פרשת תרומה – משיב כהלכה

אתר משיב כהלכה- שאלות ותשובות לפי פסקי מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל

"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (כ"ה, ח')

בדורנו שכבר חרב המקדש, השכינה שורה בבתי הכנסיות ובבתי המדרשות ובישיבות הקדושות!

בלשון הפסוק מדוייק שהקב"ה מבטיח להשרות את שכינתו בתוככי ליבו של כל אחד ואחד מעם ישראל, ומה שתלה זאת הקב"ה בעשיית המשכן והמקדש דווקא, נראה לבאר על פי מה שמצינו בחז"ל שעל ידי המקדש היה נמשך שפע של קדושה חכמה ואורות התורה לכל ישראל, כמאמר הנביא ישעיה (פ"ב פ"ג) "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", וכתבו התוספות (ב"ב כא.), שכשהיה רואה האדם קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודתם, היה מכוון ליבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה כדדרשינן בספרי "למען תלמד ליראה" גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו, ורואה שכולם עוסקים במלאכת שמים ובעבודה, היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה. וממילא על ידי השפעה זו היתה שכינה שרויה בלב כל איש ואיש.

והנצי"ב מואלוז'ין בהעמק דבר (כ"ז כ') מבאר שאור התורה שהוא תכלית המשכן ועיקר השראת שכינה בישראל, בא בשפע על ידי הארון והמנורה. הארון בא ליעוד הדיברות שבכתב, וגם לציווי בקבלה בעל פה. אך עדיין אין בזה כח הפלפול התלמוד והחידוש שיוכל האדם לחדש בעצמו, ולזה ניתן כח המנורה שנכלל בו שבע חכמות, וכל זה נכלל בכפתורים ופרחים, וכדאיתא במדרש (ב"ר פרק צ"א) בשעה שהיה רבי טרפון שומע חידוש טוב היה אומר "כפתור ופרח", כלומר שהיה בא להורות שכח החידוש נעוץ בכפתור ופרח של המנורה. ועל כן בבית שני שרבו ישיבות והעמידו תלמידים הרבה להוויות דאביי ורבא שהוא התלמוד, נתחזק כח המנורה על ידי נס חנוכה, וביאר עוד שזה מה שאמרו רבותינו (ברכות נז.) הרואה שמן זית בחלום יצפה למאור תורה שנאמר "ויקחו אליך שמן זית".

ומצינו להרמ"א בספרו תורת העולה (לב אליהו בראשית עמ' רס"ג) שכתב, שבשעה שאירע החורבן, אפלטון הפילוסוף הגדול ראה את ירמיהו הנביא בוכה ומקונן על החורבן ותמה ושאל אותו מה ראה חכם כמותו להתאבל על אבנים ועצים?, ואיזה תועלת תצמח על ידי צערו אחרי שכבר חרב הבית?! נענה ירמיהו וביקשו שיוסיף להציע בפניו עוד קושיות בחכמה שלא מצא להן פתרון. ופשט לו ירמיהו כל ספיקותיו בחכמה, ויתמה אפלטון על חכמתו הגדולה של ירמיהו, נענה ירמיהו והשיבו "כל החכמה הזו, קיבלתי מהאבנים והעצים הללו שכעת מוטלים כדומן על הארץ, ואם כן האם לא ראוי להתאבל עליהם"?!.

ובספר דרש משה (דרוש ד') כתב שמחמת בית המקדש לא הוצרכו ישראל למלך, כי הקדושה הנהיגתם בדרך התורה ועבודת ה'. ולכן אף שבבית שני היו רוב השנים תחת רשות פרס יוון ורומי, כל זמן שהמקדש קיים לא נחשב גלות, וגם אחרי שנבקעה העיר בי"ז בתמוז לא נחשב חורבן עד ט' באב שנשרף המקדש.

והנה מצינו במדרש (בר"ר ס"ה כ"ב) בשעה שביקשו שונאים להכנס להר הבית אמרו יכנס מהם תחילה, אמרו ליוסף משיתא הכנס ומה שתוציא שלך, נכנס והוציא מנורת זהב, אמרו לו אין דרכו של הדיוט להשתמש בזה, הכנס עתה שוב ומה שתוציא יהיה שלך, ולא הסכים. אמר ר' פנחס הבטיחו לו מכס של ג' שנים ולא הסכים, אמר לא די שהכעסתי לאלהי פעם אחת אלא שאכעיסנו פעם שניה?!, נתנוהו בשולחן של חרשים ונסרוהו, והיה מצווח ואומר ווי אוי אוי שהכעסתי לבוראי פעם אחת, לא אכעיסנו עוד פעם.

וצריך ביאור גדול מה נשתנה ביוסף משיתא בין רגע אחד, והרי רגע לפני כן העיז להתחיל את החורבן, להניף את דגל המרידה בה' ועמו, דבר שאפילו שונאי ישראל לא העיזו, ואם כן מדוע פתאום סירב להכנס שוב לבית המקדש ומסר נפשו על זה?

ומבארים העולם שהגם שיוסף משיתא מתחילה היה רחוק מאד, ולכן העיז להתחיל את החורבן, אך כיון שבית המקדש היה מקום השראה והשפעה גדולה ברוחניות על עם ישראל, מיד בכניסתו בפעם הראשונה לבית המקדש נמשך עליו שפע של קדושה ויראת שמים אמיתית, עד כדי כך שקיבל על עצמו כל ייסורין שבעולם, ומת על קידוש השם, ובלבד שלא יכעיס שוב את בורא העולם!

והנה עתה שאין לנו משכן ולא בית מקדש, היאך משרה הקב"ה שכינתו על ישראל? ונראה לומר כי בתי הכנסיות ובתי המדרשות, הישיבות הקדושות של עולם התורה, הם הם בבחינת "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ומצאתי שכן כתב בזוה"ק (ח"ג דף קכו: על פי פירוש הש"ך), שסתם הכתוב "ועשו לי מקדש" להורות שכל בתי הכנסת ובתי המדרשות שבעולם נקראים "מקדש", לכן אמר "ועשו לי" לשון רבים, וגם האות וא"ו של "ועשו" בא להורות שבכל דור ודור יעשו.

שוב התבוננתי שזו גמרא מפורשת (מגילה כט.), שעתה שחרב המקדש השכינה שורה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. דתניא רשב"י אומר בוא וראה כמה חביבין ישראל לפני הקב"ה שכל מקום שגלו, שכינה עמהן. גלו למצרים שכינה עמהן, שנא' (שמואל א' ב') "הנגלה נגליתי לבית אביך בהיותם במצרים", גלו לבבל שכינה עמהן, שנא' (ישעיהו מ"ג) "למענכם שלחתי בבלה". ואף כשהן עתידין ליגאל שכינה עמהן, שנא' (דברים ל') "ושב ה' אלהיך את שבותך", מלמד שהקב"ה שב עמהן. היכן נמצאת השכינה בבבל? אמר אביי פעמים בבית כנסת דהוצל, ופעמים בבית כנסת דשף ויתיב בנהרדעא. אמר רבי יצחק "ואהי להם למקדש מעט" (יחזקאל י"א), אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל, ורבי אלעזר אמר זה בית רבינו, רב, שבבבל. דרש רבא (תהלים צ') "ה' מעון אתה היית לנו", אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות.

ומצינו בגמרא (ב"ב יב.), אמר רבי אבדימי דמן חיפה מיום שחרב בהמ"ק, ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים. ומבואר שאף על פי שאין המקדש קיים שדרכו יושפע שפע הנבואה, על ידי עמל ועסק התורה מגיעין לנבואה. והרי זה ככפתור ופרח עם דרשתו של רבי אלעזר שמקדש מעט זה ביתו של רב שבבבל, שכיון שהיה רב עוסק בביתו בתורה וממנו היתה יוצאת תורה ואורה לישראל, הרי היה ביתו כבית המקדש*.

רבינו פעל בכל כוחו והקים בעוז ותעצומות את עולם התורה והישיבות בדורנו!

רבינו שהפך דור שלא היתה התורה חביבה עליו לדור שהתורה חביבה עליו, ונטע את אהבת תורה בקרב אלפי ישראל שישלחו את בניהם אך ורק לתלמודי התורה והישיבות הקדושות, ואת הבנות לבית יעקב, (ראה פרקים שלמים בזה בפרשת "כי תצא" ופרשת "חיי שרה"), לא הסתפק בכך, ולא הסתמך על אחרים שידאגו להקמת מוסדות התורה עבור האלפים ורבבות אותם שידל ושיגר להכנס אל היכלי התורה, אלא בחכמתו ובתבונתו הקים וייסד בעצמו את עולם התורה בדורינו.

רבינו פעל בכל כוחו בעוז ותעצומות בכל דרך אפשרית במסירות נפש עילאית להרמת קרנה של התורה! שידל יזם ועודד הקמת גני ילדים, מעונות יום, תלמודי תורה, ישיבות, כוללים, בתי ספר וסמינרים לבנות, ומוסדות תורה רבים, הכל על טהרת הקודש – בכל הארץ ובתפוצות!

לפני עשרות בשנים, באמצע שיעור שמסר לבעלי בתים, פנה בפתע לאחד משומעי לקחו הקבועים לעיני כל העדה ואמר: "רבי שלמה כהן, מה אתה יושב כאן, קום תפתח ישיבה"! – הגאון רבי אהרן סימן טוב שליט"א שהיה נוכח באותו מעמד, מספר שהלה קיבל מרץ רב מפנייתו של רבינו והקים את ישיבת "אהל מועד", כשבתחילה היו הבחורים הראשונים שבאו לישיבה אוכלים את ארוחת הצהרים בביתו, ומישיבה זו נפוצו עוד ישיבות ומוסדות חינוך, ת"ת וישיבת "יקירי ירושלים", ישיבת "באר התלמוד" "עמל התורה" "קניני התורה" ועוד ועוד, כל זה על ידי אמירה אחת של רבינו! לימים פעל רבינו לחיזוק וביסוס מוסדות אלו.

מלבד דאגתו של רבינו למען עולם התורה, שבהשתדלותו הרבה, תוקצבו במאות מליוני דולרים, נוסף על כך פעל יזם וסייע ממש בהקמתן של ישיבות רבות לעולם התורה בכלל, ולמען ציבור עדות המזרח בפרט, כמו למשל ישיבת "קול יעקב" בראשותו של הגאון רבי יהודה עדס שליט"א, [ראה בס' 'פוסק הדור' עמ' 70 שהגר"י עדס פנה בזמנו לרבינו שיסדר לו פגישה עם הנדיבים מר אדמונד ספרא ומר אלביט מצרי, שיתרמו להקמת בניין הישיבה והפנימיה, ורבינו הבטיח לעזור לו, הגר"י עדס נסע לג'נבה אך מר ספרא לא הכירו וסרב לקבלו לפגישה. הרב עדס התקשר לביתו של רבינו וביקש שרבינו ידבר עימהם שיקבלוהו לשיחה. רבינו התקשר וביקשם שיקבלוהו כמו שמקבלים אותו וישמעו לכל מה שיבקש, ובהיות שהיו אותם נדיבים מכבדים מאד את רבינו, נאותו לקבלו ולסייעו בהקמת הישיבה].

כך גם סייע רבינו והקים את ישיבת "מאור התורה" כפי שהעיד ראש הישיבה הגאון רבי אברהם סלים שליט"א בהספדו לרבינו בימי השבעה בהיכל הישיבה, שלולא רבינו לא היו ישיבת מאור התורה הקטנה והגדולה קיימות. [לפני כמה שנים בא אביו של הגר"א סלים בחלום לרבינו, וסיפר לו שבנו מרחיב את היכלי הישיבה, וזקוק הוא לעזרתו. רבינו קרא לראש הישיבה הגאון רבי אברהם סלים שליט"א וכשעלה לביתו נודע לו שאכן הדברים נכונים, ושב וסייע להמשך שגשוגה והצלחתה של הישיבה].

באחד הדינרים שהתקיימו לפני שלושים שנה לטובת אחד הכוללים, נתבקש רבינו מראש הכולל לחתום בכתב יד קודשו על דולרים בודדים כסגולה. מתחילה רבינו צחק ולעג שכל זה שטויות ואין בזה לא ברכה ולא סגולה… ראש הכולל לא הרפה וניסה לשכנע את רבינו באומרו שהנה האדמו"ר מחב"ד חותם על דולרים ונותנם כסגולה, אך רבינו השיב ואמר "אני לא אדמו"ר"… נענה ראש הכולל ואמר לרבינו: "היום נעשה את רבינו אדמו"ר"… פנה רבינו לראש הכולל ושאל במתיקות רבה "זה יכול לעזור לך"? "בודאי"! השיב ראש הכולל, כשהוא מסביר לרבינו שיהיה באפשרותו ליתנם כתשורה למי שיתרום סכום עתק בדינר. רבינו ישב והחל לחתום על דולרים רבים, ומכרו כל דולר באלף דולר…

כידוע רבינו אף נטל את מקלו ותרמילו ונסע לחו"ל וכיתת רגליו אצל פתחי נדיבים לחיזוק וביסוס ישיבות ומוסדות תורה רבים, כמו למשל ישיבת "אור החיים" וישיבת "אור שמח" ועוד ועוד, מעשים שהיו בכל יום שראשי ישיבות היו עולים למעונו של רבינו יחד עם עשירים ואילי הון שרבינו ישפיע עליהם שיתרמו לישיבותיהם.

כך כאשר ביקר רבינו בבני ברק בישיבת "כסא רחמים", ואמור היה לאחר דרשתו להפגש עם יהודי חשוך בנים שהתכוין לתרום את דירת הפאר שלו לאוניברסיטה, התוכנית היתה שרבינו ישפיע על אותו יהודי לשנות את כוונתו ויתרום את דירתו לישיבה, אולם בסופו של דבר אותו יהודי חלה נבצר ממנו להגיע. רבינו לא הרפה ונסע לביתו ושיכנעו שאין זכות למעלה מזו שיתרום את כספו לישיבה קדושה, וכך היה. בנוסף בחודש אייר תשמ"ה יצא רבינו בשליחות ישיבת "כסא רחמים" למסע התרמה ומגבית מיוחדת עבור הישיבה.

רבינו ייסד והקים בעשר אצבעותיו את המפעל האדיר 'רשת החינוך התורנית' המונה כיום עשרות אלפי תלמידים. ראוי לציין כי אמנם מרנן ורבנן רבותינו הגאונים הגדולים מאורי הדור הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, והגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בירכו ועודדו את הקמת רשת החינוך התורנית, ואף הטו שכם וכתף להקמתה, מכל מקום בפועל מי שהיה הרוח החיה מאחורי כל המפעל הגדול הזה במשך רבות בשנים, ואף דאג להניע תנועה שלימה שתבטיח את קיומה של הרשת, לחם על קיומה, ביסוסה, החזקתה ותקצובה, הוא רבינו הגדול זצוקל"ה, שניווט ספינה ענקית זו ללא הרף.

בהקשר לזה סיפר חתנא דבי נשיאה הגאון רבי מרדכי טולידאנו שליט"א: באותה תקופה כאשר הרגשתי לא טוב עם המציאות שרבינו נשא לבדו את המשא הכבד, דבר שמתחילה הטריד אף את שלוות רוחו של רבינו, העזתי והלכתי אל הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בהבנה שהוא יכול לעזור בקרב הציבור שלנו, אמרתי לו: "כבוד הרב, וכי רבינו עובדיה יוסף הוא האחראי לבדו על כל העולם? למה אתם לא יוצאים לעזור לו"? נענה הגרב"צ והשיב: "דייך שאני לא יוצא נגד הבחירות"… באותה עת הלכתי גם למורנו הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל, ואף בפניו ניסתי לטעון את אותה טענה, אך ללא הועיל, שניהם דגלו בשיטה שהבחירות לכנסת המינים אינו דבר הראוי לכתחילה, ומשכך אינם יכולים לסייע בחיזוק התנועה שכל מטרתה היתה כדי להבטיח את קיומה של רשת החינוך התורנית בפרט, וביצור חומות הדת בכלל.

לצערינו מציאות זו שרבינו ניווט את הספינה לבדו נמשכה עד אחרית ימיו, לזכותו בלבד נזקפת כל המהפכה הרוחנית בהקמת עולם התורה ושאר מוסדות התורה והחסד בארץ ישראל. כאשר ראשי הישיבות והרבנים הגאונים המפורסמים שליט"א ציפו לתקציבי עתק והתענגו מפרי עמלו של רבינו, אבל בפועל כמעט אף אחד לא הסכים לבוא וליטול חלק בשיכנוע האלפים והרבבות לתמוך בתנועה שרבינו הקים, מחשש לכבודם ושלא לכלכך ידיהם בפוליטיקה. וכמעט בכל הכינוסים, רבינו היה הדמות התורנית הגדולה היחידה שהופיע… בכינוסים רבים אף חלק מחברי מועצת חכמי התורה לא הופיעו, כולם סמכו על רבינו, שהוא יעשה את העבודה בצורה הטובה ביותר… לא אשכח את אחד הכינוסים של פתיחת המערכה, כאשר היה בלבול גדול והצלחת המערכה היתה לוטה בערפל, וכבוד התורה היה על המאזניים, לפני כשלוש עשרה שנה, גם שם שוב היה רבינו הדמות הרבנית היחידה שהופיע בכנס, פרט להגאון רבי ראובן אלבז שליט"א שליווה את רבינו והלך עימו יד ביד ללא כחל ושרק, שלא על מנת לקבל פרס!

לאחר המאמצים העילאיים שהשקיע רבינו בייסודה של רשת החינוך התורנית, שידל את שרי החינוך וראשי הערים לדורותיהם לסייע לחיזוקה ופריחתה.

כשנפגש עם ראש עיר חילוני והפציר בפניו שהעירייה תקצה כמה מבנים לטובת תלמודי התורה של הרשת, ראש העיר לא הבין את הלהיטות לפתוח עוד ועוד תלמודי התורה, הוא פנה לרבינו ושאל: "הרב כל כך נלהב ומכניס מאות ואלפי תלמידים לת"ת, מה יצא לרב מכל אלה, וכי כולם יהיו רבנים? היכן הם יכהנו כרבני ערים, רבני שכונות, וכי יש בארץ חמש מאות ערים"? רבינו בפיקחותו לא ניסה להסביר לו על מעלת כל ילד המתחנך על ברכי התורה גם אם לא יצמח לרב בישראל, אלא השיבו כדברים האלה: "רבותינו אומרים אלף נכנסים למקרא – מאה מהם זוכים להיכנס לתלמוד, שיודעים היטב את התלמוד בעל פה. מתוך המאה יוצאים עשרה שלומדים פוסקים, מתוך העשרה שלומדים פוסקים, רק אחד יוצא מורה הוראות בישראל, לפי החשבון אם יהיו רק חמש מאות תלמידים, יצא רק חצי חכם וחצי מורה הוראות בישראל"… ראש העיר נהנה מתשובתו הקולעת של רבינו, ועל אתר נענה לבקשתו והקצה כמה מבנים לטובת תלמודי התורה!

היה זה בשנת תשנ"ב, רבינו זימן את שר האוצר לביתו, לדבר על ליבו שיסייע באמצעות משרדו לרשת החינוך שבאותה תקופה נקלעה לחובות בשל גידול עצום במספר המוסדות והתלמידים. רבינו לא חש בטוב, אך על אף זאת התעקש לקיים את הפגישה, כשהוא בקושי מצליח לדבר, ומסביר לשר את מצוקת הילדים הלומדים בקראוונים רעועים בתנאים קשים במיוחד. בעיצומה של השיחה, עצם רבינו לרגע את עיניו, ראשו נשמט הצידה וזעקת כאב נזעקה מנהמת ליבו, בני ביתו של רבינו פינוהו מיד לבית החולים, ואף השר מיהר ובא לבית החולים וביקש לומר לבני ביתו של רבינו: "שמתם לב שהרב איבד את ההכרה רגעים ספורים אחרי תחילת השיחה?!, מזה שהרב התמוטט, זה סימן שכבר כמה ימים הוא לא מרגיש טוב, ואם במצב כזה הוא מזמין אותי לדבר על תלמודי התורה, ודאי אמלא את בקשתו. אני חושש שדאגתו למצב הילדים עוד תחריף את מצבו, לכשיתעורר תעדכנוהו שהסכמתי לאשר כל בקשותיו לטובת תלמודי התורה".

ברבות הימים כאשר שוב נקלעה רשת החינוך לקשיים, נטל רבינו את מקלו ותרמילו ויצא לחוץ לארץ על מנת לגייס כספים מאילי הון לטובת הרשת, על אף מצבו הבריאותי. רבינו ערך כמה וכמה דינרים בארץ ובגולה לשדל עשירים רבים לתמוך ברשת החינוך למען חינוך ילדי ישראל על טהרת הקודש, וגם הקים קרן חירום לטובת הרשת.

בין המקומות שאליהם נדד רבינו, היתה העיר לונדון ששם נערך דינר יוקרתי, אליו הוזמנו כל אנשי אצולת הממון היהודית של לונדון. שלוש מאות עשירי לונדון היהודית הגיעו לדינר יוקרתי במיוחד במלון "גרובנור האוס". רבינו נשא דברים בפני משתתפי הדינר ודיבר מנהמת ליבו אודות חינוכם של ילדי ישראל במדינת ישראל: "אלמלא רשת מעיין החינוך התורני, מאות אלפי ילדים היו מתחנכים במוסדות החינוך הכללי, מבלי לדעת על יהדותם ועל מורשתם מאומה". לאחר שחימם את לבבות השומעים, הבטיח: "מי שיתרום בערב זה מעל מאתיים אלף דולרים, אני אבוא לביתו לברכו באופן אישי", בסיומו של הדינר הצטבר בקופת הקרן כמה מיליוני דולרים, ואכן רבים ממשתתפי הדינר זכו שרבינו הגיע לברכם באופן אישי.

* זכינו ובדורות האחרונים, קמו ונוסדו הישיבות לתפארה, משכן לבני התורה הצורבים לספוג תורה ויראה, לקנות דרכי השלימות, השקפה ודרך חיים ונתיבות התורה והיראה. וברור ללא ספק שלא יתכן לגדול באמת בתורה, ובמידות נכונות, ללא המסגרת של עולם התורה שהקימו וקבעו רבותינו הקדמונים זצ"ל. מעלותיה של מסגרת הישיבה רבות, ואם באנו לפרטן יכלה הזמן והמה לא יכלו, כמימי הים כך מעלותיה של הישיבה. והארכתי בזה בספר כרם רבנן חכמה ומוסר (עמוד רס"ג).

וכבר נודע מה שכתב הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ו') שדרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו נוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמד ממעשיהם, ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמד ממעשיהם.

והוסיף הרמב"ם שאם נמצא האדם במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים, ואם היו כל המדינות שיודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו, או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או החולי ישב לבדו יחידי כענין שנא' "ישב בדד וידום", ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב לבדו אלא אם כן נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע, יצא למערות ולחוחים ולמדברות, ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים!.

ואת דברי הרמב"ם הזה היה זועק ראש ישיבת פנוביז' מרן הגרא"מ מן שך זצ"ל, והיה אומר שהרי דברי הרמב"ם הם הלכה למעשה, ואם כן היום שהרחוב כל כך מקולקל, ומלא חמס, היאך לא בורחים אנו למדברות?, אלא שעולם הישיבות הם המדברות וקרן ההצלה שלנו, להחביא עצמנו שם, להתרחק ולהבדל מהאווירה החילונית המזוהמת השוררת ברחובות ובין האשפתות!. ואת כל זה זעק ראש הישיבה זצ"ל מלפני עשרות שנים ומה נענה אנן אזובי הקיר.

ובאמת שהיום הרחוב כל כך מזוהם ומשוקץ ביתר שאת ממה שהיה רק לפני שנים אחדות, ואין לנו שיור אלא הישיבות והיכלי התורה, שהם הם קרן ההצלה לנקות דעותינו ומוחינו מן הבלי ההבלים וההפקרות השוררות ברחוב. ובזמנינו הסכנה גדולה שבעתיים, כי פעם היה הרחוב מסוכן מצד רוחות רעות של דעות מבולבלות של משכילים משונים, ועתה הרחוב מלא ריקנות והפקרות, ובעיקר ליצנות שזהו הרס וחורבן הכל, כי אם אין יראת ה' במקום הזה והרגוני! ואשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובמושב ליצים לא ישב!

ועוד הלא רק בישיבות יקבל באמת הכוונה ודעה ליישר אורחותיו, על ידי רבותיו ראשי הישיבה והמשגיחים, ואף חבריו שמלמדים אחד לשני תורה ודעת, כמאמר רבותינו (ברכות סגJ "אין התורה נקנית אלא בחבורה". ואמרו עוד (מכות טJ "כל האוהב ללמוד בהמון לו תבואה", ואחד ממ"ח דברים שהתורה נקנית בהם זה בפלפול התלמידים (אבות פ"ו), והישיבה היא היא בית היוצר לשאיפות לגדולות.

ולבד כל זה הרי ניצול הזמן הוא התנאי הראשון להצליח בלימודו, וברור שלא יוכל להתמיד בניצול הזמן לעולם לולא מסגרת הישיבה, כי לבד שיארע לו אונסים רבים, הרי שגם היצר יצליח להכניעו ולבטלו בנקל, להחלישו ולרמותו לבטל זמנו לריק, אבל בתוך מסגרת הישיבה הרי זה כעין בחינת כפה עליהם הר כגיגית, והנסיונות הרבה פחות. ורואים בחוש שכשיוצאים ממסגרת הישיבה כבין הזמנים וכדומה כבר לא לומדים בהתמדה כמו בישיבה, שאף אם לומד שמונה או תשע שעות בכל יום – ויום! עדיין זה לא הלימוד שבישיבה, מלבד החיסרון של רציפות ואיכות הלימוד.

ולא הוצרכתי לכל זה אלא מפני שבעוה"ר עדיין יש הורים יקרים שלא השכילו להבין גודל מעלתה ונחיצותה של מסגרת הישיבה. וצריך כל בר דעת להבין שאם בנו אינו לומד בישיבה בצורה מסודרת, אף אם הוא עם מגבעת וחליפה ומשוטט בין בתי המדרשות והישיבות, כל יום שהבן אינו בישיבה הרי הם בצרה גדולה מאד!.

ועל זה מסר נפשו רבינו הגדול מאור הדור מרן רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה והקדיש לזה את כל חייו, לשלוח את הילדים לתלמודי התורה, ואת הבחורים לישיבות הקדושות. ובחכמתו הרבה וגדולתו העצומה הצליח לסלול מסילות לליבם של רבבות אלפי ישראל ושידלם בדברים ושיכנעם לשלוח את בניהם לישיבות הקדושות, "כי טובה חכמה מפנינים וכל חפציך לא ישוו בה" (משלי, ח' י"א).

* זכינו ובדורות האחרונים, קמו ונוסדו הישיבות לתפארה, משכן לבני התורה הצורבים לספוג תורה ויראה, לקנות דרכי השלימות, השקפה ודרך חיים ונתיבות התורה והיראה. וברור ללא ספק שלא יתכן לגדול באמת בתורה, ובמידות נכונות, ללא המסגרת של עולם התורה שהקימו וקבעו רבותינו הקדמונים זצ"ל. מעלותיה של מסגרת הישיבה רבות, ואם באנו לפרטן יכלה הזמן והמה לא יכלו, כמימי הים כך מעלותיה של הישיבה. והארכתי בזה בספר כרם רבנן חכמה ומוסר (עמוד רס"ג).