הקדמה
זה למעלה מעשור שנים שהחל להתפשט בארץ השימוש בכיריים קרמיות במטבחי הבתים. כפי הנראה בעוד כעשור ברוב המטבחים בארץ יחליפו הכיריים הקרמיות את תפקידם של הכיריים מגז. יתרונותיהן של הכיריים הקרמיות הן רבות, הראשונה שבהם היא מעלת הבטיחות בהשוואה לכיריים מגז, מאחר ובכיריים אלו אין אש גלויה. נוסף לכך ישנו את יתרון נוחות התפעול, כאשר בכיריים אלו ניתן להגיע לאפשרויות הפעלה רבות ומגוונות, הן בוויסות מדויק של רמת החום, הן בתזמון כיבוי הכיריים על ידי טיימר מובנה. נוסף לכל יש את יתרון קלות הניקוי, והמראה האסתטי של הכיריים. יתרונות אלו גורמים לעוד ועוד בתים להחליף את הכיריים מגז שבביתם לכיריים קרמיות עדכניות.
שינויים אלו מחייבים אותנו להתבונן על ההיבטים ההלכתיים שמחולל המעבר לשימוש בכיריים הקרמיות. כאשר הנידון הראשון העולה בפנינו הוא, האם ישנה דרך להשתמש בכיריים אלו בפסח אחר שמשתמשים בהם כל השנה לחמץ. האם יש צורך להכשירן, אם כן, כיצד היא דרך הכשרתן.
נידון נוסף העולה בפנינו הוא, אפשרות השימוש בכיריים הקרמיות לבישול מאכלים בשריים וגם חלביים בזה אחר זה, בלא לייחד כיריים לחלבי וכיריים לבשרי.
א’
מהו החומר ממנו עשויות הכיריים הקרמיות
תחילה וראש לכל דיון באפשרות השימוש והכשרת הכיריים, עלינו לברר ממה עשויות הכיריים הקרמיות, האם החומר ממנו עשויות הכיריים הינו חומר אשר תכונתו לבלוע ולפלוט ככלי מתכות, או אף גרוע מכך ככלי חרס שבולע ואינו פולט הכל. או שמא החומר ממנו עשויות הכיריים הוא זכוכית שאינו בולע לדעת השולחן ערוך, כפי שפסק בשו”ע או”ח סימן תנ”א סעיף כ”ו כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים ובשטיפה בעלמא סגי להו. אף לדברי הרמ”א בהגהתו שכתב ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו וכן המנהג באשכנז. מכל מקום כבר כתבו הפוסקים כי אין זה מעיקר הדין אלא מחומרא, ויש בזה נפק”מ רבות כפי שיבואר בהמשך.
אחר החיפוש והדרישה בספרי הפוסקים האחרונים, לא מצאתי מי שעמד ובירר את גדרו ההלכתי של החומר ממנו עשויות הכיריים הקרמיות. גם הפוסקים הבודדים שהשיבו על שאלות בנידון הכיריים הקרמיות, תלו את תשובתם בבירור המציאות, אם הזכוכית הקרמית יש לה דין זכוכית רגילה או דין חרס. יעויין בדברי הגאון הרב יצחק מרדכי הכהן רובין, במאמר השימוש בכיריים קרמיים לפסח ולכל השנה[1]. אף כאשר שאלתי בעל פה לדעתם של פוסקים רבים בנידון, מקצתן השיבו כי אם אכן החומר ממנו עשויות הכיריים הוא זכוכית הרי שלבני ספרד אין הכיריים צריכים הכשר. מקצתן השיבו כי מאחר ואין בידינו את המידע ממה עשויות הן הכיריים, לפיכך יש לחשוש שמא עשויות הן גם מחרס ולפיכך אין להן הכשר. וכולם לדבר אחד נתכוונו, שאם אכן הכיריים עשויות מזכוכית אינם צריכים הכשר לדעת השו”ע, אולם אין בידיהם את המידע ממה עשויות הכיריים.
מבדיקה שערכתי בנושא עלה בידי, כי סיבת אי הידיעה מהם החומרים מהם עשויות הכיריים, נעוץ בעובדה כי החברות המייצרות את הכיריים שומרות על רשימת תרכובת החומרים בסוד, כפי הנראה מסיבות מסחריות.
אולם אחר הדרישה והחקירה בנושא עלה בידי, כי אף אם אין בידינו את המידע המדויק על הכמויות המדויקות של החומרים היוצרים את תרכובת החומר ממנו עשויות הכיריים הקרמיות, מכל מקום כלל מגוון האפשרויות הקיימות מורה באופן ברור על כך שאין בתערובת שום חומר הקרוב לחומר החרס.
בקצרה אסקור את יסודות הליך הכנת הזכוכית הקרמית. תחילה אקדים כי חומר הזכוכית הגולמית הבסיסי מורכב כיום בדרך כלל מתערובת חול סודה וסיד, כאשר לאחר ערבוב חומרים אלו במיכל ערבוב מיוחד, מתיכים אותם בחום גבוה בטמפרטורה של 1000 מעלות. הליך זה יוצר את הזכוכית הגולמית.[2]
אלא שכיום בדרך כלל מוסיפים לתרכובת הזכוכית הגולמי תחמוצות נוספות. לדוגמא הזכוכית הנפוצה כיום ביותר נקראת זכוכית סודה-ליים (Soda-lime), זכוכית זו משמשת בין היתר לחלונות לבקבוקים וכדו’. תרכובת זו מכילה 8 סוגי תחמוצות, ביניהם: סיליקה-חול (72.5%), אלומינה (1.5%), סידן חמצני (7.5%), נתרן חמצני (14.5%), מגנזיום חמצני (3.77%), תחמוצת ברזל (0.1%) ותחמוצת אשלגן (0.7%). סוגי התוספים והרכבם מאפשר קבלת זכוכיות עם תכונות מכניות ואופטיות שונות המתאימות למגוון שימושים.
לעומת זאת הליך הכנת הזכוכית הקרמית, מתבסס תמיד על חומר הזכוכית הגולמית המוכן תחילה בנפרד. כאשר על מנת להגיע ליצירת זכוכית קרמית, יש צורך בשינוי המבנה הגרעיני של הזכוכית [נוקלאציה]. לצורך כך מקררים את הזכוכית הגבישית, מתיכים את הזכוכית בשנית מוסיפים חומר כימי שיגרום לשינוי המבנה הגרעיני של הזכוכית ולאחמ”כ מקררים אותה בשנית. ככל שמעוניינים לשנות גם את תכונת הזכוכית הקרמית, מערבים תוספים כימיים נוספים, כאשר בדרך כלל התוספים הן מלחים, ואז מתיכים בשנית ומקררים.
גדרו ההלכתי של החומר ממנו מיוצרות הכיריים הקרמיות
מהבנת הליך יצירת חומר הזכוכית הגולמית המצויה, עולה בידינו, כי למרות שהזכוכית הגולמית אכן מורכבת מתערובת חול סודה וסיד, אולם בתערובת ישנם גם מרכיבים נוספים. כמו כן רוב הזכוכיות המצויות בינינו תרכובתם שונה מתרכובת הזכוכית הגולמית הבסיסית, מאחר ומוסיפים בהם תחמוצות שונות על מנת לשנות את תכונותיהם ולהתאימם לשימוש המיועד להם.
למרות זאת, לא מצאנו כי יצא אחד מן הפוסקים לחלק בין סוגי הזכוכיות, לומר כי דווקא זכוכית גולמית אשר אין בה תוספות אחרות, היא הזכוכית אשר עליה דיבר השו”ע שאיננה בולעת ואיננה צריכה הכשר, אולם זכוכיות עם תוספות בחומרי התרכובת יהיה הדין שונה.[3]
סיבת הדבר נראה לדעתי, מאחר וכל סוגי הזכוכיות למיניהן דומות בתכונתן הבסיסית, שהן חלקות ואטומות כלשון הגמרא שיע ולא בלע פסחים ע”ד:[4]. נוסף לכך יתכן גם שמאחר וכמות חומרי התוספות בתרכובת הינה מועטת, ובכל מקרה הרוב המוחלט הינו החומר המרכיב את הזכוכית הגולמית הבסיסית [כאשר רובו המוחלט הוא חול], לפיכך הסכימו כל הפוסקים שלא לחלק בין סוגי הזכוכיות השונות.
מעתה, בבואנו לדון אם החומר ממנו עשויות הכיריים הקרמיות בולע בשונה מכלי זכוכית. נראה פשוט שאין הכיריים הקרמיות גרועות מכלי הזכוכית הרגילים המצויים ביננו. שהרי כפי שנתבאר אף בכלי הזכוכית המצויים בינינו ישנם תחמוצות נוספות רבות בהרכב תערובת החומר ממנו מיוצרת הזכוכית, ומדוע תגרע הזכוכית הקרמית אשר נוצרת מאבקת זכוכית גולמית עם תוספות כימיות שונות בכמות מזערית, שהרי כפי שנתבאר עיקר השינוי בין הזכוכית המצויה לזכוכית הקרמית היא במרכיב הגרעיני של החומר ולא בתוספת החומרים.
בפרט שהרי מטרת השינוי והתוספות בזכוכית הקרמית, נעשית על מנת ליצור חוזק וחוסן לזכוכית שתהיה עמידה בחום גבוה יותר וכדו’, לצורך כך מוסיפים חומרי כימיים שתכונתם מיועדת לכך, ואילו תכונת חומר החרס נוגדת היא את מטרה זו בעליל, שהרי תכונת החרס רכה וניתנת לבקיעה בחום.[5]
כפי הנראה, חוסר הידיעה מהו החומר ממנו עשויות הכיריים הקרמיות, בצירוף שמם של הכיריים הקרמיות המזכיר ‘קרמיקה’, העלה את החשש שמא יש בזכוכית זו חומר חרסי כל שהוא, למרות שכלפי חוץ נראית היא כזכוכית לכל דבר ועניין.
תהליך מעין זה עברו גם כלי ‘פיירקס’, כאשר בתחילה העלו הפוסקים שאלות ותהיות בקשר לתכונת הזכוכית החדשה הזו, שמא תכונתה לבלוע בשונה מכלי הזכוכית המצויים. אולם כיום מסכימים כל הפוסקים האחרונים שכלי ‘פיירקס’ תכונתם ככלי הזכוכית אשר לדעת השו”ע אינם צריכים הכשר.
יעויין בשו”ת ישכיל עבדי חלק ה’ יו”ד סימן י”ג שכתב להחמיר בדין כלי הפיירקס כי לא הוברר לו האם תכונתם ככלי זכוכית או ככלי חרס. ויעויין בספר חזון עובדיה פסח, הלכות הגעלת והכשרת הכלים לפסח אות י’ ושם בהערה מ”א כתב שכיום נתברר ע”י אנשי מדע הבקיאים בדבר כי כלי פיירקס הינם ללא ספק כלי זכוכית בלי שום תערובת. כך כתב גם בשו”ת אור לציון חלק ג’ פרק י’ תשובה י”ב, ויעויין שם בביאורים שהביא גם הוא כי בתחילה חששו הפוסקים בנידון כלי הפיירקס, עד שהתברר על ידי מומחים שאין כלים אלו שונים מכלי זכוכית ודינם ככלי זכוכית.[6]
אחר הדברים האלה, שעלה בידינו כי הזכוכית הקרמית אין בה תערובת חרס כלל. רצוני להבהיר כי אף אם היה בזכוכית תערובת מחומר החרס, עדיין אין הדבר ברור כי דינה כדין החרס. שהרי כתב בשו”ת רב פעלים חלק ג’ או”ח סימן כ”ח, כי תערובת של חרס עם זכוכית, דינה כדין הזכוכית ולא כדין החרס. כי גם חומר החרס אם מעורב בו זכוכית, הרי שבסיבת תערובת הזכוכית שבחרס יצא מידי דופיו ואינו בולע. כן כתב גם בספר תבואות שמש סימן צ”ב כי כל חומר המורכב מתערובת חרס יש לילך בו אחר הרוב, ואם רוב החומר הוא זכוכית הרי שאיננו בולע כלל.
ב’
האם כלי זכוכית בולעים
לאחר שעלה בידינו כי הכיריים הקרמיות עשויות זכוכית ודינן כדין כלי הזכוכית. מוטל עלינו להתבונן מהי דעת הפוסקים להלכה בדין כלי הזכוכית האם בולעים הם, ואם כן, כיצד ניתן להכשירן.
באבות דרבי נתן פרק מ”א איתא, שלשה דברים בכלי זכוכית, אינו בולע אינו פולט ומראה כל מה שבתוכו. מדברים אלו למד הראבי”ה כי כלי זכוכית אינם בולעים. בסיבת הדבר כתב הראבי”ה לבאר שהוא משום שהזכוכית חלקה היא, כדברי הגמ’ גבי לב שיע הוא ולא בלע [פסחים ע”ד:]. כן כתב גם הר”ן פרק ב’ דפסחים. מאידך בתרומת הדשן כתב כי דברי הגמ’ גבי לב שיע ולא בלע, דיחויא בעלמא הם, ותכונת הזכוכית לבלוע דלא כראבי”ה. יתר על כן מצאנו במרדכי בשם רבינו יחיאל שכתב כי תכונת כלי הזכוכית כתכונת החרס היא שבולע ואיננו פולט הכל ולפיכך אין לו הכשר כלל.
כפי הידוע, לעניין הלכה בנידון זה נחלקו השו”ע והרמ”א. השולחן ערוך או”ח סימן תנ”א סעיף כ”ו פסק, כלי זכוכית אפילו מכניסן לקיום ואפילו משתמש בהם בחמין, אין צריכים שום הכשר שאינם בולעים, ובשטיפה בעלמא סגי להו. אולם הרמ”א בהגהתו כתב ויש מחמירין ואומרים דכלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו, וכן המנהג באשכנז ובמדינות אלו.
מעתה אחר שהוכחנו כי הכיריים הקרמיות זכוכית הן, הרי שהנוהגים כדעת השו”ע, יוכלו להשתמש בכיריים הקרמיות לפסח לאחר שטיפה והדחה במים צוננים, ללא הגעלה או ליבון כלל. אולם הנוהגים כדעת הרמ”א, או המחמירים כמותו לעניין פסח לחשוש דכלי זכוכית בלעי, לא יהא ניתן להכשירם כפי שכתב הרמ”א שהמחמירים אומרים כי כלי זכוכית אפילו הגעלה לא מהני להו.
אכן יש לדקדק ולהבהיר, כי אף לדעת הרמ”א אין זה מעיקר הדין אלא חומרא. כדמוכח מדקדוק לשון הרמ”א שהביא לדברי תרומת הדשן בלשון ‘יש מחמירין’. כן גם משמעות דבריו בדרכ”מ, שהרי כתב שבדיעבד אין להחמיר כולי האי שגם הגעלה לא תועיל, אלמא אין דבריו מעיקר הדין ולפיכך בדיעבד מסכים שלא להחמיר. כן כתב גם המג”א ס”ק מ”ט, שבדיעבד אם עשו ‘הגעלה’ לכלי הזכוכית ואח”כ השתמשו בהם לפסח, מותר.
מלבד זה, הרי אף לדעת הרמ”א יש להקל בכלי זכוכית לעניין בשר וחלב, לפי דעת רוב הפוסקים, אלמא אין זה אלא חומרא, ולפיכך לעניין פסח דווקא החמירו ולא לעניין בשר וחלב. כן כתב גם בספר כנה”ג ובספר קהל יהודה יו”ד סימן רכ”א וכן פסק בשו”ת שרידי אש חלק א’ סימן מ”ה.
ג’
כלי זכוכית העמידים בחום גבוה האם דינם שונה
הנה נתבאר כי לדעת השו”ע כלי הזכוכית אינם בולעים כלל, לפיכך אינם צריכים הכשר לפסח ודי להם בשטיפה והדחה. לעומת זאת לדעת הרמ”א יש להחמיר שגם כלי זכוכית בולעים הם ואף הגעלה לא מהני להו. אמנם עלינו להתבונן האם דברי הרמ”א כי כלי הזכוכית אין להם הכשר בהגעלה, אמורים אף על כלי הזכוכית העמידים בחום גבוה.
בנידון זה מצאנו למחלוקת בפוסקים, כאשר שורש מחלוקתם נעוצה בטעמים המוזכרים בראשונים מדוע לא תועיל הגעלה לכלי הזכוכית. הריטב”א בפסחים דף ל’: כתב בשם רבו הרא”ה כי הטעם שלא מועילה ההגעלה אף לכלי זכוכית, הוא משום דחייס עלייהו דילמא פקעי במים הרותחים. כן כתב גם הגאון יעב”ץ בספר מור וקציעה סימן תנ”א. אם כן יש לומר כי עתה שנתחדשו כלי זכוכית העמידים לחום גבוה, יהא להם הכשרה בהגעלה אף לדעת הרמ”א.
אולם מאידך, המרדכי הנז’ שהביא לדברי ר’ יחיאל שהחמיר בנידון כלי הזכוכית, כתב בטעם הדבר שכלי הזכוכית בולעים, דהיינו משום שדומים לכלי חרס שהרי תחילתן מן החול. משמע לכאו’ שאף אם יהיו עמידים לחום גבוה לא תועיל להם הגעלה משום שתכונתם היא ככלי החרס שאינם יוצאים מידי דופיים בהגעלה, משום החומר שממנו הם עשויים.
לעניין הלכה בנידון זה, בשו”ת חבלים בנעימים כתב כי כלי זכוכית העמידים בחום גבוה מותרים בהגעלה אף לדעת הרמ”א, מהטעם הנזכר לעיל שהרי עמידים הם בחום גבוה. כן העלה גם בספר חזון עובדיה פסח הלכות הגעלת והכשרת הכלים סעיף י’ בביאורים אות מ”א, שאף לדעת הרמ”א, לכלי זכוכית העמידים בחום גבוה תועיל הגעלה. אולם בשו”ת מנחת יצחק חלק א’ סימן פ”ו כתב להחמיר בזה שגם לכלי זכוכית העמידים בחום גבוה לא תועיל הגעלה כדין כלי חרס, כ”כ גם בשו”ת שרידי אש הנז’ חלק א’ סימן מ”ה.
דרך נוספת מצינו בזה למהר”מ בריסק בשו”ת ירושת פליטה סימן כ’, שם כתב להקל בכלי זכוכית העמידים בחום גבוה בהגעלה ג’ פעמים דווקא, משום צירוף שיטת בעל העיטור שהביא הטור יו”ד סימן קכ”א, שאף לכלי חרס מועיל הגעלה ג’ פעמים.
אמור מעתה, כי אף לנוהגים כדעת הרמ”א או המחמירים כמותו בפסח, וחוששים כי כלי הזכוכית בולעים. מ”מ בנידון כיריים קרמיות אשר הזכוכית שבה עמידה בחום גבוה, יש האומרים כי ניתן להכשירה בהגעלה, או עכ”פ בהגעלה ג’ פעמים כנ”ל.
ד’
לדעת הפוסקים כרמ”א לדון כלי זכוכית כבולעים, האם ניתן להכשיר את הכיריים, בעירוי, בהגעלה, או בליבון קל
הנה עד כה ביארנו כי דין הכיריים הקרמיות הוא כדין כלי הזכוכית העמידים לחום גבוה. לפיכך לדעת השו”ע אינם צריכים הכשר כלל. ואילו לדעת הרמ”א המחמיר לדון כלי זכוכית כבולעים, יש הסוברים כי אין דרך להכשירן, יש הסוברים כי ניתן להכשירם בהגעלה, ויש הסוברים כי ניתן להכשירם בהגעלה ג’ פעמים דווקא.
עתה נבוא לברר בעניין הכיריים הקרמיות כיצד היא דרך בליעתן שעל פי זה נדע כיצד דרך הכשרתן הנדרשת, לשיטת הרמ”א הסובר כי כלי זכוכית בולעים הם.
לצורך כך נתבונן תחילה כיצד היא מציאות בליעת הכיריים. והנה מבחן המציאות מוכיח כי בדרך כלל בולעות הכיריים מחמת גלישת הנוזלים המתבשלים בסיר על הכיריים, כאשר נוזלים אלו פעמים רבות הינם חמץ גמור, כדוגמת המרתיח סיר איטריות או ספגטי וכדו’ שהמים הגולשים מן הסיר הינם חמץ גמור וגולשים מן הסיר ע”ג הכיריים.
ויש לחלק בזה את הנידון לשנים, האחד הוא הנידון על הנוזלים הגולשים אל תוך העיגול המסומן על גבי הכיריים, שהוא מקור החום, דוגמת הלהבה בכיריים של גז. השני הוא הנידון על הנוזלים הגולשים על גבי משטח הכיריים מחוץ לעיגול המסומן בכיריים.
לגבי משטח הכיריים המסומנים בעיגול שהוא שטח מקור החום, נראה פשוט שיועיל ליבון קל, שהרי הנוזלים הגולשים אל תוך משטח זה כלים הן מיד מאליהם מחום הכירה, ודינם כדין הנוזלים הנופלים אל תוך האש. כפי שכתב המשנה ברורה בסימן תנ”א ס”ק ל”ד, כי החצובה איננה צריכה ליבון חמור אלא ליבון קל, משום שהנופל עליהם נשרף מיד מחום האש.[7]
אולם לעניין משטח הכיריים כולו שסביב לעיגולים המסומנים, עלינו לדון האם וכיצד ניתן להכשירן, שהרי משטח זה למרות היותו חם, עדיין איננו חם כל כך בכדי לשרוף באופן מיידי את הנוזלים הגולשים על גביו. מאידך פעמים רבות[8] מגיע הוא לכדי חום שהיד סולדת בו, משום כך נוזלים הנשפכים עליו פוגשים כלי ראשון בחום שהיד סולדת בו ונבלעים בתוכו. אם כן במידה ונחמיר לדון את הכיריים כבולעות, מוטל עלינו להתבונן כיצד יהא ניתן להכשירן מבליעה זו, האם סגי להו בהכשר עירוי מכלי ראשון, או דלמא בעינן להכשירן בהגעלה או ליבון קל, שמא אף בזה לא די ובעינן ליבון חמור, דבר שאיננו שייך כלל בזכוכית.
ה’
אין דרך להכשיר את משטח הכיריים כולו
הנה לעניין הכשר בעירוי מכלי ראשון, נראה ברור שלא מהני הכשר זה למשטח הכיריים הנמצא סביב עיגול מקור החום. שהרי משטח זה בשעת בליעתו היה חם בחום שהיד סולדת בו, לפיכך בלע הוא ככלי ראשון ואין די לו בהכשר בעירוי כדין משטח קר הבולע מעירוי רותחים, אלא נזקק להכשרה בהגעלה או בליבון קל.[9]
אולם המציאות מורה כי כמעט ואינו אפשרי מבחינה טכנית להגעיל את הכיריים הקרמיות, שהרי דבר מורכב הוא עד מאוד להוציא את כל הכיריים ולהכניסן לתוך יורה גדולה כל כך ולהגעילן, מה גם שיש לחשוש שמא פעולה זו תפגע במערכת החשמלית שבכירה.
גם להגיע לכדי חום של ליבון קל במשטח הכיריים שסביב לעיגול המסומן, אין זה שייך. שהרי מקור החום נמצא בכיריים תחת לעיגול המסומן בכיריים, ואיננו נמצא סביב בכל משטח הכיריים, לפיכך גם אם מתחמם כל משטח הכיריים, עדיין אינו מגיע לכדי חום של ליבון קל, שישרף קש המונח עליו.[10]
לפיכך לדעות המחמירים לחוש ולדון את כלי הזכוכית כבולעים, אין דרך להכשיר את משטח הכיריים הנמצא סביב לעיגול מקור החום המסומן בכיריים.
הדרך להשתמש בכיריים שאינן מוכשרות
אמנם אף שלא מצאנו דרך להכשיר את משטח הכיריים הנמצא סביב לעיגולים המסומנים בכיריים, לשיטת הרמ”א הסובר כי כלי זכוכית בולעים, עדיין אין בכך בכדי למנוע את השימוש בכיריים הקרמיות. משום שהרי אין משטח הכיריים מפליט את בליעותיו לסירים המונחים על גביהם אלא דרך רוטב. כפי המבואר ברמ”א יורה דעה סימן צ”ב סעיף ח’, וכפי שהביא המשנה ברורה בסימן תנ”א ס”ק ל”ד, לגבי שני קדירות הנוגעות זו בזו שאינם מפליטות ומבליעות זו בזו אלא דרך רוטב. אם כן מאחר ואין הקדירה מונחת על משטח הכיריים הרחב אלא על משטח הכיריים המסומן בעיגול שהוא מקור החום, ומשטח זה הרי ניתן להכשירו בליבון קל. נמצא שאין מניעה מלהשתמש בכיריים אלא משום החשש שמא תגלוש הקדירה בפסח ויגיעו הנוזלים אל משטח הכיריים שסביב לעיגול החימום של הכיריים, ולאחמ”כ יחזרו ויבלעו בקדירה העומדת על גבי הכיריים.
מעתה כיון שזהו כל החשש, לפיכך בכל מקרה בו נקפיד להשתמש בפסח בקדירות אשר אין תחתיתן מכסות את כל שטח עיגול מקור החום המסומן בכיריים, אלא יהיו הקדירות מונחות במרכז עיגול מקור החום, לא יהא לחשש זה, ולא תהיה מניעה מלהשתמש בצורה זו בקדירות הפסח. שהרי גם אם יגלשו הנוזלים מן הקדירה על גבי משטח הכיריים שאיננו מוכשר, עדיין לא יחזרו ויבליעו את החמץ בקדירה משום שהרי אינם חוזרים לעיגול מקור החום בכירה, ואם יחזרו ישרפו מיד ויכלו מאליהם טרם שיספיקו להגיע לקדירה הנמצאת במרכז העיגול המסומן.
היתר להשתמש בכיריים שאינם מוכשרות משום נותן טעם לפגם
מלבד האמור, יש להתיר את השימוש בכיריים שאינם מוכשרות משום דין נותן טעם לפגם. שהרי נחלקו הראשונים אם נותן טעם לפגם מותר בפסח, דעת השולחן ערוך בזה או”ח סימן תמ”ז סעיף י’ שנותן טעם לפגם בפסח מותר בדיעבד. אם כן כל היכא שהכיריים אינן בני יומן מבליעות חמץ הרי שהבליעות שבתוכן פגומות הן. אם כן אף אם יצאו הבליעות ויבלעו בקדירה אינן אוסרות את הקדירה, שהרי נותן טעם לפגם בפסח מותר בדיעבד.
אף שלכתחילה אף לדעת השולחן ערוך נותן טעם לפגם אסור, אולם מאחר ומקרה הבליעה אינו אמור להיות, שהרי אינו שייך אלא כפי שביארנו במקרה של גלישת הנוזלים החוצה על גבי משטח הכיריים הרחב, וחזרת הנוזלים אל הקדירה במקרה בו לא עמדה הקדירה במרכז העיגול המסומן אלא בלטה החוצה מעבר לעיגול מקור החום, לפיכך נראה כי המעמיד קדירה על הכירים אינו נקרא משתמש בהיתר נותן טעם לפגם לכתחילה.
אמנם דעת הרמ”א להחמיר בנותן טעם לפגם בפסח שהרי כתב שם על דברי השו”ע סימן תמ”ז סעיף י’, יש מחמירים וכן נוהגים באלו המדינות. מכל מקום הרי אין זה מעיקר הדין, שהרי רוב הפוסקים מתירים נותן טעם לפגם בפסח, וגם הרמ”א שהחמיר בזה לא כתב כן אלא משום המנהג וכפי שהביא המשנ”ב שם ס”ק צ”ח שבמקום שאין בו מנהג יש להורות כי המקל לא הפסיד והמחמיר תבוא עליו ברכה. לפיכך נראה כי כצירוף ודאי ניתן לצרף היתר זה אף לדעת הרמ”א.
אמור מעתה כי הפוסקים כדעת השו”ע, אף אם ירצו להחמיר בנידון כלי זכוכית ולחוש שמא בולעים הם, יוכלו להשתמש בכיריים הקרמיות משום צירוף היתר נותן טעם לפגם המותר בדיעבד אף בפסח. אכן אף הפוסקים כרמ”א המחמיר לדון כלי זכוכית כבולעים, ומחמיר גם לאסור נותן טעם לפגם בפסח, עדיין נמצא דרך להתירם להשתמש בכיריים אלו בפסח, במידה ויקפידו להשתמש בפסח בקדירות המונחות במרכז עיגול מקור החום ולא מכסות את כל עיגול מקור החום. משום שבאופן זה אף אם תגלוש הקדירה, לא יחזרו הנוזלים ויבלעו בקדירה אלא ישרפו קודם הגעתם לקדירה.
אף שהיה עדיף להימנע מליתן היתר להשתמש על פי דרך זה, מאחר וקשה הוא לשמרו מבחינה מציאותית, כי קשה להקפיד על כך שתמיד תהיה מונחת הקדירה במרכז העיגול המסומן דווקא, מה גם שבבתים רבים דווקא קדירות הפסח הן הקדירות הגדולות יותר שמטבען מכסות ועודפות על עיגול מקור החום המסומן בכיריים. אולם בצירוף ההיתר הנז’ שגם אם תגלוש הקדירה ויחזרו המים לקדירה, מכל מקום יהיה זה נותן טעם לפגם בפסח המותר מעיקר הדין, נראה כי יש מקום להתיר להשתמש במקום הצורך בכיריים, במידה ויקפיד על כך להניח את הקדירה במרכז עיגול מקור החום.[11]
אכן ודאי שלכתחילה על הנוהגים כדעת הרמ”א להימנע משימוש בפסח בכיריים הקרמיות שהשתמשו בהם לחמץ במשך השנה. אמנם במקום צורך המעוניינים להשתמש בכיריים הקרמיות בפסח, יוכלו להשתמש בהם באופן שביארנו, דהיינו שיקפידו להניח את הקדירות במרכז עיגול מקור החום, שלא יהיו תחתיות הקדירות מכסות את כל עיגול מקור החום בכירה. או לחילופין שישתמשו בקדירות אשר אינן עשויות לגלוש כלל, כדוגמת סיר לחץ הסגור הרמטי וכדו’.
ו’
אפשרות השימוש בכיריים הקרמיות לבשרי ולחלבי
עד כה דיברנו באפשרות השימוש בכיריים לפסח, אחר שהשתמשו בהן כל השנה בחמץ. עתה נדון אם מותר להשתמש בכיריים הקרמיות לבשרי ולחלבי בזה אחר זה.
הנה על פי מה שהקדמנו וביארנו, דין הכיריים הקרמיות כדין כלי זכוכית. לכך הפוסקים כדעת השולחן ערוך שאין כלי הזכוכית בולעים כלל, מותרים להשתמש בכיריים הקרמיות לבשרי ולחלבי בזה אחר זה, ואינם צריכים לייחד כירה לחלבי וכירה לבשרי.
מוטל עלינו לדון לדעת הפוסקים כדעת הרמ”א המחמיר לדון כלי זכוכית כבולעים, האם עליהם לייחד כירה לבשרי וכירה לחלבי.
על פי המתבאר עד כה נראה פשוט, כי אף המחמירים כדעת הרמ”א, יוכלו להשתמש בכיריים לבשרי ולחלבי בזה אחר זה בהפרדת כ”ד שעות. שהרי כפי שביארנו גם אם נחמיר לומר כי הכירה בולעת, מכל מקום הרי הבליעות שבתוכה פגומות הן לאחר כ”ד שעות, והרי נותן טעם לפגם מותר בבשר וחלב. אף המחמירים בנותן טעם לפגם בפסח, אין זה אלא בפסח אך לא בבשר וחלב.[12]
מלבד זאת אף בלא הפרדת כ”ד שעות, לדעת פוסקים רבים ונכבדים אליבא דהרמ”א יהא ניתן להשתמש בכיריים לבשרי ולחלבי בזה אחר זה. שהרי נחלקו הפוסקים בביאור דברי הרמ”א שכתב להחמיר בכלי זכוכית שבולעים הן, אם דבריו אינם אלא בפסח, או שמא אף לעניין בשר וחלב. דעת פוסקים רבים כי אין חומרת הרמ”א אמורה אלא לעניין חמץ ולא לעניין בשר וחלב. כן כתב בספר כנסת הגדולה לסימן קכ”א, הביאו גם הפמ”ג במשבצות זהב או”ח סימן תנ”א ס”ק ל”א, כ”כ גם בספר קהל יהודה יו”ד סימן רכ”א, וכ”כ בספר יד יהודה סימן ס”ט ס”ק קי”ז בקצר. כך גם אמר לי אב”ד “שארית ישראל” הגאון הרב צבי וובר שליט”א משמיה דהגרי”ש אלישיב זצ”ל כי אף האשכנזים המחמירים כדעת הרמ”א לדון כלי זכוכית כבולעים, אין זה אלא לפסח ולא לבשר וחלב. כן כתב גם הגאון הרב יצחק מרדכי הכהן רובין שליט”א [במאמרו הנ”ל מוריה תשס”ז], ששמע משמיה דהגרי”ש אלישיב זצ”ל כי העיקר הוא להחמיר לדון כלי זכוכית כבולעים רק בפסח ולא בשאר איסורים.
אלא שלדעת הגר”ש וואזנר זצ”ל בשו”ת שבט הלוי חלק ב’ סימן מ”ג כי יש לנהוג בחומרת הרמ”א גם בשאר איסורים לעניין להצריך הגעלה על כל פנים, וכך משמעות דברי שו”ת שרידי אש חלק א’ סימן מ”ה. לפיכך לשיטתם יהא צורך להמתין כ”ד שעות לאחר גלישת בשר קודם לשימוש בחלב או איפכא.
אמור מעתה, כי לעניין השימוש בכיריים קרמיות לבשרי ולחלבי, לא מיבעיא לדעת הפוסקים כמרן השולחן ערוך כי כלי זכוכית אינם בולעים, אלא אף לדעת המחמירים כדעת הרמ”א כי כלי זכוכית בולעים. מותר לכתחילה להשתמש בכיריים לבשרי ולחלבי בזה אחר זה לדעת כמה מגדולי הפוסקים, ולדעת פוסקים אחרים מיבעי הפרדת כ”ד שעות מגלישת בשר או חלב על הכיריים, אולם לכולי עלמא אין צורך לייחד כירה לבשרי וכירה לחלבי.[13]
ז’
העולה מן האמור:
- החומר ממנו עשויות הכירים הקרמיות הינו זכוכית.
- הואיל וכך, הספרדים הפוסקים כדעת מרן השולחן ערוך, רשאים לכתחילה להשתמש בכיריים קרמיות לפסח לאחר הדחתן בצונן, משום שכלי זכוכית אינן בולעים. גם הנוהגים להחמיר לדון כלי זכוכית כבולעים בפסח, יוכלו להשתמש בכיריים, משום צירוף היתר נותן טעם לפגם בפסח.
- האשכנזים הפוסקים כדעת הרמ”א המחמיר לדון כלי זכוכית כבולעים, ומחמיר לאסור נותן טעם לפגם בפסח. עליהם להימנע בפסח מן השימוש בכיריים הקרמיות שהשתמשו בהם במשך השנה לחמץ, משום שאין דרך להכשיר את משטח הכיריים כולו.
- במקום צורך יוכלו אף האשכנזים להשתמש בכיריים אלו לפסח, לאחר הפעלת הלהבות למשך מספר דקות שיוכשרו בליבון קל. וזאת אך ורק אם יקפידו להניח את הקדירות במרכז העיגול המסומן בכיריים, ולא תכסה הקדירה את כל משטח עיגול מקור החום. משום שבאופן זה גם אם יגלשו נוזלים מן הקדירה על משטח הכיריים שסביב לעיגול המסומן לא יחזרו ויבלעו בקדירה אלא ישרפו קודם לכן. לחילופין יוכלו להשתמש בקדירות הסגורות היטב דוגמת סיר לחץ שאין חשש שיגלשו מהן הנוזלים.
- לכל הדעות ניתן להשתמש בכיריים קרמיות לבשרי ולחלבי בזה אחר זה ואין צורך לייחד כיריים לבשרי וכיריים לחלבי במידה ומשטח הכיריים נקי. אלא שלדעת מקצת מן הפוסקים, יש לאשכנזים להמתין כ”ד שעות לאחר גלישת בשרי בכדי להשתמש בכיריים לחלבי וכן להיפך.
בברכת פסח כשר ושמח
הרב דוד אוחיון
