Fuentes:
בשדי חמד מערת יוהכ«פ סי‘ א‘ אות ג‘ מייתי בזה לדברי הרב מנחת חינוך מצוה שי«ג אות ט‘ שהעלה דאין חיוב לאכול דוקא פת בערב יוהכ«פ, יען כי לא מצינו אלא שיש מצווה לאכול, וא«כ בכל דבר מאכל יוצא ידי חובה, ואולם השד«ח כתב דלא נהירא, דהרי לפי הסוברים דהטעם דאיכא מצוה לאכול בערב יוהכ«פ הוא כדי שיוכל להתענות למחרת, א«כ י«ל דצריך לאכול פת דווקא, ושאר מידי דמיזן, כדי שיתחזק ויוכל להתענות, ואינו יוצא י«ח בדברים אחרים. עכ«ד. וכ«כ בהגהות אלף המגן שעל ספר מטה אפרים, סי‘ תר«ד אות מ«ב. ומרן מוהרע«י זלה«ה בחזון עובדיה ימים נוראים עמ‘ רל«ה כתב דלכאורה יש לתלות דבר זה במחלוקת הפוסקים אם חיוב האכילה בערב יוהכ«פ הוא מן התורה או מדרבנן. דלמ«ד שחיוב אכילה מן התורה, צריך לסעוד בפת, ולמ«ד דהוי מדרבנן י«ל שא«צ פת. והסיק דאין זה מוכרח, שהרי פורים מדרבנן, ולדעת המאירי צריך פת. ומסיק שם, דנכון לכתחילה לעשות בערב יום הכפורים לכל הפחות סעודה אחת בפת, ושאר הזמן יכול לאכול מה שירצה.
