חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

קווים לדמותו של מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל

דברים שנאמרו בהיכל של בית המדרש הגדול “ברכת אברהם” ירושלים

ביום ה’ מר-חשוון תשע”ד (בתוך השבעה לפטירתו)

(נערך מתוך הקלטה)

 

 

לא האמינו מלכי ארץ כל יושבי תבל כי יבוא צר ואויב בשערי ירושלים. מי היה מאמין שנצטרך פעם לדבר על פטירתו של מרן.

 

ידעתי כי קטונתי להספיד אפילו אדם פשוט שבישראל, ומה אדבר ומה אומר על הספד של גדול בישראל, ועל אחת כמה וכמה הספד על האדם הגדול בענקים מרן מאור ישראל, וכל שכן שההספד על מרן איננו הספד על אדם בודד, אלא הוא הספד על תורתנו הקדושה עצמה שחזרה לשמי שחקים, כלה ואיננה. אוי נא לנו כי חטאנו.

 

מה גם שקשה לי מאוד מאוד לדבר, אני יכול להעיד על עצמי שבכיתי על מרן לפחות פי חמש ממה שבכיתי על מר אבי ז”ל. אבל מאידך לשתוק גם אי אפשר.

 

בגמ’ בבא בתרא דף צא’ ע”א נאמר: “ואמר רב חנן בר רבא אמר רב: אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם, עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו: אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברניטא.” ע”כ. והג”ר יהודה צדקה זצ”ל שאל, מהי כפילות זו. והשיב, שישנם שתי דרגות באבידת אדם גדול: יש עולם שמפסיד “מנהיגו”, וזו צרה גדולה אבל בכל זאת יכול לקום מנהיג אחר, וגם אם לא יהיה בדרגתו של המנהיג הראשון עכ”פ יש להם מנהיג. אבל ספינה בלב ים שאבד קרבניטא, זו כבר טרגדיה הרבה יותר גדולה, כי מה יעשו בני הספינה הרי אין מי שיודע לעמוד תמורתו של קברניטא, וסופה של ספינה זו מי ישורנו. מי ישורנו.

 

מורי ורבותי, פטירתו של מרן מאור ישראל איננה בגדר “אבידה קשה”, אין זו הגדרה נכונה ולוּ בקירוב, אלא הגדר הנכון הוא, “מהפכה”, מהפכה לרעה בעוונותינו, מהפכה בעולם התורה, מהפכה בעולם כולו, כי הנה החושך יכסה ארץ, הצאן נשאר ללא רועה, עם תועה לבב, מגדל האור של עם ישראל נכבה, יוסף איננו, אין נר לרגלינו ואין אור לנתיבנו. מי יורה דעה. ומי יבין שמועה.

 

כשבאו עדות המזרח לשכון כבוד בארץ ישראל, עברו שמד רוחני של ממש, עם גדול ורב שהיו כולם שומרי תורה ומצוותיה נלכדו ביד זדים והתרחקו מצור מחצבתם. בתמימות לבם היו שולחים את ילדיהם לבית הספר הקרוב אל ביתם, ודור שלם הם ובניהם וכל אשר להם נלקחו לשבי ביד צר, בידי הסטרא אחרא. מרן הוא זה ששינה את פני התמונה. עוד עשרות בשנים לפני שעלתה במחשבה הקמת רשת החינוך התורני, כאשר הרב עדיין היה אברך צעיר לימים, היה שם לדרך פעמיו מבית הכנסת לבית הכנסת, מוסר שיעורי תורה ומסביר לבעלי בתים שצריכים לשלוח את הילדים לתלמודי תורה ולישיבות. היתה נכונות לשמוע, רק היה צורך במי שיסביר להם במתק שפתיים. הרב נתן לספרדים את ההשארה ואת הקו להיות בני תורה. בזמנו, הרבנים הספרדים היו רובם ככולם אוחזים בשפת היריעה הקיצונה, או שהיו ציונים, וכך היו רובם, או שהיו בעלי נטיה לנטורי קרתא, וזה היה קומץ קטן. מעת הקמת המדינה, כל אלו ששמשו בקודש בתור ראשון לציון, היו בעלי זהות ציונית, ומרן הוא זה ששינה את התפיסה, הראה לכולם שספרדים גם הם צריכים להיות בני תורה, ללמוד בישיבות קדושות, להתייחס להלכה בהקפדה וברצינות. יאמר לשבחו של מר בריה דרבינ”א, הראש”ל הג”ר יצחק שליט”א, שבאמצעות ספר ילקוט יוסף הופצה תורתו של מרן בכל השכבות, בזמנו לא היה ספר הלכה אחר שהיה ברור ובהיר באופן שמתאים אפילו לפשוטי-עם. הפסקים התקבלו, האנשים התחברו לדמותו של מרן וממילא גם חינכו את ילדיהם בהתאם לרוחו. אברכים יקרים, תבדקו לעומק אצל ההורים שלכם, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך, ברוב המקרים, מה שההורים שלכם חינכו אתכם באורח חרדי, היה בזכותו ובהשפעתו של הרב, אם באופן ישיר אם בעקיפין, פרט למעטים ממש אחד מעיר ושנים ממשפחה שהסבא זכה ללמוד בישיבות כבר בזמן מרן. תבדקו לעומק ותראו. העוצמה של הרב נתנה השראה לכל הדור, שינתה את הליך הרוח של הציבור הספרדי. עוצמת האכפתיות על קביעת ההלכה והאור של ספריו המבהילים, נתנו גם את התאבון ללימוד הלכה. הרב עשה מהפך עד שכיום ברוך ה’ כמות בחורי הישיבות גדלה אפי’ יותר מכמות הבחורים הליטאים.

 

וגם בכל אתר ואתר בחו”ל, השפעתו רבה ורשתו פרוסה, וחילל מהפך. כדוגמא, בעיר מולדתי ס. פאולו, מרן הוא זה שדאג שיפתחו ישיבה קטנה. עד אז האופציה היחידה היתה ישיבה של חסידי סאטמר, ומעטים הם ההורים שהסכימו לשלוח לישיבה זו. מרן הוא זה ששיכנע את מר אדמון ספרא ע”ה להוזיל מכיסו למטרה זו, ובכך, כל מאות הבוגרים שיצאו משם מאז היווסדה, כולם הם יציר כפיו של מרן. בבנין החדש של הישיבה, בית המדרש נקרא “חזון עבדיה” על שמו.

 

כל זה אמרתי כהסבר להשפעתו של מרן בדרך הטבע. אך באמת השפעתו של מרן היתה מעל דרך הטבע. אין הסבר לכזו השפעה ומהפכה, זהו כח תפילתו ותורתו שהעביר רוח טהרה על בני עדות המזרח והחזיר עטרה ליושנה. הנה דוגמא של דבר שלא ניתן להסביר כלל: שמעתי ממו”ח שליט”א ששמע מעד ראיה, מעשה מהתקופה האחרונה ממש. אותו עד היה, לא עלינו, בדיסקוטק, שלא תדעו מה זה אבל זה מקום שגברים ונשים שותים ורוקדים בתערובת גם בשבתות וימים וטובים, ועוד הרבה יותר גרוע מזה שלא נדע. באחד הלילות, המנחה של הדיסקוטק עצר את המוזיקה, ואמר רבותיי, קיבלתי הודעה שהרב עבדיה לא מרגיש טוב, כולם לקבל עול מלכות שמים. כולם שמו את הידיים על הראש כתחליף לכיפה, וקראו כולם בקול “שמע ישראל ה’ אלקינו ה’ אחד”. איך אפשר להסביר דבר כזה? זה לא טבעי. זוהי טהרתו של מרן שמשפיע על בני דורו למרחקים. זה לא בן אדם בכלל, זו נשמה ענקית שמחבקת את כל עם ישראל.

 

על גדולתו של מרן בתורה, נראה אך למותר לדבר, עם זאת חובה לדבר. ואינני מדבר על בקיאותו העצומה, כי זה כל עיוור רואה אם פותח טפח בספריו של מרן. אני מדבר על גאונותו, על בהירותו בסוגיות, על הבנתו הקולעת.

 

לא פעם כשעיינתי באיזה נושא, לאחר עיון בסוגיות ובספרי הפוסקים, סבור הייתי לומר שהפעם הרב לא צודק, ואולם שוב עיינתי עוד ועוד ולאחר שהתעמקתי היטב רק אז הבנתי שכל דבריו אמת וצדק, אמת לאמיתה של תורה.

 

הדבר אצלי בדוק ומנוסה שהבנתו עלתה על כולנה. פעם דנתי בדברי הב”י בנושא מסויים, ולפום ריהטא היה נראה שהב”י מתכווין לעשות ספק ספיקא, אלא דשוב דקדקתי בלשון הב”י ונוכחתי לדעת מעל כל ספק שהב”י התכוין לצירוף “בעצם”, מצד הסברא, ולא לספק ספיקא. עיינתי בשו”ת אור לציון ח”ב, וראיתי שהם מבינים את הדברים כפשוטן, שהב”י מתכוין לס”ס, ולא נחתו לדקדק בלשון הב”י. עיינתי בשו”ת תפלה למשה להגר”מ לוי, אשר כידוע היה מעיין גדול, וגם הוא הבין כהאור לציון. עיינתי ביביע אומר, וראיתי איך שהוא נזהר לכתוב בלשון שאינו משתמע ס”ס. הוא הבין לעומק, ולא ראה אפי’ צורך בכלל לדון בנושא.

 

בספרי אחרוני זמנינו, מצוי מאוד “עירוב סברות”. הכותבים לא בדיוק מבדילים בין סברות דקות, ומערבבים זו בזו. אצל מרן אינו כן, הוא מבחין היטב בין כל סברא, רואים את זה מבין השורות איך שהוא מסדר את הדברים. ובכלל, הסדר והבהירות אצלו הם דבר מדהים, הקורא רץ בתשובותיו כאילו נכתב סיפור מתח, לא חשים בכלל את הקושי של הסוגיות. אדם יכול לקרוא שו”ת רבי עקיבא איגר ולעמול להבין את הסברא, ואילו כשאותם הדברים מובאים ביביע אומר הכל נראה פשוט וברור ומובן ללא כל טורח.

 

ודוקא זו הסיבה שמי שלא השקיע בסוגיא עם כל הראשונים וכל האחרונים, לא יכול להבין את הגדלות של יביע אומר. צריכים קודם כל לעמול בסוגיות, לפתוח ספרים, ורק אח”כ לעיין ביביע אומר, ואז תוכלו להבחין בגדלות, איך הוא סידר את הכל להפליא, איך הוא מביא את דברי הראשונים באופן שניכר מבין השורות שירד היטב לעומק כוונתם גם אם לא טרח לדון ולפרש דבריהם, איך עלה על דקויות ההבדלים והביא כל דבר במקומו כאילו זה דבר פשוט ומובן מאליו.

 

ככה באמת הייתי לומד. ידעתי שיש בנושא שאני כותב עליו תשובה ביביע אומר, אבל קודם כל הייתי פותח ספרים וכותב לעצמי, ורק אח”כ מעיין ביביע אומר, כי רק בדרך זו אפשר באמת לראות את כל הגאונות הטמונה בספר זה.

 

אני בעניי ובדלותי רואה את עצמי תלמיד של מרן, וכפי שידועים דברי הרב שבות יעקב ח”ב סי’ ס”ד שבזה”ז רבותיו של האדם הם הספרים, כך גם אני בעניי קיבלתי את דרכי ההתייחסות להלכה ולפסיקה מספרי מרן.

 

פעם כשדנתי בדיבוק חברים ליישב דעתו של מרן, אמר לי מי שאמר לי, למה אתה מעקם את הראש לאחוז בשיטת הרב עבדיה, כשהרב לא צודק תדע שהוא לא צודק, אל תהיה “נגוע”. אמרתי לו, אתה יוצא מנקודת הנחה שהראש שלך ישר והראש של הרב עקום, אז אם תנסה להבין את הרב הנך מעקם את הראש, אך אני יוצא מנקודת הנחה שהראש שלי הוא העקום, וע”י שאני טורח להבין כמו הרב, אני מיישר את הראש. וכך כל השנים השתדלתי ליישר את הבנתי על פי הבנתו של הרב. כך אפשר להיות תלמידו של הרב גם מרחוק.

 

כמה צער ודאבון נפש יש על כמה אברכים, שהמצב אצלם הוא בדיוק הפוך. במחשב יש דבר שנקרא “ברירת מחדל”, אצלם ה”ברירת מחדל” אומרת שהרב לא צודק. פעם ראיתי אברך אחד שליגלג וצחק על איזה סברא שבחזון עובדיה, ואח”כ הראו לו שהרב וואזנר כותב כך, האברך מיד נרגע וכיבד את הסברא. בושה וחרפה. ה’ ירחמנו. וכבר מעידים תלמידי הרב בן ציון אבא שאול זצ”ל, שאמר להם שמשיח רק לא הגיע מפני שמזלזלים בכבודו של הרב עובדיה. מי יודע אולי עכשיו שכל בית ישראל עושים לו כבוד גדול, יתכפר העוון ונזכה לגאולה שלמה.

 

פעם אחת, עוד לפני שהיתה מחלוקת עם מרן, הגאון הרב יהודה עדס ראה בחור בישיבה לומד הלכה במקום גמרא. הרב עדס אמר לו מה זאת עשית לנו? והבחור ענה בתמימות, שהוא רוצה להיות כמו הרב עבדיה. הרב עדס קרא לו לצד, ואמר לפניו חבורא ארוכה ומסובכת, והבחור בקושי אחז ראש. כשהרב עדס סיים את החוברא, אמר לבחור, אתה יודע היכן זה כתוב? זה כתוב ביביע אומר. מרוב השותי”ם שהוא מביא לא מבחינים בתוכן. אם תקח תשובה ביביע אומר ותכתוב רק את הסברות בלי השותי”ם, תראה שם עיון גדול.

 

וכל זה על עיונו של מרן. ועל בקיאותו של מרן מה נאמר. דבר כזה עוד לא היה, ולא יהיה. בזמן האמוראים מסתבר שידעו כמות כזו של תורה, לאחר מכן אינני בטוח. אנשים אומרים: בסדר, יש לו זכרון פנומנלי, העיקר הוא לרדת לעומק הדברים. קודם כל, מלבד שכפי שהזכרנו הוא היה מעיין, גאונות בתורה כן נמדדת לפי ידע. מי שיודע יותר, הוא יותר ת”ח, סיני עדיף מעוקר הרים. אז מה שהסיני הוא זכרן. ויתירה מזו. אני חושב שהסוד אינו זכרון לבד, הסוד הוא אהבת התורה. אדם יכול לבחון בעצמו, כשהוא לומד הלכה למעשה הוא זוכר הרבה יותר ממה שזוכר קדשים וטהרות, ולמה? כיון שזה מדבר אליו יותר. אם יבואו למישהו ויגידו לו שמנו לך בכספת מליון דולר במתנה, והמספר שפותח את הכספת הוא כזה וכזה, אבל אסור לך לרשום את המספר, אתה חייב לזכור בע”פ. אני מבטיח לכם שהוא יזכור את המספר מצוין. כך התורה, כמה שיותר אהבת תורה, כך יותר זוכרים תורה. זוהי מעלתו של בור סיד שאינו מאבד טיפה, זוהי מעלתו של הספוג שסופג את הכל, כי אצלו אין בתורה שמרים, הכל הוא יין, אין בתורה סולת, הכל הוא קמח.

 

מלבד זאת, סיפר לי עד ראיה, שראה את מרן לומד שו”ע, בערך לפני עשר שנים. הוא ישב ליד שו”ע וחזר על הלשון עשרים פעמים זו אחר זו. אז אין כאן רק זיכרון בלבד.

 

אבל נניח שכל בקיאותו של הרב היא תוצאה של זיכרון פנומנלי, וכל ספר שהוא קרא, קרא רק פעם אחת והכל נקלט אצלו. הרי תראו בספרי מרן כמה ספרים הוא ידע, אנחנו אם נשב מבוקר עד ערב ללמוד את כל הספרים האלו לא נגמור בעוד מאתיים שנה. איך הוא הספיק בכלל ללמוד את כל זה, עם כל עול הציבור המוטלת עליו, ועם כל הפעילות שהוא התחיל כבר בהיותו אברך צעיר. שמעתי שכבר כשהוא היה בחור בישיבה היה מנסה להשפיע על אחרים להצביע, כי בפורת יוסף בכלל לא היה ברור להם אם מותר להצביע או לא. אז איך הוא הספיק ללמוד כל כך הרבה? ואל תחשבו שהוא לא למד ש”ס כל הזמן. לפני בערך 17 שנים סיפר לי נכדו הרב יעקב ששון, זה שכיום הוציא את הספר “אביר הרועים” על תולדות מרן, שמרן היה גומר ארבעה פעמים את הש”ס כל שנה. ורק לעת זקנותו מרוב הטרדות היה גומר את הש”ס “רק” פעמיים בשנה. על גדולי ישראל אחרים אנשים מספרים בהתפעלות שהם גומרים את הש”ס פעם בשנה, ואילו הרב בלי שאף אחד יידע מזה, היה גומר ארבעה פעמים.

 

אז אני חוזר ושואל, איך אפשר להספיק כזה הרבה? התשובה היא, שזה לא דרך הטבע. כשם שאמרנו לפני כן, שהשפעתו של מרן על העולם אין לה הסבר טבעי, כך גם גאונותו היא מעבר לכל הסבר טבעי. זה פשוט נס. יביע אומר זה נס. מי שיש לו ספיקות באמונה לא צריך ללכת לסמינר בערכים, יכול פשוט לפתוח שו”ת יביע אומר, והוא יראה שם נס גלוי, מציאות האלקים זועקת מתוך הדפים.

 

ועכשיו תרשו לי לדבר על כוונותיו של מרן בלימוד התורה. מוהרח”ו כותב בשם האריז”ל, שהיום כבר אין לימוד תורה לשמה. האריז”ל מוכיח זאת מהמשנה באבות ריש פרק ו’: “רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו’, אהוב, אוהב את המקום, אוהב את הבריות, משמח את המקום, משמח את הבריות, ומלבשתו ענוה ויראה, ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וישר ונאמן, ומרחקתו מן החטא, ומקרבתו לידי זכות, ונהנין ממנה עצה ותושיה בינה וגבורה, שנאמר לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה, ונותנת לו מלכות וממשלה וחקור דין, ומגלין לו רזי תורה, ונעשה כמעין המתגבר וכנהר שאינו פוסק, והוי צנוע וארך רוח, ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.” ע”כ. מכאן מוכיח האריז”ל, שאין היום, כלומר כבר בדורו, מי שלומד תורה לשמה, שהרי לא ראינו מי שזכה לדברים הרבה כאלו, ולדוגמא לא ראינו שום חכם שזכה למלכות וממשלה. ע”כ דברי מוהרח”ו. והרי אצל מרן מאור ישראל כן התקיים הכל, ממש כל הרשימה מילה במילה, כולל מלכות וממשלה כיון שלמעשה במשך שלושים שנה כל ממשלה שקמה בישראל היתה תלויה במפלגתו של מרן, על פיו יחנו ועל פיו יסעו. אתם מבינים מה כתוב כאן? מאז דורו של האריז”ל ועוד לפני כן, לא היה אדם שלמד תורה לשמה כמו מרן. הדבר ידוע שנשמתו של מרן לא שייכת לדורות שלנו, אבל לפי מה שהוכחנו, באמת נשמתו מתאימה לדורות שעוד לפני תקופת האריז”ל.

 

וגם מפלגתו של מרן היא נס גלוי. הרי זו המפלגה הכי מותקפת בתקשורת, וגם כל יומיים מישהו פורש מהמפלגה ופיו דובר שקרים והוצאת שם רע. גם אין בחירות שלא קמו מפלגות מתחרות שניסו לגנוב את מקומה, ומעולם לא עברו את אחוז החסימה. האם בדרך הטבע יש לזה סיכוי הגיוני?

 

ועל אהבת ישראל שהיתה למרן, אי אפשר לתאר. כמה היה שמח בשמחתם, וכמה בכה בכל יום תמיד על צרתם. העריף גילויי חיבה ממש לכל מי שפוגש, אין מי שהיה נכנס אצלו שלא היה מרגיש שהוא אוהב אותו כמו אבא לבן ויותר מזה. לא שמענו דברים כאלו על אף אדם.

 

הגאון רבי שלום משאש ע”ה אמר על מרן, שדור שיש בו מרן, אינו נקרא דור יתום, ומה שכתוב בספרים “דור יתום” אינו נכון לדורנו. ועכשיו, יתומים היינו ואין אב, בכפלי כפליים, כי נפלנו מרום רקיע, מאיגרא רמא לבירא עמיקתא.

 

אי אפשר להכיל את גודל החיסרון שאנו נמצאים כעת. הספרדים אף פעם לא התנסו להלחם בהשכלה, חכמי הספרדים הם צנועים ונחבאים אל הכלים, אף פעם לא הרגישו צורך לתפוס הנהגה המונית, היה לכל היותר איש איש עומד על דגלו בבית מדרשו, רב עם תלמידיו, ותו לא, כולם נחבאים אל הכלים, לא הורגלו בצורך שיהיה מורה דרך לדור שלם. אבל עתה, מול הבלבול השורר בהשקפה ובהלכה, ומול אויבי הרוח החפצים להשכיחם תורתך, חייבים מנהיג, ראש אחד מקובל על כולם, שכולם מתבטלים לפניו.

 

זאת ועוד אחרת. ציבור הספרדים הוא מאוד מורכב, אינו כמו אחינו האשכנזים, שאצלם ישנם שלוש כיתות מופרדות זו מזו: יש חילונים, יש השייכים ל’מזרחי’, ויש חרדים. החילונים בין כה לא נשמעים לחכמי ישראל, המזרחיים בין כה מקבלים רק רבנים שיהיו נשמעים להם ולא להיפך, ואצל החרדים הדבר הוא בנקל לקבל מנהיגות, החכם המקובל ביותר על התלמידי חכמים הוא מנהיג את החרדים, כל אחד בחוגו. אך אצל הספרדים אינו כך, הציבור מורכב בעירבוביא מתלמידי חכמים ובעלי בתים, חרדים וחלשים מתפללים כאיש אחד באותו בית הכנסת, וכדי למצוא מנהיג המתאים לתערובת זו, צריכים גדול שעונה לכל הדרישות. מצד אחד, איש ענק בתורה, שמקובל על התלמידי חכמים וכולם מתבטלים לפניו, וצריך דוקא שיגיע לזיקנה ושיבה, מגיל שבעים ומעלה, כי אחרת לא יקבלו ממנו, בדורנו יש תפיסה שכדי להיות “גדול בישראל” חייב בהכרח להיות זקן ושבע ימים. מרן ע”ה סבל מזה כשהיה צעיר, כי האנשים לא היו מוכנים שיביע דעה בניגוד לגדולים אחרים מחמת צעירותו. זהו צד אחד, כאמור כדי לרצות את ציבור בני התורה. ומצד שני, כדי להיות מקובל על הבעלי בתים, צריך שיהיה בעל קומה בעיניהם, לא מספיק ת”ח גדול, לא מספיק ראש ישיבה, צריך שילבש גלימה, ושידע לרדת לציבור, לספר מעשיות ומשלים, להצחיק אותם, לזרוק מילים בערבית. מרן מילא את כל הדרוש, היה חוט של חן משוך עליו, כולם נהנו לשמוע אותו, אברכים, תלמידי חכמים, בעלי בתים, אנשים מסורתיים, כאיש אחד בלב אחד. זהו קברניטא אמיתי, מי יביא לנו חליפתו, מי יביא לנו תמורתו.

 

כעת אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים. עכשיו אין לנו אלא לזעוק לשמים לבקש את משיח צדקנו. רואים תוכנית ברורה: כידוע, כשם שגאולת מצרים היתה ע”י זעקה: “ויזעקו ותעל שועתם אל האלקים מן העבודה וישמע אלקים את נאקתם”, כך גם הגאולה העתידה תהיה ע”י הזעקה – כך כתב הגאון רבי יחזקאל לווינשטיין. ועוד למעלה בקודש, הקב”ה רוצה להחיש את גאולתנו ופדיון נפשנו, אבל הוא מנסה קודם שנבקש את הגאולה לכבוד התורה. הקב”ה גזר לנו גיוס בני הישיבות, כדי שנצעק על עלבונה של תורה, ולא הבנו, כל אחד המשיך בשיגרה. הוא גזר עלינו קיצוץ נורא בכל התקציבים, כוללים נסגרים אחד אחרי השני, ולא הבנו, אנחנו ממשיכים בשיגרה. לא הבנו, אז לא היתה ברירה, מרן נהיה חולה, שנתפלל לכבודה של תורה. זה קצת עזר. עם ישראל התעוררו. היתה תפילת רבים אדירה בכל מקום, אנשים התחזקו, רבים הסירו את אלהי הנכר אשר בתוכם, שברו אייפונים זרקו פאות, אבל זה לא הספיק. רוח אפנו משיח ה’ נלכד בשחיתותם, אשר אמרנו בצילו נחיה בגויים. נשארנו כצאן שאין לו רועה כיון שהקב”ה מתאוה לתפילתנו שנבקש רועה נאמן דוד בן ישי. אפי’ אחינו האשכנזים שתמיד היה להם ברור מי המנהיג, בימים אלו ממש מבולבלים בקול מי לשמוע, כי זו גזירת שמים שנרגיש שאין לנו על מי להישען. הקב”ה עדיין רוצה תפילות, מי יודע עוד כמה גזירות נצטרך לעבור עד שנבין, הרי עכשיו שאין לנו מרן קיים החשש שיקומו מפלגות “כפטריות אחרי הגשם” ואם חלילה יצליחו מהיכן יהיה לחרדים כח לעמוד מול לפיד וחביריו שבודאי ירצו להוסיף מכה על מכתם ח”ו. אם נתפלל על שלומה של תורה, אז בעזרת ה’ תהיה הגאולה במעלה יתירה ובחסדים גדולים, אבל אם חלילה נמשיך רדומים, אם לא נתפלל לשלומה של תורה, אז ח”ו הקב”ה יצטרך לדחוף אותנו להתפלל על שלומו של הגוף. חלילה יעמיד מפרס מלך שגזירותיו קשות כהמן שרוצה להרוג להשמיד לאבד ביום אחד ח”ו, שאז בודאי נזכור לזעוק אל ה’, וכדברי חז”ל בפרקי דרבי אליעזר פרק לב: “למה נקרא שמו ישמעאל? שעתיד הקב”ה לשמוע בקול נאקת העם ממה שעתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, לפיכך נקרא שמו ישמעאל שנאמר ישמע אל ויענם” ע”כ. אוי לנו אם נזדקק לזה. תאמינו לי, זו לא הדרך הנעימה להביא את הגאולה. דניאל מגדיר גאולה כזו במילים הכי קשות שהיו ניתנות להיכתב: “והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא”. למה נמתין למצב כזה, נחפשה דרכנו ונחקורה ונשובה אל ה’, נתפלל עכשיו על כבודה של תורה כי שפלנו עד עפר, נזעק אל ה’ שיחוס על עמו שנשארנו ללא רועה וישלח לנו מהרה ינון ואליה, ואנחנו תקותינו, שמרן יעמוד עלינו בתפילה, וגדולים צדיקים במיתתם, ויחיש גאולתנו בחסד וברחמים, במהרה בימינו, אמן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש