"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (א', א').
רב המרחק בין תלמיד חכם שיש בו דעת לתלמיד חכם שאין בו דעת!
מכאן אמרו כל ת"ח שאין בו דעת נבילה טובה הימנו, תדע לך שכן הוא, צא ולמד ממשה אבי החכמה, אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים ונתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר "ויקרא אל משה", [ויקרא רבה א' ט"ו].
ביאור א'
שאם אינו מהנה אחרים בתורתו נבילה טובה הימנו שהיא מותרת בהנאה
נראה לבאר בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו במסכת סוטה (מט.) אמר רבי אילעא בר ברכיה שני ת"ח הדרין בעיר אחת ואין נוחין זה לזה בהלכה אחד מת ואחד גולה שנא' (דברים ד') "לנוס שמה רוצח אשר ירצח את רעהו בבלי דעת", ואין דעת אלא תורה, שנא' (הושע ד') "נדמו עמי מבלי הדעת", ופירש רש"י בבלי דעת, על שלא היה להם דעת להיות מלמדין זה את זה ולמדין זה מזה. ולפי זה יש לומר דהיינו שת"ח שאין בו דעת ללמד תורה לאחרים, כמו שמצינו כאן שדעת הכוונה שיהיו למדין ומלמדין זה מזה, נבילה טובה הימנו, שנבילה אע"פ שהיא אסורה באכילה מכל מקום מותרת בהנאה, וזה אינו נותן לאחרים שיהנו מתורתו, ולכך נבילה טובה הימנו.
ביאור ב'
שאם אין בו יראת שמים אין המון העולם יודעים להזהר מריחו וטעמו משא"כ נבילה
יש שפירשו "דעת" האמורה כאן הכוונה ליראת שמים, ונבילה טובה הימנו, לפי שנבילה הכל יודעים להזהר ממנה שלא לאוכלה או להכשל בה כיון שהיא מסרחת, שמפני כך חקק הקב"ה בעולמו שיהיה לנבילה ריח רע כדי שידעו הבריות להזהר ולא לאוכלה (עיין עין אליהו מו"ק יז.), משא"כ ת"ח שאין בו דעת, פעמים שאין מבחינים בנקל בינו לבין ת"ח אמיתי ויכולים הבריות ליפול במצודתו.
ביאור ג'
שאם אינו הגון צריך להפריש התלמידים ממנו משא"כ נבילה אין מפרישים הקטנים ממנה
הגאון ר' זאב פרענרקל זצ"ל בעל תשובות משיב כהלכה (בן דורו של החת"ס) פירש שלא בלבד שיש חיסרון באותו תלמיד חכם שאין בו דעת, אלא אף צריך לפרוש ממנו יותר ממה שהעולם פורשים מן הנבילה, שהרי קטן אוכל נבילות אין בית דין מצווין להפרישו (יבמות קיד.), אך אם לומד קטן או גדול אצל רב שאינו הגון שאין בו יראת שמים בית דין מצווין להפרישו ממנו, ומוכח שנבילה טובה מתלמיד חכם שאין בו דעת, והיינו יראת שמים, כמו שנאמר (משלי א', ז') "יראת ה' ראשית דעת".
ביאור ד'
ת"ח שאינו שומר עצמו בטהרה טומאת נבילה טובה הימנו
החוזה מלובלין (הביאו בס' חמודי צבי ויקרא עמ' י"א) פירש שת"ח שאין בו דעת, היינו שאין לו דעת לשמור עצמו בטהרה, נבילה טובה הימנו, כי טומאת קרי חמורה מטומאת נבילה.
ביאור ה'
ת"ח שאין בו דעת להכיר טובה נבילה טובה הימנו שממנה למדנו הכרת הטוב
בס' בשם מרדכי (ויקרא עמ' קע"ג) פירש שת"ח שאין בו דעת היינו שאינו מתנהג בדעת להכיר טובה לזולתו, נבילה טובה הימנו, לפי שמנבילה לומדים שצריך להכיר טובה כמו שדרשו בב"ק (לח:) שלכך אמרה תורה לכלב תשליכון אותו, בשכר ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו, א"כ מנבילה למדנו להכיר טובה, ואילו מאותו ת"ח לא נוכל ללמוד זאת.
'תלמיד חכם שיש בו דעת', היש יותר מרבינו?!
מופלא היה רבינו בהליכותיו, בנועם דרכיו ובנימוסי מלכים. עליו יש להמליץ את מאמר חז"ל (תנחומא ויקרא א') "דעת קנית מה חסרת", שתכלית השלימות הוא הדעת ומי שחסר דעת חסר הכל. ומי כמו רבינו שהשלים עצמו בכל המידות הטובות, ובייחוד בדעת, נוסף על התורה כולה שהיתה מנת חלקו, בעמל ויגיעה והתמדה עצומה.
היש לך תלמיד חכם שיש בו דעת יותר מרבינו שלא דבק בלימוד תורה שלמד או שלימד לאחרים שום מחשבה זרה בשביל להתגדל ולהתעשר! רבינו היה מכתת רגליו ממקום למקום, מעיר לעיר, מעיירה לעיירה, וממדינה למדינה, ומעולם לא ביקש תמורה לכך. לא ביקש שכר בטלה, וגם לא דמי נסיעות, או ממון לאחזקת רכבו והוצאות הדלק הרבות.
אין לך ת"ח שיש בו דעת יותר מרבינו! מי כמו רבינו שרבות בשנים המליץ וביקש, טרח ועמל, יזם ויגע להרבות פעלים לתורה, וחתם בטבעת המלך במשך ימי חייו על עשרות אלפי איגרות בקשה ותמיכה לטובת אירגונים רבים, ישיבות קדושות, מפעלים כבירים, ועוד ועוד, ללא שהיתה לו מזה שום טובת הנאה כלל ועיקר, לשם כך אף הפליג למדינות הים לאסוף כסף לצורך ישיבות רבות, וכן לצורך חיזוק וביסוס החינוך העצמאי. ולא זו בלבד אלא גם תמך ומנע קריסתם של כמה ישיבות, שהצרו את צעדיו, וציערוהו הרבה, כידוע.
סיפר חתנא דבי נשיאה הגאון רבי מרדכי טולידנו שליט"א:"פעם אחת פנו באמצעותי לרבינו זצוקל"ה מישיבה מסויימת בבקשה שיסייע להם לשדל נדיבי עם ואילי הון עבור ישיבתם. לשם כך שיגרו בידי מכתב לרבינו. בתוך הדברים כתבו שמוכנים עבור הטירחה ליתן אחוזים מסויימים מהתרומות לרבינו, הגשתי את המכתב לרבינו, וכשקראו ושם לב להצעה זו, כעס מאד על עצם ההצעה, ושלחני מעם פניו"!.
כידוע ספריו הרבים של רבינו נמכרים בכל העולם בעשרות אלפי עותקים, ובכל מדינה ומדינה מקום אשר דבר המלך ודתו מגיע, שמחה וששון ליהודים, וממהרים לרכוש את ספריו של רבינו, קטון כגדול, עני כעשיר, כולם ללא יוצא מן הכלל. כל ספר חדש שרבינו הוציא, תוך ימים ספורים נגמרה ההוצאה הראשונה שכללה עשר אלף ספרים לפחות. סיפר לי בעל רשת מפורסמת של הוצאת והפצת ספרים לאור, המתעסק רבות בתחום ענף הספרים, שאין עוד ספר בעולם שנמכר בכמויות גדולות כמו ספריו של רבינו הגדול זצוקל"ה.
ולמרות כל זה, רבינו עמד בפרץ כחומה בצורה שלא ימכרו ספריו ביוקר, בעוד שיכול להרויח סכומי עתק מכל עליה של שקל אחד במחיר הספרים, עמד הוא על כך שספריו לא יעלו ביוקר.
לפני חמש עשרה שנה העלו לפני רבינו רעיון לעשות כריכה מפוארת ויוקרתית לספריו, לפאר ולרומם את תורתו, ורבינו התנגד לזה ושלל רעיון זה לגמרי, באומרו שעל ידי זה מחירי הספרים יעלו ומפני כך יאלצו אברכים ובני תורה להוזיל עוד ממון על ספריו, ואינו מעוניין בכך.
לצערינו ידועה התופעה על כמה וכמה ספרים ואפילו של צעירים או זקנים או מכונים שונים למיניהם שחיבוריהם נמכרים בחנויות הספרים במחירי עתק, עד כדי כך שפעמים בני תורה ותלמידי חכמים חשובים אין ידם משגת לקנות ספרים אלו. ורבינו, למרות היותו רב רבנן, גדול הדור ונשיא ישראל, וספריו מקיפים ומוקפים בחבילי חבילי תורה, ועשרות האלפים יקנו את ספריו בכל סכום ומחיר אשר ישיתו עליהם, בכל זאת עמד בתוקף שלא ימכרו ספריו ביוקר, – היש לך תלמיד חכם שיש בו דעת יותר מרבינו?!.
בהקשר לזה, רגיל אני לומר על אותם מחברים וראשי מכונים למיניהם שמוכרים את חיבוריהם ביוקר ובמחירי עתק וכל מגמתם רק כדי להרבות לעצמם כסף וזהב. דהנה אחרי 120 שנה, כאשר יפטר אותו אדם מן העולם ויעלה בסערה השמימה, בבואו לבית הדין של מעלה יציגו בפניו את כל מעשיו הטובים והרעים, ויערכו לפניו את זכויותיו מול חובותיו, וידונו בענינו עד שייחרץ דינו לטוב או למוטב, כפי מעשיו. ואז יפנה אותו אדם לבית דין של מעלה בטרוניה קשה, באומרו: "הלא כאן, זה עולם האמת, ואיך נוהגים אתם בשקר גמור, שהרי חיברתי והוצאתי ספרים עד אין מספר, והפצתים בכל רחבי תבל, ורבים לומדים ומשתעשעים בהם, ועתה לא הצגתם בפני, אפילו מלאך אחד מאותם עשרות אלפי המלאכים שנבראו מזיכוי הרבים והפצת התורה על ידי ספרי החשובים"? – בית דין של מעלה שומעים את טענותיו ומשיבים לו תשובה קשה ונחרצת: "לא ידוע לנו כלל שאתה מחבר ספרים או ראש מכון להוצאת ספרים, רק ידוע לנו שאתה חנווני"!. מיד באותה שעה ירים אותו אדם את קולו בבכי, ויתחנן על נפשו בקול זעקה גדולה ומרה: "וכי הייתי חנווני?! הלא הרבה טרחתי ויגעתי במשך ימי חיי להוצאת והפצת ספרי קודש לאור עולם"!, ואז יסבירו לו בית דין של מעלה: "אכן אתה חיברת והוצאת ספרים לאור עולם, אבל מה ההבדל בינך לבין החנווני?!, הלא גם החנווני טורח ויגע למכור ככרות לחם, ואינו עתיד לקבל על זה איזה שכר, מפני שכל כוונתו רק להרויח עוד ועוד כסף, כך גם אתה חיברת והוצאת ספרים לאור עולם רק כדי להרויח עוד ועוד כסף, שהרי מכרת את הספרים במחירי עתק, ואף לא הסכמת לעשות הנחה לבני תורה ואברכים שקשה היה להם לשלם כל מבוקשך, ממילא אמור מעתה מה הבדל בינך לבין החנווני, הוא מכר ככרות לחם ואתה מכרת ספרים"…
עוד דוגמא להנהגה של "דעת" שנהג בה רבינו, סיפר הרב דוד אברהם מנדלבוים, חברותא של אחד מבניו של רבינו בימי הבחרות: "פעמים רבות יוצא ונכנס הייתי בביתו של רבינו בתקופה שכיהן כרבה של תל אביב. פעם אחת, היה זה בחג הפסח תש"ל, חודשים ספורים אחרי שהתיישב רבינו בתל אביב, הופעתי בביתו כהרגלי, ובאותה שעה עמד על השולחן מגש עם מיני קטניות, כמסורת עדות המזרח שאינם מתנזרים מאכילתן בזמן חרותנו". כשרבינו הבחין בחברותא, פנה אל בנו בבקשה: "הסר נא מהשולחן את מיני הקטניות לכבודו של חברך, הרי הם נמנעים מאכילת קטניות בחג הפסח"…