"לפניהם" ולא לפני גוים. ואפילו ידעת בדין אחד שהם דנין אותו כדיני ישראל, אל תביאהו בערכאות שלהם, שהמביא דיני ישראל לפני גוים מחלל את השם ומיקר את שם העבודה זרה להחשיבה, שנא' (דברים ל"ב ל"א) "כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים", כשאויבינו פלילים זהו עדות לעלוי יראתם, [רש"י, ועי' גיטין פח:].
מדוע אסור לדון בערכאות גם כשהם דנים כדיני ישראל?
בפשטות נראה שהטעם הוא משום חילול השם, ומפני שמייקר בזה עבודה זרה שלהן, וכדמשמע מרש"י. וכן נראה מדברי הרמב"ם (הלכות סנהדרין פרק כ"ו ה"ז), שכתב: כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהן אע"פ שהיו דיניהם כדיני ישראל הרי זה רשע וכאילו חרף וגדף והרים יד בתורת משה רבינו שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לפניהם ולא לפני עכו"ם לפניהם ולא לפני הדיוטות.
אבל הגאון רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב זצ"ל בעל הבני יששכר בספרו אגרא דפרקא (אות קכ"ח) כותב שאי אפשר לכוין ההלכה לאמיתה ועומק הדין במשפטי בני אדם בין איש לרעהו, אם לא יהיה השי"ת עם השופט בשעת המשפט, וביאר שזה כוונת מאמר הכתוב (שופטים ב' י"ח) "והיה ה' עם השופט". וכותב כי לכך תמצא פעמים שאפילו למדן גדול מטה דין, אפילו בדבר שתינוקות של בית רבן יודעים, בלא הודע ובלא מתכוין, כי מפני החטא השי"ת אינו עומד עימו ועל כן אינו מכוין אל האמת, ועל כן אלהים נצב בעדת הדיינים ללמדם דעת ועומק הדין, ועל כן ראוי לדיין להרהר בתשובה קודם הדין כדי שיהיה השי"ת ניצב עימו ואז יכוין הדין לאמיתו.
ועל פי זה ביאר מה שאמרו חז"ל שאפילו בדין שאתה יודע שהם דנין כדיני ישראל, אסור לדון בדיניהם, ולמה יהיה אסור לדון לפניהם בדין שהם דנין כדיני ישראל, אלא מפני שהגויים אינם נימולים, אי אפשר להם לישב בדין כלל שיהיה השי"ת עומד אצלם, ומפני זה אפילו דין הערוך לפניהם בכתביהם בודאי יטעו, על כן אסור לדון לפניהם, ואפילו בדבר שדנים כדיננו.
ויסד דבריו על פי מה שביאר בספר חן טוב (פרשת וירא), בעניין מה שאמרו חז"ל (ב"ר פמ"ח) בשעה שבא הקב"ה לאברהם אחרי המילה, והוא יושב פתח האהל, יש"ב כתיב, ביקש לעמוד אמר לו הקב"ה לאברהם שב, ואתה סימן לבניך שאני עתיד לעמוד בעדת הדיינים והם יושבים, שנתן הקב"ה סימן זה דווקא אחרי המילה, כי ידוע שקודם המילה לא היה יכול אברהם אבינו לעמוד בעת שנתראה לו השי"ת, אלא היה נופל על פניו, ואחרי המילה היה יכול לישב (כמ"ש בזוה"ק). ומצות הדיינים בישיבה דווקא (שבועות ל:), וכביכול השי"ת עומד, ולזה אמר הקב"ה לאברהם שב ואתה סימן לבניך, שיהיו גם כן נימולים כמוך, ויהיו יכולים לישב בעדת הדיינים, שאני אצטרך להיות עמם ללמדם עומק הדין.
ומצינו במפרשים שמדקדקים כן ממאמר הכתוב (תהלים קמ"ז כ') "לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום הללויה" שאף משפטים שהשכל ומנהג המדינה והדעת מחייבם, מכל מקום "בל ידעום", שאף באלו אסור לדון לפניהם כלל.
משנתו של רבינו ומלחמתו נגד בתי המשפט במדינת ישראל!
מאבקים רבים הוכרח רבינו הגדול זצוקל"ה לנהל במשך ימי חייו כדי להעמיד הדת על תילה ולהרים קרנה של תורה, וכפי שהתבטא בעצמו באחרית ימיו באוזני בנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, כאשר עלה אל רבינו אחרי שנבחר לכהן פאר בתפקיד הראשון לציון: "בני חביבי, רבי יצחק, צריך אתה להיות חזק, אל תערוץ ואל תחת!, כל חיי הוצרכתי לנהל מלחמות ומאבקים קשים, לא הלך לי שום דבר בקלות, בקושי רב ובס"ד הצלחתי, אך דע לך כי מאבק זה שתיבחר להיות הראשון לציון, היתה המלחמה הכי קשה בחיים שלי"!. כאמור רבינו הגדול זצוקל"ה ניהל מאבקים רבים ביד רמה, ובהצלחה מרובה בס"ד.
בין המערכות והמאבקים שניהל רבינו הגדול זצוקל"ה בימי חייו בלטה מלחמתו בתופעה החמורה של התדיינות בבתי המשפט החילוניים הדנים לפי חוקות הגויים. רבינו כאב ביותר על שבפלטרין של מלך, כאן בארץ ישראל שזכינו להתיישב בה אחרי אלפי שנות כמיהה וציפיה, נקבע משפט לאומי שלא על פי תורתינו הקדושה שהיא שנתנה לנו את הזכות לשוב לשבת בארץ הקדושה.
רבינו לא חשך את שבט לשונו גם מהשופטים עצמם היושבים על כס המשפט, והצליף בהם דברים כדורבנות, ובכך פעל רבות להנחיל בתודעה של העם היושב בציון שבתי המשפט שבמדינת ישראל, הם ערכאות לכל דבר ועניין, וכל התובע את חבירו אצלם הרי הוא כמרים יד בתורת משה רבינו ע"ה. בעוד כל חכמי ורבני ישראל, חששו לצאת חוצץ נגד בתי המשפט בפרהסיא, בגלל היותו הדבר המקודש ביותר של המדינה, רבינו עמד בשער, נעץ חרב בבית המדרש, והכריז: "כל מי שדן בבתי המשפט ידקר בחרב"!
בגלל רום מעלתו של רבינו, אשר יצא שמעו בכל העולם, וכן מפני שכיהן במהלך חייו בתפקידים רשמיים מטעם המדינה שהם משמשים כעין תחליף לאלו הקיימים אצלם: דיין, ראב"ד, נשיא בית הדין העליון, ראשון לציון ועוד, דווקא מפני כך היתה משמעות גדולה יותר לדבריו בעניין זה, ודבריו קיבלו משנה תוקף והועילו לו לחדד ולשכנע את אלפי ורבבות ישראל שבתי המשפט ותורת ישראל הם תרתי דסתרי!
אם לפני עשרות שנים, רבים סברו שאין זה כל כך חמור להתדיין בבתי המשפט השונים, הרי שרבינו שינס מותניו והרבה לדבר בכל עת, ובכל מקום אפשרי, ומעל לכל בימה, בתקיפות רבה נגד בתי המשפט, והטיב לחדד ולהכניס בתודעה של עם ישראל כי ההתדיינות בבתי המשפט היא מהעבירות החמורות שבתורה, מה שגרם לאלפים ורבבות להדיר את רגליהם מבתי המשפט, ונהפכו השופטים וחבריהם בעיני ההמון למוקצה מחמת מיאוס.
בשנת התשנ"ט כאשר התקיימה בארץ הקודש הפגנת "חצי המליון" על ידי החרדים לדבר ה' נגד בתי המשפט והבג"ץ בארץ ישראל, קרא רבינו לאלפי ורבבות תלמידיו וחסידיו וקהל מרעיתו להשתתף בעצרת, ואלו הם היו דברי קודשו: "כולנו באים לעצרת להודיע ולהכריז שאנו בעד התורה ולא נזוז ממנה ימין ושמאל, אנו הולכים אך ורק אחרי תורתינו הקדושה, ולא מקבלים שום משפט אחר, רק את משפט התורה. ה' יחזיר בתשובה שלמה את עמו ישראל במהרה בימינו, אמן". בעצרת שהתקיימה לאחר מכן ברחובה של עיר בירושלים עיה"ק השתתף כאמור רבינו הגדול זצוקל"ה ואף נשא בה פרקי תפילה וקבלת עול מלכות שמים.
אחת ההזדמנויות שהצליח רבינו להעביר מסר זה לאוזני האומה כולה, היה בסיום משפטו המפרך של אחד ממקורביו שבשליחותו ועל ידו ריבה וריבץ תורה בישראל, כאשר אחרי חקירות ודרישות רבות התכנסו שופטי בית המשפט ופסקו פה אחד על האשמתו והשלכתו לכלא אחרי סורג ובריח. רבינו הגדול זצוקל"ה לא הניח את כלי מלחמתו, ולא אמר נואש, השיב למערכת המשפט מלחמת דת אש שערה והכריז בקול גדול, קבל עם ועדה ללא מורא ופחד: "על פי דין תורה, הוא זכאי"! בכך ביטל במחי יד את כל מעמדם הרם של השופטים בעיני המון העם. אחר כך התברר שאימרה זו של רבינו היתה יריית הפתיחה לעוד גל של מאבק עצום נגד מערכת בתי המשפט בישראל ששנאתם לתורה וחכמיה ידועה, ובזים הם לכל דבר שבקדושה.
רוח קנאה לבשה את רבינו הגדול זצוקל"ה, ואלו דבריו החוצבי להבות אש שיצאו מפי קודשו בקדושה ובטהרה כבר לפני עשרות בשנים, בזה הלשון מילה במילה, [שמע והעלה על הכתב איש טהור ידידי המפואר הרה"ג אליהו כהן שליט"א, טרם הדפיסם בספריו מעדני המלך ומסרם לידי ותשואות חן חן לו]:
"השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", רוצים אנחנו שופטים ישרים שישפטו על פי התורה, כל אלה השופטים שיושבים בערכאות, לא מאמינים בתורה ולא במצוות, אין להם חלק בתורה, אם יש להם חלק בתורה איך הם דנים על פי חוקי אומות העולם?!, דנים על פי האנגלים, על פי המנדטורים על פי העותומאנים, על פי הרשעים הישמעלים וכיוצא בזה. לך תראה את הפסקים שלהם על מה נשענים, על פי שופט פלוני האנגלי שמת לפני 200 שנה וכבר עצמותיו אוכלים אותם רימה ותולעה, ממנו הוא מביא ראיה, מזה הוא פוסק את הפסקים שלו, לכו תראו הפסקים שלהם על מה נשענים.
אנחנו מקבלים מידי פעם בפעם חוברות של בית המשפט העליון, קוראים אותו העליון והוא התחתון!, על מה מיוסדים המשפטים שלהם?, כולם נשענים על איזה אנגלי אחד, גוי אחד אמר כך, וצרפתי אחד אמר כך, יפני אחד אמר כך, וזהו. אף אחד לא הביא ראיה לא מרבינא ולא מרב אשי ולא מהחכמים שלנו, מפני שהם עמי הארץ, לא יודעים ללמוד אפילו דף אחד של גמרא, מבחינתם את זה הם לא צריכים ללמוד, מספיק שיהיו עורכי דין בהתחלה, ולבסוף עושים אותם שופטים. ומי ממנה אותם שופטים? שר המשפטים בעצמו, גם הוא בור ועם הארץ, וכי הוא יודע ללמוד דף גמרא?! כולם אנשים רשעים, אין להם חלק ונחלה בתורה שלנו. וכי הם לא מחללי שבת?! הם לא בועלי נידות?! הם לא אוכלים נבילות וטריפות?! אלה הם השופטים שלנו?!
כשיבוא משיח צדקנו קודם כל "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ", יסלק את כל הרשעים האלה, ואחר כך יעשה כמו שאנו מתפללים 'השיבה שופטינו כבראשונה ויועצנו כבתחילה', 'ואחרי כן – יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה', עכשיו כל הצדק שלהם הכל שקר, הכל בלבולים, הכל מיוסד על החוקים של הגויים, משפטים בל ידעום. אז אנחנו אומרים 'השיבה שופטינו כבראשונה' ועל ידי כך אומרים 'מלך אוהב צדקה ומשפט', הקב"ה רוצה שיהיו לנו שופטים טובים ונאמנים ואז הם ישפטו את העם משפט צדק, וכמו שכתוב 'צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ'.
מרן בשו"ע פסק (חו"מ סי' כ"ו): 'כל מי שעוזב בית דין של התורה והולך לדון בערכאות, אפילו בערכאות ששופטים כמו הדינים שלנו, כיון שיסוד המשפטים שלהם נשענים על הדינים של אומות העולם, הריהו מרים ידו בתורת משה וככופר בכל התורה כולה'. ואל תחשבו שיש הפרש בין שופט גוי לישראל, אדרבא הגוי לא מצווה ללמוד חושן משפט, אדרבא אם ילמד חושן משפט חייב מיתה, הוא מצווה לשפוט לפי השכל שלו, לפי החוקים שלהם. אבל היהודי, עמדו רגליו בהר סיני ונשבענו אמונים לקב"ה שננהג 'על פי התורה אשר יורוך ועל פי המשפט אשר יאמרו לך תעשה'. מרן הבית יוסף שחיבר 'חושן משפט' וכי חיבר את כל זה מדעתו? שום הלכה לא חיבר מדעתו, הכל חצוב וקצוב מהתלמוד שלנו, וזה קיבלו איש מפי איש עד הלכה למשה מסיני, לעזוב מקור מים חיים וללכת לחצוב בורות נשברים אשר לא יכילו המים? לכן יהודי שתובע את חבירו שם, ידע עוונו ישא האיש ההוא".
רבותי!, תדעו, בפוסקים כתוב שאדם שתבע את חבירו למשפט בערכאות, פסול מלהיות שליח ציבור, מורידים אותו מהתיבה ואסור לענות אחריו אמן, כמו שכתוב בספר משפט צדק. הוי אומר שדברים אלה ברורים, אין בהם כל ספק. לכן כל מי שיש לו בעיה יפנה רק לבית דין צדק, יכול להיות שהנתבע לא יסכים לבוא לבית דין כגון שהוא חילוני, אבל תחילה אתה תלך לבית דין, אחרי שלוש פעמים שהוא לא בא, בית דין מוציאים כתב סירוב, ואז יכול התובע ללכת לבית משפט להציל את ממונו, ויכול גם לפרסם שאותו האיש מסרב לבוא לדין תורה, כדי שידעו איך להתנהג עמו. האיש הזה אסור לו להיות שליח ציבור, אסור לו לעלות לתורה, יעשו לו קנס, אם יש גבאים בני תורה חרדים לדבר ה' ורואים שהאיש הזה בא לבית הכנסת רוצה לומר קדיש על אבא שלו, שיאמר קדיש עליו שהוא ימות שילך לעזאזל האיש הזה, לא יעלה לתורה, יאמרו לו: עד שאתה לא תציית לדין תורה לא נעלה אותך, עכשיו אתה לא מהציבור שלנו, אדם כזה צריך לעקור אותו משורשו, כמו שיש היום עזי פנים, באים לבית דין ובחוצפתם אומרים לנו אין לכם סמכות לשפוט, אכן אין לנו סמכות רק מהממשלה הרשעה, אבל התורה נתנה לנו סמכות, "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק", למי זה נאמר? לשופטים הרשעים? לשמגר? שיקחו אותו לשמגר. צר לנו ששפחה תירש גבירתה, באים הדיוטות שלא יודעים כלום והם נעשים שופטים, קוראים אותם שופטים עליונים שופטים מחוזיים, והם לא דובים ולא יער, לא יודעים שום דבר".
מקיים היה רבינו בעצמו מאמר חז"ל 'כל ליצנות אסורה חוץ מליצנות של עבודה זרה' (מגילה כה: סנהדרין סג:), ובדרשותיו המופלאות היה מרבה להתלוצץ ולהשמיע מילי דבדיחותא על מערכת המשפט בישראל, וכשהיו הדברים יוצאים מפי קודשו בשפתו המיוחדת ובלשונו הקולחת, היו הדברים מאירים ושמחים, על שומעיהם, דשנים ורעננים, ובכך היה מחדד את חרפת בתי המשפט. – לפנינו כמה סיפורים שרגיל היה לספר:
"היה פעם עו"ד אחד שכתב המלצה לשופט, שהנאשם סותר את עצמו מניה וביה, והשופט כשקרא אמר כך 'הנאשם סותר את עצמו מָנְיַה וּבָיָה'… וחוזר עוד הפעם וקרא 'מָנְיַה וּבָיָה'. אחר כך בסוף שאל את העו"ד, אני לא מבין מה זה 'מָנְיַה וּבָיָה'? נענה העו"ד ואמר לו, 'מִנֵּיה וּבֵיה', והוא לא מבין מה זה 'מניה וביה', עם הארץ! לא קרא אף פעם גמרא, אלה שופטי בית המשפט"…
"ומעשה אחר באדם אחד שרצח, רח"ל, הלך לעו"ד, אמר לו תשמע, "אני יגיד לך את האמת, הוא רצח את פלוני, ועכשיו בקשתי שתוכיח בבית המשפט שלא רצחתי, שאני זכאי"… אומר לו העו"ד "אין בעיה, תשלם כך וכך והכל יבוא על מקומו בשלום". כשהחל משפטו של הנאשם, הרוצח, התייצב העו"ד בפני השופטים כשבידו כמה קלסרים עבי כרס אותם הכין לזכותו של הנאשם, והחל לומר טענותיו וראיותיו אודות חפותו של הנאשם, וככה דיבר בפני השופטים, נשא ונתן למשך כמה שעות ברצף. סגל השופטים התעייפו וביקשו לצאת להפסקת קפה. לבינתיים הסתודדו הרוצח והעו"ד ביחידות, פנה העו"ד לרוצח ושאל אותו: "נו, איך אני"? נענה הרוצח והשיבו: "את האמת, שיכנעת אפילו אותי, שלא רצחתי"! נורא נוראות!
ועוד סיפר בהלצה: "אירע פעם שנפל הכותל המפריד בין גן עדן לבין גהנום, והתקיים ויכוח מי חייב לשאת בהוצאות ולטרוח בבנייתו של הכותל מחדש, האם יושבי גן עדן או יושבי גיהנום. יושבי גן עדן טענו שיושבי גיהנם צריכים לישא בהוצאות ולטרוח בבנייתו, כיון שאש המשרפות המתלקחת ברשותם ושאר עונשים ומרעין בישין גורמים להם צער, ומאידך יושבי גיהנום טענו כי על יושבי גן עדן לבנות את הכותל המפריד ביניהם, כי מבחינתם אין צורך כלל בקיום הכותל, ואדרבה הם מעדיפים שלא תהיה מחיצה ביניהם, ועל ידי זה יהנו מקצת או הרבה מטוב גן עדן". ואז היה אומר רבינו: "אתם יודעים כמו מי נפסק בסופו של דבר"? "כמו יושבי גיהנם"! "ולמה"? "מפני שכל העורכי דין נמצאים בגיהנום"!…
בהתקפה חריפה נוספת של רבינו הגדול זצוקל"ה נגד בתי המשפט, דיבר רבינו על כך שהחוק לא מאפשר ענישת מוות ואפילו למחבלים, אך הוסיף סברא הפוכה, שהדבר טוב לעולם כי לולא כן מערכת המשפט היתה מאפשרת באופן גורף רציחת אנשים חפים מפשע, כפי שמטילה סנקציות ומשליכה אנשים חפים מפשע לכלא, ואלו הם דבריו כלשונו הטהור:
"על פי הדין, בית המשפט היה צריך לעשות משפט מוות לכל הרשעים המחבלים הארורים, אבל הממשלה לא עושה כן, ברם אנחנו שמחים בזה, כי אם יהיה סמכות בידי בית משפט העליון, התחתון, לגזור גזר דין מוות, מחר ידונו יהודים למוות על פי האומדנות וחוקיהם, ואפילו שלא הרג ולא רצח!, הם לא הולכים על פי דין תורה, הם מקבלים עדות אשה, עדות של רשעים, של מחללי שבת, כל אלה פסולים להעיד. הרי אם הסנהדרין היו רוצים לדון רוצח למיתה, היו עושים חקירות ודרישות וכל הדברים, ואפי' אם יש אלף אחוז שרצח לא היו רוצחים אותו אם אין שני עדים, 'על פי שניים עדים יקום דבר'.
הנה מצינו לר' שמעון בן שטח (סנהדרין לז: שבועות לד.) שנשבע 'אני ראיתי במו עיני שתי בני אדם, אחד רץ אחר חבירו לחורבה וחרבו שלופה בידו, ורצתי אחריו, ונכנסו לחורבה, וכשיצא מהחורבה, ראיתי סייף בידו נוטפת דם והרוג מפרפר', יש לך עדות יותר גדולה מזו?! 'אמרתי לו רשע מי הרגו לזה? או אני או אתה!', כלומר זה ברור שהוא רצח!, 'אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה 'על פי שנים עדים יומת המת', אבל היודע מחשבות יפרע ממנו, אמרו לא זזו משם עד שבא נחש והכישו, ומת'. אם כן, אם היה דבר כזה, יביאו אותו אצל הסנהדרין יצא זכאי, כי אין עדים, ואפילו יהיה עד אחד, זה אומדנא כי ההרוג כבר מפרפר, אין ספק שהוא הרג אותו, אבל הב"ד היו מוציאים אותו זכאי, לא הורגים אותו, אלא ישליכוהו לבית הסוהר, אלא אם כן זה משפט מלך, רק הוא יכול לתת הוראת שעה להרוג, התורה נתנה לו סמכות שיבער את הרוצחים מהעולם, אבל הסנהדרין לא יכולים. ואילו להבדיל השופטים האלה הם בעצמם רשעים, הם בעצמם מחללי שבתות, וכי הם נאמנים לגזור דין מוות על מישהו?! ובכל זאת במקרה כזה היו מוציאים אותו להורג, נוסף על כך הם אין להם הפרש אם גוי רצח או יהודי רצח, אז ח"ו כמה יהודים היו נהרגים שלא כדין, וזה שפיכות דמים, לכן על זה אנחנו שותקים, והקב"ה יפרע מהמחבלים כמו שנאמר, 'ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו'.
הקב"ה ינקום מהרשעים האלה שמעמידים שופטים שלא יכולים לדון, ומעידים פסולים לעדות, וכל המשפט שלהם כולו עוול, הכל מסולף!, הכל רשע!, לא צדק!, כל המשפטים שלהם הם משפטי סדום ועמורה, "אשר פיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר", עד שיבוא משיח צדקנו ויבער את הקוצים מן הכרם ויבער את המשפטים האלה ושופטיהם יחד".
רבינו הגדול זצוקל"ה כאב מאד שבתי המשפט עושים ככל העולה על רוחם, כמעשה הגויים, היפך ונגד דת ודין תורתינו הקדושה, ומפני כך קידש מלחמה כנגד כל מערכת בית המשפט, פעם אחת אמר רבינו, [מעדני המלך עמ' 377, ע"ש]: "שופטים אלו שנודע שמם שהם שונאי תורה ודת לאין שיעור, כידוע מפסקי דין שלהם בעבר, לתת סעד למוכרי חזיר, ולפתיחת תחנות דלק בשבת, ולשידורי הטלויזיה בשבת, וגם בעניני אשת איש, לתת סעד לאשת איש בוגדת שיורשת את האיש שחיה עמו הידוע בציבור ולא לאשתו החוקית, וכי שופטים אלה שונאי הדת יחרצו משפט מיהו יהודי?! והלא השונא פסול לדון, ואיך יעיזו עתה שעל משרד הפנים לרשום את הילדים לאם נוכריה כיהודים (לאום יהודי), וכל הדן אצלם כאילו הרים יד בתורת משה רבינו ע"ה"!.
רגיל היה לעורר אודות חוק הירושה שמאלץ לחלק את הירושה לבנים ובנות כאחד, עפ"ל, נגד דין תוה"ק שרק הבנים יורשים, ודיבר בחריפות רבה גם נגד הנהנים בעטיו של חוק זה (מעדני המלך ח"א בסופו):
"בעוונותינו הרבים פשטה המספחת, יש ערכאות חילונים, כולם לא מאמינים בתורה, כופרים בתורה, יש להם משפטים וחוקים של גויים, דנים על פי חוקיהם. הנה נפטר אדם עשיר גדול והניח בת ושני בנים, על פי התורה שני הבנים יורשים את כל עזבונו, הבת לא יורשת, אבל בחוקי הגויים יש 'שווין זכויות', בעלה של הבת עתר לבית המשפט, וחייבום לתת לכל אחד שליש. זה השליש שבידו הרי זה גזל, כיון שבדין תורה לא מגיע לו. אמנם הרויח לפי 'חוק' – גימטריא 'גהנם', לפעמים דרך רשעים צלחה, יפרעו ממנו בעוה"ב יקחו אותו לגיהנם יחד עם החוק שלו, נגד התורה?! וכי מי מוסמך לעשות נגד התורה?!. אוי ואבוי לו, או ישלם את השליש בעולם הזה, ואם לא, ישלם בעולם הבא. או שיהיה חולה או אשתו תהיה חולה, ישלמו כל שליש זה לרופאים, לא ירויח ממנו שום דבר. התורה היא נצחית, לא תשתנה בשום זמן, מי שעובר על התורה אוי ואבוי לו בעולם הזה ובעולם הבא"…
כאמור, רבינו קידש מלחמה שערה בחרב ובחנית נגד בתי המשפט, ועמד בפרץ כחומה בצורה נגד כל חוק וחוק שהתחדש בניגוד לדת תורתינו הקדושה, כמו למשל בעת שגזר שופט חילוני בהדרכת היועץ המשפטי לממשלה מאסר וקנס על רבני הרצליה הגאון ר' י. יעקובוביץ וחבר לשכת הרבנות הרב חיים יצחק הלוי, ויו"ר המועצה הדתית ומנהלי בית ספר חינוכיים, מפני שהפגינו נגד חילולי שבת בנסיעה לים באוטובוסים ציבוריים, קיים רבינו מחאה נמרצת בלב רותח וכואב נגד פסק בית המשפט החילוני.
ואלו היו דבריו של רבינו באותה שעה, [מעדני המלך ח"ב עמ' 277]: "השופט השוטה הזה מסלף דברי חז"ל ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה. אילו זכינו היו מביאים את מחללי השבת לדין לעשות בהם משפט כתוב, בצאתם באוטובוסים ציבוריים בפרהסיא וביד רמה ללכת אל שפת הים, חילול שבת וגילוי עריות. עכשיו שלא זכינו, 'שפחה כי תירש גבירתה', להעמיד את הרבנים וסיעתם למשפט אצל השופט בור ועם הארץ. והרי לא חרבה ירושלים אלא על שחיללו בה את השבת, ועל שלא הוכיחו בה זה את זה, כמו שאמרו בגמרא (שבת קיט:), וכן אמרו (שם נה.), "ה' במשפט יבוא עם זקני עמו ושריו", על זקנים שלא מיחו בשרים!
ועל השופט הזה יאמר 'מצדיק רשע ומרשיע צדיק – תועבת ה' אשר שנא'! ולכם הרבנים יאמר: אשריכם שנתפסתם על דברי תורה! וכבר אמרו חז"ל על יחזקאל בן בוזי שנאמר בו 'בן אדם', לפי שהיה מבזה עצמו על דברי תורה. ואתם ממשיכים דרך נביאי ה' 'אשר גוום נתנו למכים ולחייהם למורטים'.
כמה הפגנות בלתי חוקיות נעשות במדינה על עניינים כלכליים ועל דברים של מה בכך, ולא מצאה הממשלה להורות להעמידם לדין, ודווקא כאן מצאו לתפוס את גדולי ישראל למשפט, בושה וחרפה להם, וכדי בזיון וקצף, לא הרבנים הועמדו למשפט הזה כי אם 'השבת', ושלומי אמוני ישראל התייצבו למשפט.
ובדבר טענת ההבל כי דינא דמלכות דינא, למותר להזכיר דברי חז"ל (סנהדרין מט.) שאפילו לגבי מלך שנאמר בו 'כל אשר ימרה את פיו יומת' נאמר עוד: יכול אף לדברי תורה? תלמוד לומר 'רק חזק ואמץ' שאם בא המלך לבטל דברי תורה אין שומעין לו, וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מהל' מלכים ה"ט) 'שהמבטל גזירת מלך בשביל שנתעסק במצוות, אפילו מצוה קלה, פטור, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין?!, ואין צריך לומר שאם גזר המלך לבטל מצוה שאין שומעין לו'.
ועל כן אלו שיצאו להוכיח את פושעי ישראל שמבטלין את השבת, כדין עשו, ואיך לא יבוש ולא יכלם השופט הזה לבוא לפסוק פסקו להעניש גדולי תורה, בעוד שהוא לא הגיע לקרסוליהם, בטענת סרק של דינא דמלכותא דינא, והרי ודאי שלא ידע ואשם ונשא עוונו, שמץ של פסק מפוסקי רבותינו הראשונים שכל זה רק בענינים מסויימים שיש מזה טובת הנאה למלך, ולא בשאר דינים, ואפילו לא בדיני ממונות"!.