הלכות בין המצרים לפי מרן הרב עובדיה יוסף – מאת הגר”ד בר אושר

דיני ומנהגי בין המצרים

תמצית מתוך הספר “חזון עובדיה” – “ארבע תעניות” למרן הרב עובדיה יוסף זצ”ל

 

• הימים שבין צום שבעה עשר בתמוז, לבין צום תשעה באב, נקראים ימי “בין המצרים”, על שם הפסוק (איכה פרק א’ פסוק ג’) “כל רודפיה השיגוה בין המצרים”. ואמרו חז”ל (במדרש איכה שם), שהם הימים שבין שבעה עשר בתמוז לתשעה באב, שבהם נכנסו האויבים לירושלים, ופרעו פרעות בישראל, עד יום תשעה באב, שבו החריבו את בית המקדש. ולכן נוהגים כמה מנהגי אבל וצער מיום שבעה עשר בתמוז עד אחר תשעה באב.

• יש להזהר בימי בין המצרים שלא ללכת יחידי מתחילת שעה רביעית של היום עד סוף שעה תשיעית, (שבסך הכל הם שש שעות), מפני קטב מרירי, שהוא שד השולט בימים ההם, ולפי דברי הגמרא (פסחים קיא:) יש להזהר בזה ביותר מאחד בתמוז והלאה, וכן יש להזהר בימים אלה שלא ללכת ברחוב בין חמה לצל. והמלמדים תלמידים יזהרו שלא להכות התלמידים אפילו ברצועה קלה, וכן ההורים יזהרו שלא יכו את ילדיהם בשעות אלו, מפני שיש חשש סכנה בדבר.

• חסידים ואנשי מעשה נוהגים אחר חצות היום בימי בין המצרים, לומר “תיקון רחל”, שבו פסוקים של בכי וצער על חורבן בית המקדש, ומנהג יפה הוא. ויש נוהגים לומר “תיקון חצות” בכל ימות השנה בחצות הלילה, ותבוא עליהם ברכה.

ברכת שהחיינו בימי בין המצרים

• מיום שבעה עשר בתמוז עד תשעה באב, שנקראים בין המצרים, נוהגים להימנע מלאכול פרי חדש, או מללבוש בגד חדש, בשביל ברכת “שהחיינו”, שאי אפשר לומר בימים אלו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, והוא זמן פורענות וימי צרה ותוכחה לעם ישראל. ונכון להחמיר בזה גם במוצאי תשעה באב, מליל עשירי באב עד ליל יא אב. ובשבתות שבתוך ימי בין המצרים מן הדין מותר לברך שהחיינו. ויש חסידים שנוהגים להחמיר בזה אף בשבתות.

• מילה או פדיון הבן שאירעו בימי בין המצרים מברכים שהחיינו, כיון שהיא מצוה בזמנה, ואי אפשר לדחות הברכה לאחר מכן.

• פרי שנמצא בשוק זמן מועט, ואחר תשעה באב ספק אם עוד ימצא בשוק, מותר לברך עליו שהחיינו, וטוב להניחו עד השבת, שאז מותר לברך שהחיינו.

• אשה מעוברת שרואה פרי חדש ומתאווה לו, רשאית לברך שהחיינו ולאוכלו.

נישואין ונגינה בימי בין המצרים

 

• יש נוהגים שלא לערוך נישואין כלל מיום י”ז בתמוז עד ט’ באב, שהם ימי “בין המצרים”. וכן המנהג במדינות אשכנז. ומנהג הספרדים בעה”ק ירושלים ת”ו להתיר הנישואין עד ראש חודש אב. ומראש חודש אב עד ט’ באב אסור לערוך נישואין, וראש חודש עצמו מכלל האיסור. ומכל מקום אם הוא בחור שעדיין לא קיים פריה ורביה מותר מעיקר הדין לשאת אשה. אלא שהמנהג להימנע משום דלא מסמנא מילתא (שאין סימן טוב בדבר לערוך הנישואין בימי אבל עם ישראל על חורבן בית המקדש). אבל לעשות “אירוסין”, מותר גם אחר ראש חודש אב, ואפילו בתשעה באב עצמו, בין ביום בין בלילה, שמא יקדמנו אחר.

• אחינו האשכנזים נוהגים להחמיר שלא לעשות נישואין החל מי”ז בתמוז עד אחר ט’ באב. ובחור שלא קיים פריה ורביה שהוצרך לעשות נישואין שלו בליל י”ז בתמוז, נחלקו בזה האחרונים בדורנו, יש אוסרים ויש מתירים, והמיקל בזה במקום צורך יש לו על מה לסמוך. ולכל הדעות מותר להחזיר גרושתו מן הנישואין בכל ימי בין המצרים, עד יום התענית, כי אין שם שמחה כל כך.

• אסור לעשות ריקודים ומחולות בימי בין המצרים, שהם מי”ז בתמוז עד ט’ באב, אפילו בלי נגינה, וכל זה בריקודים ומחולות המתנהלים על פי הדין, אנשים לבד ונשים לבד במחיצה מפסקת ביניהם, אבל ריקודים ומחולות מעורבים אנשים ונשים יחדיו אסורים בהחלט בכל ימות השנה כולה.

• אף על פי שמותר מעיקר הדין לשמוע בשאר ימות השנה דרך הרדיו או נגן או דיסק שירי קודש המלווים בכלי נגינה, מכל מקום בימי בין המצרים יש להימנע מלשומעם. ומיהו בשמחת מצוה כגון בשמחת חתן וכלה, או מילה, או פדיון הבן, או בר מצוה, או סיום מסכתא, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחת מצוה יש להקל בדבר.

• שירה בפה כשהיא דרך הודאה להשם יתברך, בלי כלי נגינה, מותרת אף בימים אלה, ומכל שכן שמותר להשמיע נעימה בתפלה, או בשעה שעוסק בתורה, וכל שכן בשבתות שבתוך ימי בין המצרים, ואין להחמיר בזה כלל, ואפילו בשבת שחל בה תשעה באב.

• מי שפרנסתו לנגן בכלי זמר אצל נכרים, מותר לו להמשיך לנגן עד שבוע שחל בו ט’ באב. וכן מורה לנגינה שמלמד תלמידים לנגן בכלי שיר, ויש לו הפסד ממון אם יפסיק מללמד לנגן, מותר לו להמשיך ללמד לנגן בכלי שיר עד שבוע שחל בו ט’ באב. וטוב להחמיר מראש חודש אב.

 

תספורת בימי בין המצרים

 

• כתב הרמ”א (בסי’ תקנא סעיף ד), שנוהגים להחמיר שלא להסתפר מי”ז בתמוז עד אחר ט’ באב. וידוע שכל בני אשכנז יוצאים ביד הרמ”א, ומחמירים בזה. ואילו הספרדים ועדות המזרח נוהגים להקל כדעת מרן (סי’ תקנא), שאין להסתפר בשבוע שחל בו תשעה באב בלבד. והשאלה נשאלת ישיבה שלומדים בה ספרדים ובני עדות המזרח (עם רוב התלמידים האשכנזים), האם מותר להם להסתפר ולהתגלח גם אחר י”ז בתמוז, או עליהם להחמיר, כדי שלא יעשו אגודות אגודות, הללו מחמירים והללו מקילים. התשובה לכך היא, שמן הדין מותר לבני עדות המזרח להסתפר ולהתגלח בימי בין המצרים, אף על פי שלומדים בישיבות שרוב תלמידיהם מבני עדות אשכנז. ומכל מקום אם רצו להחמיר על עצמם ולנהוג שלא להסתפר ולהתגלח כל ימי בין המצרים, תבוא עליהם ברכה.

• מותר לבחורה להסתפר בימים אלו, כדי שתנשא בקרב ימים. וכל שכן אם היא משודכת, ורבו שערות ראשה, שיכולה להסתפר, אפילו בשבוע שחל בו תשעה באב. ואשה הנוהגת ערב טבילתה לקצר שערות ראשה פשוט שמותרת לעשות כן בימי בין המצרים.

 

משנכנס אב ממעטין בשמחה

 

• משנכנס אב ממעטים בשמחה, ולכן ישראל שיש לו דין ומשפט עם נכרי, ישתדל לדחות משפטו עד לאחר ט’ באב, מפני רוע המזל לישראל בימי פורענות אלו. וצריך למעט במשא ומתן של שמחה, כגון צרכי חופה וכיו”ב, ולהימנע מלקנות תכשיטי כסף וזהב, ושלא לבנות בית חתנות לבנו, והוא הדין למי שבונה בית לנוי ולהרוחה. אבל הבונה לצורך מגורים לו ולמשפחתו ברוכת הילדים, ומרחיב את ביתו, מותר. ויש להימנע מלסייד ולצייר את ביתו בימים אלה. אבל מותר לצייר ולכייר בבנין של בית הכנסת, שמצוה לנאותו משום זה אלי ואנוהו. ולקנות מכונית חדשה, אם לצורך פרנסתו מותר, ואם לטיול בעלמא יש להימנע מזה, אלא אם כן נזדמנה לו במחיר זול, ולאחר ט’ באב תתייקר.

• קבלני בנין שבונים דירות ושיכונים למטרות ריווח כספי, בכל זאת מותר להם לבנות גם אחר ראש חודש אב, מכיון שבזמנינו יש מצוקה בדירות ומחסור גדול, אין בנינם בכלל בנין הרווחה שנאסר בימים אלו, ומכל שכן אם התחילו לבנות הבנינים ההם קודם ר”ח אב, שרשאים לגמור. ועוד שבארץ ישראל יש מצוה גדולה של יישוב ארץ ישראל.

 

דיני אכילת בשר ושתיית יין

 

• אף על פי שיש נוהגים להחמיר על עצמם שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין החל מליל י”ז בתמוז עד אחר תשעה באב. מכל מקום המנהג הפשוט בירושלים ובארץ ישראל, שלא להימנע מאכילת בשר אלא מיום שאחר ראש חודש אב. ותלמיד חכם לא ינהג בחומרא יתרה זו להימנע מאכילת בשר מיום י”ז בתמוז, מפני שממעט ממלאכת שמים.

• הנוהגים שלא לאכול בשר בימים אלו, מן הדין מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, ואסורים אף בבשר עוף. ונוהגים להחמיר אף בתבשיל של בשר. אבל קדרה של בשר, אפילו היא בת יומה, מותר לבשל בה לכתחילה.

• מותר לטעום בערב שבת תבשילים של בשר, שמבשלים לכבוד שבת.

• כתב מרן בשלחן ערוך (סי’ תקנא סעיף י), שמותר לשתות יין של הבדלה וכוס של ברכת המזון. והרמ”א כתב, שאצלם נוהגים להחמיר שלא לשתות יין של הבדלה ושל ברכת המזון, ונותנים לתינוק לשתות. ואנו אין לנו אלא דברי מרן, שיש לשתות יין של הבדלה. אבל בכוס של בהמ”ז, שברוב השנה אין אנו רגילים לברך בהמ”ז על הכוס, יש להמנע בימים אלו מלברך על הכוס, למחמירים בשתיית יין.

• האוכל אחר השבת משיורי הבשר שנשאר לו מסעודת שבת, יש לו על מה שיסמוך, ובפרט אם אוכל זה בסעודה רביעית, והוא רגיל לאכול בשר בסעודה רביעית.

• מי שבירך על חתיכת בשר, ושוב נזכר שבימים אלו אין לאכול בשר, יטעם מעט מן הבשר, כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, שאין בטעימה כזאת לא משום שמחה ולא משום ביטול המנהג.

• מותר לתת בשר לקטנים גם אחר ר”ח אב, בזמן הזה שירדה חולשה לעולם, ואפילו הגיעו לחינוך, ובפרט אם הוא קטן שאינו בריא כל כך. ורק כשהגיע הקטן לגיל שתים עשרה שנה ויום אחד, שהוא בגדר מופלא הסמוך לאיש, טוב להחמיר עליו שלא יאכל מאכלי בשר בימים אלה עד אחר יום ט’ באב.

• יולדת בתוך שלשים אחר לידתה מותרת באכילת בשר בימים אלו. וכן יש להתיר לכל חולה שאין בו סכנה.

• מי שהיה חולה ונתרפא, אך נשאר חלש, מותר לו לאכול בשר בימים אלו. וכן “מינקת”, שאם לא תאכל בשר, ישפיע הדבר על החלב שלה, ושמא יפגע קצת בתינוק, מותר לה לאכול בשר בימים אלו. ועוד שסתם מינקת חולה היא .

• בסעודת מצוה שאחר ראש חודש אב, כגון בסעודת ברית מילה, מותר לאכול בשר. וכל הקרובים של בעל הברית רעיו ואוהביו הקרואים לסעודה רשאים לאכול שם בשרי. אבל סתם בני אדם שהולכים שם אך ורק למטרה זו של אכילת בשר למלאת תאוותם, הרי הם כעושים מצוה הבאה בעבירה.

• בליל המילה אין הסעודה נחשבת לסעודת מצוה שיהיה מותר לאכול בה בשרי.

• מילה שלא בזמנה, אם נעשית מיד כשהתינוק נתרפא והתאפשר למולו, מותר לכל הקרואים לאכול בשר בסעודת המילה, אבל אם לאחר שנתרפא התינוק דחו את המילה בכוונה לאחר ראש חודש אב כדי שיוכלו לאכול בסעודה בשר, הואיל ועבירה היא בידו של אבי הבן שהשהה את הברית אין לאכול בשר באותה סעודה.

• המוהל והסנדק ואבי הבן רשאים לאכול בשר בכל סעודותיהם שביום הברית-מילה, ששולחים להם מסעודת המילה, או אפילו כשאוכלים לבדם בביתם, שיום טוב שלהם הוא.

• בסעודת סיום מסכת שנזדמנה בימים אלה, רשאים כל הקרואים לסעודה משום קירבה או רעות לאכול בה בשר, מפני שהיא סעודת מצוה, ואפילו מי שלא למד עמהם יכול להשתתף עם המסיימים. ומכל שכן המחזיקים בידי הלומדים בממונם ובהוצאות הסעודה). והוא הדין בסעודת בר מצוה בזמנה. ויש נוהגים שלא לאכול בשר בסעודת מצוה אלא דגים וכיו”ב. ובמקום שאין מנהג ידוע יש להקל.

• המשתתפים בסעודת מצוה ואוכלים בשר אינם צריכים לעשות התרה על מנהגם הקודם שאין אוכלים בשר בימים אלה, שאין כוונתם לבטל מנהגם כליל אלא רק במקום סעודת מצוה, שעל דעת כן לא נהגו.

• מי שהוא אבל על אביו ואמו תוך י”ב חודש, מותר לו להשתתף בסעודת מצוה של סיום מסכת שעושים בימים אלו.

• מותר לישראל בעל מסעדה כשרה למהדרין לספק מאכלי בשר ללקוחותיו גם אחר ראש חודש אב, ובפרט אם יש מקום לתלות שהלקוח אינו בקו הבריאות. ואם אפשר להגיש בשר עוף, עדיף יותר מאשר להגיש בשר בהמה, שאין שמחה אלא בבשר בהמה.

 

דיני תפירת בגדים חדשים

 

• אסור לתפור בגדים חדשים בימים אלו, וכן לתפור נעלים חדשות. ואומן שפרנסתו בכך יש להתיר לו עד שבוע שחל בו ט’ באב. ואסור לנשים לרקום רקמה. וכן לסרוג. ומותר לתפור טלאי על בגד ישן שנקרע. וכן מותר לתפור כפתורים שנפלו מן הבגד.

• בעל בית חרושת לנעלים או לבגדים שיש לו פועלים שמקבלים שכרם מדי חודש בחודשו, ואם ישבית אותם ממלאכתם בימים אלו יצטרך לשלם להם משכורתם בשלמות מכיסו, נראה שדינו כמלאכת דבר האבד שהתירו חז”ל אף בתשעה באב, ורשאי בעל המפעל לתת לפועליו לעסוק במלאכתם, וטוב לעשות הכל בצנעה עד כמה שאפשר.

• נערות הלומדות תפירה בבית ספר חרדי לבנות, מותר ללמדם במסגרת תכנית הלימודים תפירה או סריגה או רקמה בימים אלו, כדי שלא לשנות סדר הלימודים, דהוי צורך מצוה שמותר.

• אף בשבת חזון יש להחליף הבגדים וללבוש כל בגדי השבת כשאר כל השבתות, כמו שנאמר בדברי קבלה, וכבדתו, ודרשו חז”ל (שבת קיג.) וכבדתו, בכסות נקיה, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול.

• מותר לצחצח הנעלים ולהשחירם במשחה בערב שבת, ולהבריקם לכבוד שבת, כמו בכל השבתות

 

דיני שבוע שחל בו תשעה באב

 

• כיון שהשנה יום ט’ באב חל ביום ראשון אין דיני שבוע שחל בו לפי הספרדים ולכן עד כניסת שבת חזון מותרים בתספורת, גזירת ציפורניים, כיבוס בגדים וללבוש בגדים מכובסים ולהתרחץ במים חמים כל גופו כמובן עם סבון, ולשטוף ולהדיח את הרצפה עם חומרי ניקוי בכל תשעת הימים, וכל שכן שהדבר מותר בערב שבת לכבוד שבת. ורק לאחר ראש חודש מחמירים מלאכול בשר כמו שביארנו.