אני כבר לא שומע שירים אני חזרתי בתשובה” תמיד שמעתי שירים לשמח את ליבי אבל עתה אני לא צריך וברוך ה’ אני אמרתי שאני כבר לא שומע אותם, אני מסתדר בלי זה.

כך היה מעשים כסדר, שכל כך היה שקוע בתוך הסוגיא, ולא חלֵי ולא מרגיש בכלום. היה פעם לפני עשרים שנה עוד שהרב היה גר בשכונת רחביה היה הרב לומד בחדר לבד בלי שום עוזרים, נכנסתי לרב והוא היה באמצע הלימוד, והנה אברך כשהוא באמצע הלימוד – איך אפשר להפריע לו ללמוד, אא”כ זה פיקוח נפש, וא”כ כל שכן אצל הרב, והמתנתי בסבלנות, רק לראות אותו, זה כמראה השכינה, לפני כשמונה עשרה שנה, שהיה בשיא כוחו, כמו אריה, איך שהוא מעיין, איך שהוא פותח את הספרים,, וכך ראיתי איך הוא ניגש לספריה פתח ספר ועיין בו ואז סוגרו ואומר לעצמו בקול באכזבה “אין כאן כלום”, דהיינו מישהו סתם ציין אליו ולא היה בציון זה כלום, ספר נוסף פתח הרב, גם בזה היה כך, הרב סגר אותו בהבעת פנים של סתם חבל לי על הזמן, מי שציין לספר הזה בזבז לי את הזמן סתם, לאחר מכן הרב פתח ספר שלישי וממנו היה מרוצה, הרב שקע בו זמן מסוים, פתאום הרב הרים את עיניו לכיון הפתח, שם היה המקום שעמדתי, אמרתי בליבי “עכשיו הרב יראה אותי”, אבל לא, הרב לא שם לב אלי כלל, לאחר זמן מה הרב שקע בספר, הרב היה כולו בתורה לא הרגיש מה שנעשה סביבו.

פעם באתי לבקש הסכמה מהגאון רבי שמחה זיסל ברוידא זצ”ל ראש ישיבת חברון, הוא שאל אותי ממי יש לך הסכמות?, אמרתי לו שיש לי הסכמה מהרב זצ”ל, הוא אמר לי אם יש לך ממנו מה אתה צריך את הסכמתי הוא המומחה ועד הפסיק האחרון.

להרב היה איכפתיות מכל אחד הרב היה שומע כל אחד שהיה ניגש אליו אפילו על דברים של סתם. פעם ניגשה אליו אשה ואמרה לו שהיא רוצה להתייעץ עמו היכן לקנות קבר, ועל כן הביאה תסריט של הבית קברות שם קבור בעלה ובמקום אחר קבורים אחים שלה וכו’, והרב ראה את כל זה ושמע את הכל בסבלנות, כמה היה לו איכפתיות מכל אחד מעם ישראל, באהבת ישראל עצומה.

הרב העמיד דורות של תורה, במשפחתנו יש חמישה דורות של תורה, מור זקיני הגאון ר’ אברהם דיין זצ”ל למד אצלו במצרים ולאחר מכן המשיך ללמוד אצלו כאן בארה”ק, לאחר מכן בנו מור אבי ר’ משה דיין זצ”ל (רבה של קהילת “מקור חיים” בסאן פאולו, ברזיל) למד אצלו, אנחנו בניו למדנו אצלו, הבנים שלנו למדו אצלו, ויש במשפחתנו גם בני בנים שלמדו אצלו. כל אלו דורות של תורה שהם של מרן.

לרב היה ערך אדיר לאדם שמזכה את הרבים, פעם ניגש אליו נכד שלו ואמר לו, סבא, אתה יודע, תראה מה יצא מאחד מהתלמידים שלך, יש לנו בכולל נכד של אחד בתלמידך והוא בקיא בכל הש”ס והיביע אומר. הרב אמר לו אתה יודע יש לי תלמיד יותר טוב שהוא מזכה הרבים גדול, זה חכם רבי משה דיין זצ”ל. להרב זה היה עדיף זיכוי הרבים מאשר אדם שידע את כל היביע אומר ואת כל הש”ס.

כמה הרב העריך את זיכוי הרבים של אנשים, פעם נכנס לרב איזה אברך[1] ועמד בתור, אברך זה לא הזמין פגישה להיכנס אלא הגיע סתם, שאלו אותו האם קבעת פגישה הוא אמר לא, אבל תגידו להרב שאני הגעתי, אמרו להרב, והרב אמר להכניס אותו, אותו אברך ישב אצל הרב בשעה שבע עשרים וחמש, תפילת ערבית הייתה צריכה להתחיל כבכל יום בשעה שבע וחצי, אבל הרב ממשיך עם אותו אברך, הגיע שעה שבע שלשים וחמש, ניגש בנו של הרב ר’ משה, ואמר הרב הגיע זמן של תפילת ערבית, אנשים מחכים, הרב שאל כמה אנשים מחכים, הוא אמר עשרים איש, הרב אמר לו “אתה יודע האברך הזה שווה יותר מהעשרים איש, וזה בגלל שהוא מזכה את הרבים, שכל העשרים איש ימתינו לו כי הוא יותר חשוב מהם.

יום אחד הייתי אצל הרב, זה היה בדיוק מתי שהרב הוציא את הספר שלו על אבות “ענף עץ אבות” הרב קרא לי לחדרו האישי, חדר המיטות, שהרב היה יותר ער מאשר ישן שם, בתחילה היה הרב מכניס כל יום ספרים, ולכן בנו לו איצטבא קטנה להניח את הספרים, לאחר מכן זה לא הכיל בנו ספריה קטנה, זה לא הכיל, עד שבנו שם ספריה גדולה, כך הרב היה קם באמצע הלילה ופותח את הספרים מיד זה היה החדר שינה של הרב כולו תורה. הרב הגיש לי את ספרו החדש שהוציא “ענף עץ אבות” ואמר לי “לך תזכה בזה את הרבים” תמסור מזה שיעורי תורה לרבים, כל כך היה חשוב לרב ערך זיכוי הרבים.

שהרב היה לומד מעולם הוא לא הרים את ראשו, הרב היה מתמיד בתורה ולכן לא שם לב לאנשים ששהו סביבו.

סיפר הרופא האישי שלו ד”ר יוחנן שטסמן נ”י שהיה מבקר אצל הרב מאות פעמים במשך השנים האחרונות ואמר אני מעיד כי מעולם הרב לא ראה אותי מעולם לא ראיתי אותו מסתכל עלי, רק לאחר זמן מה היו אומרים לו הרב הרופא הגיע ואז הוא היה מרים את הראש, היה תמיד צריך להעיר אותו בשביל שידע מה יש בסביבתו.

הרב היה מוסר שיעורים ברבים בלוין, ולפני הרבה שנים התקשורת תמיד חיפשה דברים שהרב אמר בשביל לעשות מהם מטעמים, אבל הרב לא שינה מהרגלו בגללם, והיה מוסר את השיעור כהרגלו. פעם אחת הרב אמר הלכה בשיעור, כי צריך להקפיד בעת שמקנחים את האף שלא יתלשו שערות תוך כדי קינוח, בזה עלתה התקשורת לזלזל בפסקו של הרב ואמרה הרב אמר שאסור לקנח את האף בשבת מפני שזה מוריד שערות באף, אלא שמזה צמח דבר מדהים, אשה אחת חילונית מצפון תל אביב, שמעה את זה, אותה אשה תמיד הייתה רגילה לקצוץ לכל בניה ובנותיה צפורניים בשבת, שבת זה היה היום הפנוי שלה בשביל זה, וכך היא הייתה עושה, היא הייתה מסורתית חלשה, והנה לאחר שהיא שמעה את מה שהרב אמר, עשתה ק”ו בעצמה ואמרה אם דבר שהוא בלי כוונה אסור בשבת, מה אני יגיד על עצמי שאני קוצצת במזיד את הציפורניים שזה אסור. תראו כמה תועלת יוצא מכל דבר אף שעושים ממנו דבר מצחיק ומזלזלים בו.

כמה הרב היה קדוש, פעם היו להרב כאבים נוראים ברגליים, תמיד כשהרב היה עולה במדרגות היה כואב לו, שהרב היה הולך זה היה כואב לו, לא ידעו בגלל מה הכאבים, הלכו אצל הרופא, לאחר הבדיקה הרופא אמר שהוא ראה שיש לו פצע באזור המותן, ופצע זה היה מוגלתי, וזה הקרין לכאבים על הרגליים, שאל את הרב אחד מבניו, הרב לא ראית שיש לך פצע במקום כזה, הרב אמר “וכי אתה רוצה שאני יסתכל וכו'” זו קדושתו של הרב.

כשהגעתי לחולון התחלנו לפתוח תלמוד תורה וגנים של ילדים לחזק את העם אשר בשדות ולמדם תורה, הייתה אשה אחת לא דתיה, אבל היה לה הערכה לדת, היא עזרה לנו מצד העירייה להקים את הגנים, למרות שהרבה הלכו נגדינו, למעשה נפתח הגן, אלא שלאחר מכן כשנודע הדבר פיטרו אותה מהעבודה, כך היא ההתמסרה לנו, אמרתי שראוי להשיב לה טובה, ועל כן אמרתי לרבנית שלי שתיקח אותה להרב באחד מימי שישי ימים שהרב היה מקבל קהל, הם נסעו והגיעו להרב בקבלת קהל, ואשתי סיפרה להרב כמה שאותה אשה עזרה לפתוח את הגנים, הרב קיבל אותה והרעיף עליה ברכות מרובות, היא יצאה בהתפעלות רבה ואמרה זה לא הרב שמציירים לנו בתקשורת החילונית, היא התפעלה מהרב.

כל מי שהיה נכנס להרב היה מתרפא.

פעם שאלו את הרב אברהם איזה דין, הוא אמר את ההלכה, שאלו אותו מהיכן אתה יודע את זה, הוא אמר זה מתחת השולחן של אבא, שאלו אותו לפשר הדבר והוא השיב: הרב היה מתמיד גדול, כשאמא הייתה מבקשת ממנו לשמור על הילדים, הרב היה לוקח שולחן ערוך גדול, כולנו היינו יושבים סביבו ומקריא סעיפים בשולחן ערוך ואח”כ בוחן אותם על הסעיפים, גם את הבנים וגם את הבנות, אם לא היו יודעים היו עוברים מאחד לאחד, מכיון שהרב יעקב היה הגדול בינינו הוא היה זוכר יותר ולכן פעמים שהיינו נתקעים הוא היה עוזר לנו ולוחש באוזנינו את ההמשך [2].

יהי רצון שנלמד מדרכיו ולו במשהו לשקוד על התורה ביתר שאת וביתר עוז, ללמוד וללמד לשמור ולעשות, ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימינו אמן.

[1] כנראה הכוונה להגאון הדורש שליט”א (המערכת).

[2] ככל הנראה חסר כאן פרט שאותו סיפר בנו של מרן זצוק”ל, הרב אברהם יוסף שליט”א רבה של חולון, שהרב היה לומד תורה היינו הבנים משחקים תחת השולחן, ואני זוכר את ההלכה הזו שהוא אמר בעת שהייתי מתחת השולחן (הוספת המערכת).