"לא בשמים היא לאמור מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אותה ונעשנה" (ל', י"ב).
כל אחד יכול להגיע לפסגות הגבוהות ביותר בתורה ועבודת ה', על ידי השקעת מאמץ כביר והקב"ה מסייעו בלמעלה מן הטבע, גבוה מעל גבוה!
אמר רבי אבדימי בר חמא בר דוסא "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא", שאם היתה התורה בשמים צריך אתה לעלות אחריה, [עירובין נה.].
אפילו אם היו אומרים לך עשה סולמות ועלה לשמים ולמד תורה ראוי אתה לעלות שנאמר "לא בשמים היא", כל שכן עתה שיש לך ללמוד בזמן שאין אתה עולה, [מדרש דברים רבה מכת"י].
מקשים כאן העולם קושיא גדולה ועצומה, וכי אם היתה התורה בשמים היה האדם יכול לעלות אחריה לשמים ללומדה שם?! וכיון שלא ניתן לעשות זאת, לשם מה נכתב דבר זה בפסוק?
אמנם כוונת התורה היא, שעל האדם לעשות את השתדלותו המירבית להשיג ולידע את התורה ונתיבותיה ואז הקב"ה ישיג זאת בידיו למעלה מן הטבע. וכמו מצינו אצל אברהם אבינו ע"ה שדרשו רבותינו (יומא כח:) שקיים את כל התורה כולה ואפילו עירובי תבשילין. ומצינו עוד בזוהר הקדוש (כרך ב' שמות דף ער"ה ע"ב) ובגמרא (ע"ז יד:) שמסכת עבודה זרה של אברהם אבינו היה בה ארבע מאות פרקים, והרי בזמן אברהם אבינו עדיין לא ניתנה התורה, ובכל זאת השיגו האבות את ידיעת התורה, והיינו על ידי שהשתדלו וביקשו לידעה, לכך הקב"ה השיגה בידם.
וכן כתבו המפרשים בשם מרן החפץ חיים זצ"ל שביאר שאף על פי שכל בר דעת יודע שהדבר הוא בלתי אפשרי במציאות שנעלה לבדנו בכוחותינו לשמים לקחת את התורה, שכן גם אלף סולמות לא יגיעו לשמים, מכל מקום כוונת התורה להורות שצריך האדם לעשות כל אשר ביכולתו, ואז הקב"ה מסייעו למעלה מדרך הטבע.
מרגלא בפיו של הסבא מנוברדוק זצ"ל: "לעולם איני חושב אם יכול אני לעשות או לא, אלא אם חייב אני לעשות גם אוכל באמת לעשותו"!
וזה יסוד הדברים של מה שאמרו רבותינו (אבות פ"ב משנה ט"ז) "לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין ליבטל ממנה אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה". דהנה באמת התורה ארוכה מיני ים והיאך יוכל האדם יציר חומר בן תמותה לידע התורה כולה על בוריה?, והיאך יוכל גם לחדש ולפלפל בכל התורה?
אלא הן הן הדברים – שעל ידי שהאדם משקיע את כל כוחותיו ללימוד התורה וידיעתה ועושה כל אשר מוטל עליו, ממילא הקב"ה מסייע בידיו וזוכה האדם להשיג ולידע התורה כולה!
וכן דרש רב יצחק בר אבדימי (סנהדרין צט:) את מאמר הכתוב (משלי פרק ט"ז) "נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו", הוא עמל במקום זה ותורתו עומלת לו במקום אחר, ופירש מאורן של ישראל רבינו שלמה יצחקי שהתורה מחזרת עליו ומבקשת מאת קונה למסור לו טעמי תורה וסדריה, וכל כך מפני שכפף פיהו על דברי תורה.
ובמדרש (ויקרא רבה פרשת מצורע אות י"ט) אמרו שמי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה כולה, אבל מי שפיקח אומר, הריני לומד שתי הלכות היום ושתי הלכות למחר עד שאני קורא את כל התורה כולה. והנה בודאי גם אם ילמד כל יום שני הלכות לעומקם ולרוחבם עדיין לכאו' לא יוכל להשיג לידע את כל התורה כולה? אך לאור האמור מובן כוונת חז"ל שמי שפיקח לומד בכל יום שני הלכות ומשיג הרבה, ועל ידי השתדלות בכלי היכולות שלו משיג בסייעתא דשמיא גם למעלה מזה, גבוה מעל גבוה, עד שיודע את התורה כולה.
הוסיף לבאר בספר ברכת מרדכי להגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי שליט"א שודאי לא קיימת מציאות כזאת לעלות אחרי התורה השמיימה, אלא שהכמיהה לתורה יוצרת את כל השגתה. ולכן אילו היתה התורה בשמים, או מעבר לים, הכמיהה אליה היתה יוצרת כל מיני "סולמות" או מיני כלי שיט, שאף אם בלתי מושגים המה עתה, ואינם עולים על דעתינו, אך אילו היינו זקוקים לכל אלו כדי להשיג התורה, הרי אז יחד עם הכמיהה היו אלו נוצרים, כדי להשיג התורה הזאת*.
רבינו הוכיח שכל אחד מסוגל להגיע לפסגות הכי גבוהות בתורה ועבודת ה'!
מרן עטרת ראשינו רבינו עובדיה יוסף זצוקל"ה ודרשת חז"ל שאם היתה התורה בשמים צריך אתה לעלות אחריה – שניהם יחד ממש, כפתור ופרח!
רבינו הגדול זצוקל"ה הוכיח לכולנו, שגם בדור הזה – דור שהוא רחוק ממעמד הר סיני – אבל קרוב לביאת המשיח, יש בו את המושג הזה של ידיעת התורה כולה על בוריה!
רבינו הגדול זצוקל"ה שהוא ואורייתא חד הם! הוכיח לכולנו שגם בדורנו יש את מושג ידיעת התורה כולה: מהפסוק "בראשית ברא אלהים", ועד השמועה האחרונה, של קטן תלמידי החכמים בדורנו!
רבינו באהבתו העצומה לתורה ובשקידתו הנוראה יצר סולמות וכלי שיט רוחניים בלתי מושגים להשיגה, והשיגה! בספרייתו של רבינו היה קרוב לארבעים אלף ספרים – מלבד ספרי היסוד של העם היהודי, והכל היה מצולם ומונח בבהירות ככתבן וכלשונן במוחו של רבינו, [ועל כך עוד נייחד בעז"ה פרק שלם על הזיכרון המבעיט של רבינו, בפרשת "בשלח"].
רבינו זצוקל"ה היה ילוד אשה כמונו – לימדו המלאך בבטן אימו את כל התורה כולה, וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ושכח את כל התורה כולה (נדה ל:), אם כן איך יתכן שרבינו ידע את כל התורה כולה על פה?
התשובה לשאלה זו, ידועה לכולנו. שלושה סודות מלחמה אפיינו את רבינו מילדותו ועד אחריתו בכל עת ובכל זמן: 1. אהבת תורה ללא מיצרים! 2. עמל התורה ללא גבולות! 3. ניצול הזמן, 60 שניות בדקה! זה היה רבינו!
פעם אחת, היה זה בחודש אלול, לפני תפילת מנחה של שבת, הודיעו לרבינו שהגיע זמן תפילת מנחה. הושיטו לרבינו את האמבורג והפראק, וכשהחל ללובשם, לפתע ביקש לדעת מה השעה, ומשנודע לו שנותרו שתי דקות עד זמן תפילת המנחה, נענה ואמר: "אה, יש עוד שתי דקות, אם כן אפשר עוד ללמוד"!, אחד השמשים ניסה להסביר שעד שרבינו ירד ויבוא לתפילה כבר יעברו שתי הדקות, אך רבינו נענה ואמר: "לא!, בשתי דקות יכול האדם לקנות את עולמו"!, ומיד שב להמשיך בלימודו.
רבינו עמל על התורה ימים ולילות, בשקידה נוראה, פעם אחרי פעם, ספר אחרי ספר, כל התורה כולה, וחוזר חלילה פעם אחרי פעם בעיון נמרץ ובשקידה נוראה, עד שהגיע לפסגה הגבוהה, ידיעת התורה כולה על בוריה! בבחינת אמור לחכמה אחותי את!
מפורסם שבתקופת נערותו, עת למד בישיבת "פורת יוסף" יצאו תלמידי הישיבה לטיול בן כמה ימים. משראה הגאון רבי שלום הכהן שליט"א שרבינו אינו מצטרף לטיול, ניגש לרבינו ושאל: "כולם נוסעים, למה אתה לא נוסע"? נענה רבינו ואמר: "עתה אני מתחיל ללמוד מסכת בבא קמא, כשאתם תחזרו נראה כמה אספיק"?! סיפר הגאון רבי שלום הכהן: בעת שחזרנו מהטיול אחז רבינו בדף צ"ט!
הוי אומר בעת שחבריו של רבינו יצאו לטייל בשדות ובכרמים בגליל, רבינו טייל בשבילי מסכת בבא קמא! רבינו התרפק בהוויות דאביי ורבא!
מספרים שבבחרותו היה רבינו מנצל את זמנו בימי שישי להתמדת התורה יחד עם הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל בבית המדרש "צופיוף", [כיום מקום משכנה של ישיבת המתמידים של ישיבתינו]. חכם בן ציון היה פונה לביתו כחצי שעה לפני כניסת השבת להתכונן לקראת שבת מלכתה, אך רבינו ממשיך היה לצלול בים התורה. פעם באמצע יום השישי נכנס להיכל בית המדרש הגאון המקובל רבי אפרים הכהן זצ"ל וראה את שני הנערים, רבי עובדיה יוסף ורבי בן ציון אבא שאול עומדים על הספסל ומשתעשעים בדברי תורה. חייך הצדיק, פנה אל שני הנערים ושאל אותם לפשר דבר מוזר זה? השיבוהו: רבי, מקודם הגיעה המנקה וביקשה שנסור מבית המדרש לבל נפריע לה במלאכת הניקיון, אך הסכימה שנמשיך ללמוד על הספסל! נענה רבי אפרים הכהן והשיבם, הן אמת! אבל מאז כבר עבר זמן רב ונתייבשה הרצפה ויכולים אתם לירד וללמוד במקומכם…
שמעתי מהגאון הראש"ל רבי יצחק יוסף שליט"א שבאחת ההזדמנויות סיפר לו רבינו, כי בעת שהיה כבן ארבע עשרה היה לומד ושוכח, לומד ושוכח, ורבינו לא אמר נואש אלא היה לומד וחוזר לומד וחוזר. ומשראה ששוב לומד ושוכח לומד ושוכח נשא תפילה חרישית מעומק הלב בדמעות שליש מול היכל ארון הקודש וביקש מהקב"ה שיחון אותו בחכמה בינה ודעת וזיכרון, ואז הרגיש שמוחו נפתח והיה לומד ואינו שוכח, לומד וזוכר!
רבינו הוא האות והמופת לדברי חז"ל (נדרים פא.) "היזהרו בבני עניים שמהן תצא תורה"! אבא של רבינו לא היה עשיר, לא גאון, לא רב, לא תלמיד חכם, לא רב קהילה, ואפילו לא גבאי, וממנו יצא רבינו שהאיר את העולם כולו בתורתו!
רבינו הוא המחייב אותנו ואת כל הצורבים בדורנו. גם אם אבא לא גדול הדור, גם אם אבא לא רב גדול, אפילו לא תלמיד חכם, ואפילו לא אברך. גם אם האחים לא ממש מוכשרים, לא תלמידי חכמים, לא בעלי הוד והדר. אפשר גם אפשר להיות גדול הדור הבא! גדול הדורות! ארי שבאריות! ענק שבענקים!
"ויתרוצצו הבנים בקירבה ותאמר אם כן למה זה אנוכי ותלך לדרוש את ה'" (בראשית כ"ה כ"ב), שמעתי בזה פעם וורט נחמד – נענה הפרשן ואמר "ויתרוצצו" המלאכים התרוצצו ועשו מלחמה בשמים, מלאכי השרת אמרו חמדה גנוזה – נשמתו הגדולה של יעקב ואתה מבקש ליתנם לבשר ודם? תשאר עימהם בשמים ולא תרד לארץ! ומלאכי החבלה אמרו תרד ותרד, ובלבד שיקבל השטן חלקו שעשיו ירד עם יעקב, וכך היה.
נעניתי אני ואמרתי, לא ולא! – אכן היה בשמים מלחמה גדולה בין המלאכים, אבל הטענות היו שונות וחזקות יותר, ולהיפך: מלאכי חבלה רצו שיעקב ירד לבדו, ומלאכי השרת ביקשו שיחד עם יעקב אבינו ירד עשיו לעולם…
אמרו מלאכי החבלה ירד יעקב לבדו! וכל כך למה? כדי שבשעה שיעקב עמוד התורה, עמוד העולם שעתיד להלחם עם שרו של עשיו ולנצח, יעלה ויתעלה, ויבוא להעמיד אומה של תורה ולהוכיחם בשבט פשעם, יסורו הכל מדרכיו ולא ישמעו לקולו, מפני שיסברו שיעקב הוא יחיד ומיוחד ואין ללמוד ממנו. יאמרו ליעקב, אתה יחיד ומיוחד, לא ככל ילוד אשה אתה! קדוש וטהור מרחם! בן של יצחק אבינו שעקד עצמו על גבי המזבח, נכד של אברהם אבינו שנתנסה בעשרה נסיונות ועמד בכולן! ואנו כבר דור רביעי והלאה, רחוקים אנו מזרח ומערב ואין לנו את היכולת להשיג ולהגיע לפסגות הקדושה והטהרה, היראה והחכמה.
עמדו מלאכי השרת והשיבו מלחמה שערה! ירוד ירד עשיו עם יעקב, ואז האומה כולה תראה עין בעין, דור אחרי דור, עד ביאת המשיח, שני תאומים נולדים יחד, שניהם בני אבא אחד, שניהם בני אמא אחת. ויקרא שם האחד יעקב, והשני עשיו, שניהם גדלים יחד, שניהם בבית האחד, והנה האחד – יעקב אבינו עולה ומתעלה ומעמיד שנים עשר שבטים קדושי עליון, דור ואומה שלימה של עובדי ה' באמת ובתכלית. והאח השני איש ציד איש שדה, ידו בכל העבירות שבתורה ויד כל בו. נפלא!
אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבינו עובדיה יוסף את התורה בוז יבוזו לו! אם היו נותנים לרבינו כל הון שבעולם לא היו מנתקים אותו מן התורה, ואפילו לרגע אחד!
מקליד ועורך הספרים של רבינו, הרב אליהו שטרית שליט"א, מספר: באחת הפעמים הוציא רבינו ספר מספרייתו הגדולה לעיין בו, ותוך כדי עיונו בספר מצא בין בתריו ערימה של שטרות כסף ישנות שהניח מלפני הרבה שנים ושכח, רבינו קרא לי וביקש שבזמן הפנאי אגש לשולחני ואפרוט את השטרות, אמרתי לרבינו שלא יקבלו את השטרות כי כבר עבר זמן זמנים והם ישנות מאד, אך רבינו אמר לי: "בכל זאת תעשה השתדלות". טיפלתי בזה וכששבתי לספר לרבינו שחלק מהשטרות פרטו לי ואלו הם המעות, אך חלק ניכר מהם אי אפשר לפורטן.
לשמע הדברים שמח רבינו, ומחה כף על כף, והיה שרוי בשמחה עצומה!
עמדתי משתומם. חשתי שמא אחרי סיפור אלו המעות מסתתר איזה סוד או תעלומה כמוסה, פניתי לרבינו ושאלתיו: "על מה ולמה רבנו שמח עד מאד לשמע בשורה זו? הן את השטרות כבר אי אפשר לפרוט, ולקבל מעות תמורתן גם אי אפשר, ונמצא שרבינו הפסיד כסף"?
נענה רבינו ואמר לי: "עתה שמח אני שמחה גדולה, מפני שעל ידי שכחת כסף זה נעשה לי סנגור גדול. וזאת משום שבעת פטירתי כאשר אעלה לשמים, ידונו אותי וישאלו אותי איך שכחתי איזה דבר ממשנתי, אענה ואמור להם כי אפילו את הכסף שהעולם כולו נכסף אחריו, שכחתי גם שכחתי עד שנעשה הכסף עפר"!
וכן עתה עם פטירתו של רבינו במלאת שבעת הימים החלו עשרות צורבים ותלמידי חכמים לסייר בין עשרות אלפי ספריו של רבינו, לדלות מתוכם את הערותיו שרשם ואת כתבי היד השוכנים עמוק בתוך ספריו, וראה זה פלא, הכל משתאים ומשתוממים למראה אלפי דולרים, שטרות שונות וישנות וצ'קים המסתכמים בסכומי עתק ששכח רבינו בין הספרים!
הוא אשר אמרנו – "אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב רבינו עובדיה יוסף את התורה כולה בוז יבוזו לו"!
אין דורשה כרבינו! אין חומדה כרבינו! אין לומדה כרבינו! אין עוזרה כרבינו! אין רוחשה כרבינו! אין תומכה כרבינו!
משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה… והם יחד עם כל גאוני הדורות, התנאים והאמוראים, הראשונים והאחרונים מסרוה לרבי עובדיה יוסף!
*מספרים על הגאון רבי זלמן מוולוז'ין זצ"ל אחיו של הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל שפעם גברה בליבו תשוקה גדולה ונפלאה ללמוד באיזה ספר, אך היה מבדיל בינו לבין אותו הספר ארגז גדול שרק שלושה אנשים יכולים לישא אותו, הלך הגאון בביתו הלוך ושוב אחוז בשרעפיו, והחל לשנן בקול גדול ובהתלהבות את מאמר הגמרא "לא בשמים היא, שאם הייתה בשמים צריך היה לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה", עד שהרגיש בקרבו אומץ רוח וגבורה והגביה לאותו ארגז לבדו ולקח את הספר וצלל בו כצולל במים אדירים…