ברכת אברהם - משיב כהלכה מאגר שאלות ותשובות

למאמר עניני בנושא
סכנות האינטרנט
לחץ כאן

חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

דיני ספירת העומר לפי מרן הרב עובדיה יוסף

משיב כהלכה > מאמרים > שבת ומועדים > דיני ספירת העומר לפי מרן הרב עובדיה יוסף
  • שבת ומועדים
  • הרה"ג דוד בר אושר
  • כז אדר ב תשפ"ב

  • מצות עשה לספור ספירת העומר החל מליל ט”ז בניסן עד סוף שבעה שבועות. ומצות ספירת העומר היא מדברי סופרים, זכר למקדש. לפיכך אין ראוי לומר בנוסח הלשם יחוד, “הריני בא לקיים מצות עשה של ספירת העומר כמו שכתוב בתורה וספרתם לכם ממחרת השבת” וכו’, מאחר שספירת העומר בזמן הזה מדרבנן. וביותר יש להקפיד בלילה האחרון כשמזכיר הפסוק “שבע שבתות תמימות תהיינה”. ומכל מקום הנוהגים לאומרו גם בליל מ”ט לספירה, אין למחות בידם. אבל יותר נכון להשמיט מהנוסח של “לשם יחוד” אמירת הפסוק הנ”ל, בכל לילות הספירה. (חזעיו”ט עמ’ רי’ב, רי’ד)

  • צריך לברך קודם שיספור העומר: “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר ואם ספר ספירת העומר בלי ברכה יצא ידי חובתו, שאין ברכות מעכבות. (חזעיו”ט עמ’ רט’ז)

  • נוסח הספירה הוא “לעומר” ולא “בעומר”. וכשמגיע לשבעה ימים, אומר היום שבעה ימים לעומר, שהם שבוע אחד. (חזעיו”ט עמ’ רי’ט)

  • אין לברך שהחיינו על ספירת העומר. (חזעיו”ט עמ’ רי’ט)

  • נשים פטורות ממצות ספירת העומר הואיל ויש לה זמן קבוע. וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. ואם רצו לספור העומר בלי ברכה, רשאות, אך אינן רשאות לברך שהיא ברכה לבטלה. (חזעיו”ט עמ’ ר’כ)

  • מצוה לחנך את הקטנים לספור ספירת העומר בכל יום בברכה. וקטן ששכח לספור איזה לילה בימי הספירה רשאי להמשיך לספור בברכה משום חינוך. כי הקטן אינו מוזהר על לא תשא, וחייבים לחנכו במצות. (חזעיו”ט עמ’ רכ’א)

  • קטן שהגדיל באמצע ימי הספירה ונעשה בר מצוה, אינו רשאי להמשיך לספור ספירת העומר בברכה. ואף שעד אותו יום ספר מדי לילה בלילה בברכה, משום מצות חינוך, אף על פי כן עליו להפסיק מלברך הלאה על ספירת העומר. מפני שכל ספירותיו שהיו בקטנותו אינן מוציאות אותו ידי חובתו לכשיגדל. כיון שאז היה פטור מכל המצות. ואפילו מצות חינוך דרבנן לא היתה מוטלת על הקטן עצמו אלא על אביו. ומכיון שפטור היה מן המצות קודם שיהיה בר מצוה, לא עלו לו ספירותיו בקטנותו לענין “תמימות” כדי שיוכל להמשיך לספור בברכה אחר שיגדל. והרי הוא גדול ומצווה על איסור ברכה שאינה צריכה, הילכך ישמע הברכה מהשליח צבור בכל לילה ולילה. ואחר כך יספור העומר עם הקהל. ומכל מקום אין למחות בקטן שהגדיל בימי הספירה אם ממשיך לספור גם אח”כ בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רכ’א)

  • מצות ספירת העומר מעומד, ומכל מקום אם מנה מיושב יצא. וזקן או חולה שקשה להם לעמוד רשאים לספור העומר לכתחילה כשהם יושבים, שכל שעת הדחק כדיעבד דמי. (חזעיו”ט עמ’ רכ’ז, רכ’ח)

  • מצוה על כל אחד ואחד מישראל לספור ספירת העומר בעצמו, ומכל מקום אם נתכוון לצאת בספירת שליח צבור, וגם השליח צבור נתכוון להוציאו, יוצא ידי חובתו בשמיעה, שהשומע כעונה. ונוהגים שהשליח צבור או רב הקהל מברך וסופר העומר תחילה ואחר כך שאר יחידי הקהל. (חזעיו”ט עמ’ רכ’ח)

  • הואיל ונחלקו הפוסקים אם מצות צריכות כוונה, ולדברי האומרים שאין המצות צריכות כוונה, כל ששמע מהשליח צבור, או אדם אחר, את הברכה והספירה של העומר, אף על פי שלא נתכוון לצאת ידי חובה, נראה שיצא ידי חובה בשמיעתו, ולא יוכל לברך אחר כך כשיספור בעצמו. ואף על פי שההלכה היא שמצות צריכות כוונה כמבואר בשלחן ערוך (סימן ס ס”ד), מכל מקום בספק ברכות יש לחוש להאומרים שאין מצות צריכות כוונה. הלכך טוב הדבר שיאמר בפירוש בתחילת ימי הספירה, “אני מכוין שבכל לילה מן הלילות של ספירת העומר בשנה זו, שלא לצאת ידי חובת הברכה והספירה של העומר בשמיעתי אותם מפי השליח צבור, או אדם אחר, אלא רק כשאברך ואספור העומר בעצמי”. (חזעיו”ט עמ’ ר’ל, רל’א)

  • מצות ספירת העומר בכל לשון שהוא מבין. ואם אינו מבין לשון הקודש, וספר בלשון הקודש לא יצא, ויחזור לספור בלשון שמבין בלא ברכה. (חזעיו”ט עמ’ רל’ב)

  • זמן ספירת העומר בלילה. ואם שכח לספור בתחילת הלילה סופר והולך כל הלילה. ולכתחילה נכון לספור רק אחר צאת הכוכבים, (והוא כשלש עשרה וחצי דקות זמניות אחר שקיעת החמה). וכן מנהג המדקדקים במצות להמתין לצאת הכוכבים. אבל מן הדין אפילו אם סיימו תפלת ערבית בתוך זמן של בין השמשות, ואם יפטרו הקהל לביתם מבלי קיום מצות ספירת העומר, קיים חשש שעל כל פנים חלק מן הצבור יבאו לידי שכחה ויפסידו לגמרי מצות הספירה, לכן רשאים לספור העומר בברכה בתוך זמן בין השמשות, שהואיל וספירת העומר בזמן הזה מדרבנן, ספקא דרבנן לקולא. אבל אם לא שקעה החמה, אינם יכולים לספור ספירת העומר, ואפילו בערב שבת לאחר קבלת השבת אין יכולים לספור העומר לפני השקיעה. (חזעיו”ט עמ’ רל’ב)

  • המתפלל ערבית עם הצבור מבעוד יום בימי הספירה, סמוך לחשכה, וסיימו התפלה בבין השמשות, וברצונם לספור מיד ספירת העומר בבין השמשות טרם ילכו לביתם, והיחיד הזה נוהג בכל לילה לספור העומר אחר צאת הכוכבים, כמנהג המדקדקים במצות, אך מאידך הוא חושש פן ישכח לספור בביתו, ויפסיד לגמרי את מצות ספירת העומר בשאר הלילות, טוב שיספור עם הצבור בלי ברכה, ויחשוב ויתנה בדעתו לאמר: אם אשכח לספור בלילה בביתי, הריני סומך על ספירה זו לצאת בה ידי חובתי, ואם אזכור בלילה לספור העומר, אני מכוין שלא אצא ידי חובת ספירת העומר במה שאני מונה עכשיו עם הצבור. ואז כשיזכור בלילה יספור בברכה כמנהגו הטוב לספור אחר צאת הכוכבים. (חזעיו”ט עמ’ רל’ג, רל’ד)

  • יש אומרים שנכון לספור מיד אחר קדיש תתקבל של ערבית, אבל בירושלים נוהגים לספור אחר סיום עלינו לשבח. ואחר שסופרים העומר אומרים “הרחמן הוא יחזיר עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו”. והטעם לפי שאין לנו עתה אלא הזכרה לבית המקדש, אבל לשופר ולולב יש עשייה. ונוהגים לומר למנצח בנגינות מזמור שיר ואנא בכח. (חזעיו”ט עמ’ רל’ה)

  • מנהג יפה אף נעים בכמה קהילות שבימי הספירה בין מנחה לערבית קוראים מעט מפרקי אבות, ושומעים מפי תלמיד חכם מוסר השכל מעניין הנאמר בפרקי אבות, דבר הלמד מענינו, וממשיכים בזה עד שיגיע זמן צאת הכוכבים, כדי שיספרו העומר בזמנו דהיינו אחר צאת הכוכבים. ונמצא מצוה גוררת מצוה, שבכדי לקיים המצוה מן המובחר לספור אחר זמן צאת הכוכבים, לומדים תורה ברבים. וראוי לעשות כן בכל קהל. וכל המזכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו. (חזעיו”ט עמ’ רל’ו)

  • אם שכח או הזיד ולא ספר ספירת העומר אפילו רק לילה אחד, אינו יכול יותר לברך על ספירת העומר מהלילה שלאחר מכן והלאה, אלא יספור בלא ברכה. משום שנאמר תמימות, וכיון שחיסר מן המנין לילה אחד, אין כאן תמימות. וכל זה כששכח לספור לילה ויום, אבל אם נזכר ביום יספור המנין של אותו יום בלא ברכה, ושוב יוכל לספור בלילות שלאחר מכן בברכה. והוא הדין אם שכח כמה לילות ובכל פעם נזכר ביום וספר (בלי ברכה), חוזר וממשיך לספור מכאן ואילך בברכה. ומנהג נכון בירושלים וגלילותיה לספור העומר בכל יום בבית הכנסת בשחרית בלי ברכה, שאם יש מי ששכח לספור בלילה, יספור בשחרית, ויועיל לו שמכאן ולהבא יספור בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רל’ו)

  • מי שנסתפק אם ספר העומר בלילה הקודם, (וביום הקודם לא נזכר מספירת העומר כלל), סופר בברכה מטעם ספק ספיקא, שמא באמת ספר העומר בלילה הקודמת, ואם תמצא לומר שלא ספר, שמא הלכה כדעת ר”י בעל התוספות, שכל לילה ולילה מצוה בפני עצמה היא. ונוסף על זה שיש לנו דעת הרי”ף והרמב”ם והראבי”ה דסבירא להו שעיקר מצות ספירת העומר גם בזמן הזה מדאורייתא, וספיקא דאורייתא לחומרא. (חזעיו”ט עמ’ רל’ח)

  • אם הוא מסופק אם ספר בלילה הקודם את המספר הנכון או לא (ולא ספר ביום את המספר הנכון), יוכל לספור מכאן ואילך בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רל’ח)

  • אם היה עומד בבין השמשות ונזכר שלא ספר אמש ספירת העומר, וגם במשך כל היום לא נזכר מזה, יספור מיד הספירה של אמש בלי ברכה, ואחר צאת הכוכבים יספור העומר בברכה. ונכון שבאופן כזה יזהר שלא יספור העומר בכל יתר הלילות אלא לאחר צאת הכוכבים, שלא יהיה כתרתי דסתרי. וכל זה דוקא באופן שנזכר בבין השמשות שלנו, שהוא שלש עשרה וחצי דקות זמניות אחר השקיעה, אבל אם נזכר לאחר מכן, אף על פי שהוא נוהג להחמיר במוצאי שבת כדעת רבינו תם, אין לצרף בזה סברת ר”ת וסיעתו להרשות לו לספור מכאן ואילך “בברכה”. אלא מכאן ואילך יספור בלא ברכה. שספק ברכות להקל. (חזעיו”ט עמ’ רל’ח, רל’ט)

  • אם שכח בליל ששי לספור העומר ולמחרת התפלל ערבית וקיבל שבת מבעוד יום, ונזכר, יספור העומר בעת ההיא בלי ברכה, ואחר כך ימנה בליל שבת בברכה, וכן שאר הלילות ימנה בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ב)

  • ספירת העומר צריכה להיות בדיבור בפיו ובשפתיו, אבל בהרהור לא יצא, שהרהור לאו כדיבור דמי. ואם הרהר בלבד, יכול לברך אח”כ, ולספור ספירת העומר בבטוי שפתים. ולכתחילה צריך להשמיע לאזנו, ואם לא השמיע לאזנו יצא. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ג)

  • הכותב במכתב בלילה, היום כך וכך לעומר, ושכח לספור בפיו, סופר בשאר הלילות בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ג)

  • אונן שמתו מוטל לפניו שפטור מכל המצות שבתורה, ולכן לא ספר ספירת העומר בלילה, יספור ביום בלי ברכה לאחר קבורת המת. ואז יוכל לספור מכאן ולהבא בברכה. חולה שלא ספר בלילה מחמת חוליו, יספור באותו יום בלי ברכה, ואז יוכל להמשיך לספור מכאן ולהבא בברכה. ואם לא ספרו האונן והחולה גם באותו יום יספרו מכאן ולהבא בלי ברכה. ואם האונן רואה שישאר באנינותו לילה ויום, כגון שבית הקברות רחוק מן העיר, וכיוצא בזה, יספור ספירת העומר בלי ברכה, בעודו אונן, (לאחר שנמסר המת לחברה קדישא), ויועיל לו לספור בשאר הימים בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ד)

  • בימי הספירה חצי שעה קודם שקיעת החמה לא יאכל סעודה של פת או עוגה יותר משיעור כביצה (בלי קליפתה), ואפילו התפלל כבר מנחה, כל עוד לא קיים מצות ספירת העומר. ואם התחיל בסעודה בהיתר, דהיינו קודם לכן, והגיע זמן ספירת העומר, אינו צריך להפסיק מסעודתו, לספור העומר, אלא יספור העומר כשיסיים סעודתו. אבל אם התחיל באיסור, כיון שאין טורח כלל להפסיק, פוסק מסעודתו וסופר ספירת העומר. ומותר לכתחילה לטעום פירות וכיוצא בזה לפני ספירת העומר. וכן פת או עוגה מותר עד שיעור כביצה (בלי קליפתה, כחמשים גרם). (חזעיו”ט עמ’ רמ’ה, רמ’ו)

  • מי ששאל אותו חבירו אחר השקיעה, כמה הלילה לספירת העומר? ישיבנו: אתמול היה כך וכך לספירה, שאם יאמר לו היום כך וכך (אפילו בלשון לעז) לא יוכל לברך אחר כך על ספירת העומר, משום דקיימא לן שאם מנה ולא בירך יצא. ומכל מקום אם ענה רק המספר של הלילה ההוא, ולא אמר תיבת “היום” יוכל לחזור ולספור בברכה. ואם בשעה שאמר היום כך וכך נתכוון בפירוש שלא לצאת ידי חובה, חוזר וסופר בברכה. וכן אם היה קורא בשלחן ערוך אחר השקיעה [קודם צאת הכוכבים], “היום יום אחד לעומר” יכול לחזור ולספור אחר צאת הכוכבים בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ו, רמ’ז)

  • ואם שאל אותו חברו אחר השקיעה, כמה הלילה לספירת העומר ואמר מחר כך וכך, נראה שיספור אחר כך בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ז)

  • וכל זה קודם שיגיע למספר שבועות, אבל אם היה משבוע אחד ואילך, והשיב רק מספר הימים בלא שבועות, חוזר וסופר בברכה באותו ערב. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ז)

  • אם אמר לחברו אחר שקיעת החמה של יום ל”ב לעומר, אל תאמר וידוי כי היום ל”ג לעומר, יוכל לחזור ולספור בברכה, שהרי לא ספר שבועות. ועוד שלא ספר המספר רק בראשי תיבות, ובזה יש לומר דלא יצא. ועוד שאין כוונתו לומר מנין ספירת העומר כלל, אלא לומר שהוא יום טוב כדי שלא יאמר וידוי. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ח)

  • אם שכח לספור לילה ויום, שמן היום ההוא והלאה סופר בלי ברכה, אינו רשאי לעבור לפני התיבה כדי לברך ולספור העומר להוציא אחרים ידי חובה. (חזעיו”ט עמ’ רמ’ח)

  • אם טעה במנין הספירה (במנין הימים והשבועות), ולא נזכר עד הלילה שאחריו, דינו כמי שלא ספר כלל. ואם נזכר באותו ערב, אם הפסיק בינתים, או ששהה כשיעור “שלום עליך רבי”, חוזר וסופר “בברכה”. ואם נזכר ביום, סופר ביום בלי ברכה. ומכאן ואילך יספור בברכה. (חזעיו”ט עמ’ ר’נ, רנ’א)

  • אם ספר הימים ולא ספר השבועות, או שבועות ולא ימים, נחלקו בזה האחרונים הלכך אם נזכר באותו לילה יחזור ויספור בלא ברכה, ואם לא נזכר עד הלילה שאחריו ימנה משם והלאה בברכה, כדין המסופק אם ספר העומר, שסופר בברכה מטעם ספק ספיקא. והוא הדין למי שטעה במספר הימים, ולא טעה במספר השבועות, או להיפך, שטעה במספר השבועות ולא טעה במספר הימים, שאם לא נזכר עד הלילה שאחריו, סופר מכאן ואילך בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רנ’א)

  • החבוש בבית האסורים בימי הספירה, והמקום מטונף, רשאי לספור העומר בלי ברכה, ואף על פי שמצוה היא, ואין ראוי לכתחילה לעשותה במקום מטונף, מכל מקום כדי שלא יפסיד לגמרי המצוה לאחר שיצא מבית הסוהר, יכול לעשות כן. (חזעיו”ט עמ’ רנ’ב)

  • מי שנמצא במדבר או בעיר שאין שם ישוב יהודי, ובא לידי ספק אם הלילה ארבעה או חמשה לעומר, יספור שתי ספירות בזה אחר זה בלא ברכה, (כדי שלא יהיה חשש הפסק בין הברכה למצוה). ולאחר מכן כשיתברר לו המספר המדויק של ספירת העומר, יספור משם ואילך בברכה. (חזעיו”ט עמ’ רנ’ג)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים נוספים:

נווט

מאגר התשובות

מאגר תורני

הרשם לקבלת הניוזליטר

הרשם לקבלת תוכן מאגר 'תשובות' מידי שבוע לתיבת המייל שלך

כל הזכויות של התשובות והמאמרים שמורים לרבנים המשיבים שליט"א

לנוסח ברכת המזון עדות המזרח לחץ כאן

צור קשר

מזכירות:

סגולת מרן החיד"א זצ"ל להרמת המזל

הגאון ראש המוסדות שליט”א ביחד עם עשרות תלמידי חכמים מופלגים יעשו עבורכם סגולת החיד”א להקמת המזל, בעת פתיחת ההיכל.

בחסדי ה’ רבים נושעו מעל הטבע!

השאירו את הפרטים ובע”ה נחזור אליכם

הרב והאברכים בפתיחת ארון קודש