Fuentes:
מדברי הרמב«ם בהלכות תשובה פרק ב‘ הלכה ט‘ (ונפסק בשו«ע או«ח סי‘ תר«ו סע‘ א‘) משמע דלכתחילה ישתדל האדם בעצמו ללכת לבקש מחילה, ואפי‘ לא ישלח שליחים אלא א«כ לא הועיל מה שהלך בעצמו, וז«ל: אין התשובה ולא יום הכפורים מכפרים אלא על עבירות שבין אדם למקום, כגון שאכל דבר איסור, או שחלל שבת, וכדומה, אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון החובל בחבירו, או שקללו או שגזלו, אינו נמחל לו לעולם עד שיחזיר לחבירו מה שהוא חייב לו. ואף על פי שהחזיר לו הממון שחייב לו צריך לרצותו ולפייסו ולבקש ממנו שימחול לו. ואפילו לא הקניט את חבירו אלא בדברים צריך לפייסו עד שימחול לו. ואם לא רצה חבירו למחול לו, מביא לו שורה של שלשה בני אדם מריעיו ומידידיו שיבקשו ממנו שימחול לו, ואם לא נתרצה להם מביא לו שורה שניה ושלישית, ואם בכל זאת לא רצה להתפייס מניחו והולך לו. וזה שלא מחל הוא החוטא. ע«כ. וכ«כ להדיא מוהר«י בן חביב זלה«ה בעין יעקב סוף יומא, דמה שיש נוהגים שכאשר יחטא איש לרעהו והקניטו בדברים, נכנס אדם אמצעי לתווך השלום ביניהם, ואחר שמדבר עם הנעלב ומפייסו, חוזר ובא המעליב עצמו לבקש מחילה מחבירו, מנהג טעות הוא, אלא עליו ללכת מתחלה בעצמו אצל הנעלב, ויבקש ממנו מחילה עד שיאמר לו סלחתי. ע«כ. ודבריו הובאו בשיורי כנסת הגדולה סי‘ תר«ו הגהות הטור אות ד‘ ושאר אחרונים.
ואולם הב«ח באו«ח שם כתב דאין דבריו מוכרחים עיי«ש. וכן מרן רבינו עובדיה יוסף זלה«ה בשו«ת יחו«ד ח«ה סי‘ מ«ד כתב להעיר על דברי מהר«י בן חביב זלה«ה ממה שנאמר בתורה פרשת ויחי «ויצוו אל יוסף לאמר, אביך צוה לפני מותו לאמר, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך, ועתה שא נא לפשע עבדי אלהי אביך» – הרי ששלחו אחי יוסף שלוחים אליו לפייסו, ורק לאחר מכן, נאמר, וילכו גם אחיו ויפלו לפניו. משמע שאין להקפיד אם הולכים אליו תחלה אנשים אחרים לפייסו, ואחר כך בא החוטא בעצמו ומפייס את חבירו. וכתב לפלפל בזה עיי«ש. ומסיק לדינא כמו שהעלה הרב מטה אפרים סי‘ תר«ו סע‘ א‘, שאם קשה עליו ללכת בעצמו מתחלה, או שיודע שקרוב הפיוס לבוא על ידי אדם אמצעי מידידיו שיתווך השלום ביניהם, ובפרט אם הוא אדם מכובד, רשאי לעשות כן על ידי אמצעי. וכמו שפסק המשנה ברורה סימן תר«ו סק«ב. ועפ«ז כתב שם גם לענין «מכתב«, שאינו ישיר כל כך ודמי לשליח, שלכתחילה יפייסנו בעצמו ולא ע«י מכתב, אך אם לא מתאפשר הדבר, יכול לשלוח מכתב ואח«כ בהזמדנות כאשר יפגוש אותו יפייסנו. עכת«ד. ובנידון דנן שהבקשה דרך כתיבה היא כללית לכל הקבוצה, יש לחוש ג«כ שלא ימחל, ועוד שיש לחוש שלא יאמר בפיו «מחול«, אבל אם זו האפשרות היחידה לבינתיים לפני יום היכפורים, זהו הרע במיעוטו, אבל ישתדל אח«כ לפגוש את חבירו פנים אל פנים ולבקש ממנו מחילה ולפייסו כראוי.
