"ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל אני ה' מקדשכם" (כ"ג, ל"ב)
אמר רבי אלעאי הזקן, אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא. ומקשה הגמרא שהרי שנינו כל שלא חס על כבוד קונו – ראוי לו שלא בא לעולם, ואמר רב יוסף זה העובר עבירה בסתר? לא קשיא, כאן שיכול להתגבר על יצרו וכאן שאינו יכול להתגבר על יצרו, [קידושין מ. חגיגה טז. מו"ק יז.].
צ"ב היאך התירו חז"ל למי שיצרו מתגבר עליו שילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה מה שליבו חפץ?
ביאור א'
מוטב לאדם שיעשה העבירה בסתר ויקל עונשו ואל יחלל שם שמים בפרהסיא וירבה עונשו
הנה בגמרא (מו"ק יז.) איתא שהיה צורבא מרבנן שהיו יוצאין עליו שמועות רעות, ומפני כך נידהו רב יהודה שלא יקבלו ממנו תורה, ולא ילמדו ממעשיו. וכשנפטר העלוהו למערה של חסידים ולא קיבלוהו, שהיה נחש יושב בפתח המערה ולא מניחם להכנס, כדין אין קוברים צדיק אצל חסיד. העלוהו למערה של דיינים וקיבלוהו. ושואלת הגמרא מה הטעם שמערת הדיינים קיבלוהו? ומתרצת הגמרא מפני שהיה עושה כרבי אילעאי שאם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שליבו חפץ ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.
ולכאו' משמע מזה שיש הוראת חכמים לאדם שיצרו תוקפו שילך ויעשה האיסור במקום אחר, וכן פירש רש"י (מו"ק יז.) בביאור מה שאמרו שיעשה מה שליבו חפץ דהיינו שיעשה העבירה, והואיל ואין מכירין אותו שם אין בזה חלול השם, וכן כתבו התוספות (חגיגה טז.) שפשט הלשון מורה שיעשה מה שליבו חפץ לגמרי, דמוטב לו לאדם שיעשה חפצו בסתר ולא בפרהסיא ואל יחלל שם שמים בפרהסיא.
ובביאור הדבר נראה שחכמים נתנו עיצה דמוטב לאדם להפחית כמה שיותר באיסור, כי הרי ידוע שעל כל איסור ואיסור, על הכל יביא אלהים בחשבון, וממילא מוטב שיפחית באיסור ואל יחלל שם שמים ברבים. וידוע המעשה עם הגאון מוילנא זצ"ל שפעם דפק על דלתו איזה פוקר וביקש מים להרוות צמאונו, נענה הגאון מוילנא והביא לו אך בתנאי שיברך, ויתמה אותו הפוקר, כיון שכבר עבר על כל האיסורים שבתורה, מה בכך אם עתה לא יברך?!, השיבו הגאון ואמר כי אם עתה לא יברך, בנוסף לכל אשר חטא כל ימיו, יתבע ויענש גם על שלא בירך, דבריו הקדושים של הגאון מוילנא נכנסו לליבו ושב לאלהיו בתשובה שלימה. כיוצא בזה אירע מעשה עם הגרא"מ שך זצ"ל ראש ישיבת פונוביז' ששיכנע לאחד התלמידים שיצא לתרבות רעה שימעט בעישון סיגריות בשבת, כי על כל שאיפה ושאיפה עתיד ליתן את הדין.
ביאור ב'
על ידי לבישת שחורים ואכסנאות ישבר ליבו ולא יבוא לידי עבירה
אך רבינו חננאל (קידושין מ.) מפרש שחס ושלום לומר שהיה רבי אלעאי הזקן מתיר לעשות עבירה, אלא אמר שילבש שחורים וילך למקום אחר כי על ידי לבישת שחורים ואכסנאות הרי הם משברין ליבו ולא יבוא לידי עבירה ויוכל לעשות מעכשיו מה שליבו חפץ, כי ודאי מעתה אין יצרו מתגבר עליו. וכן כתב רש"י (מו"ק יז.): "אמר לנו רבי משום רב האי גאון שיעשה מה שלבו חפץ הכוונה שודאי כיון שלבוש ומתכסה שחורים אני ערב לו בדבר, שאינו חפץ מכאן ואילך בעבירה".
ולפי זה צריך לומר שאותו צורבא מרבנן שהיו עליו שמועות רעות, שהיה יצרו מתגבר עליו, ומפני שהיה חושק ורוצה לעשות אותם העבירות לכן יצא לו שם רע וחשדוהו באותם המעשים, כמו שמצינו בגמרא (מועד קטן יח:) אין אדם נחשד בדבר אלא אם כן עשאו, ואם לא עשה כולו עשה מקצתו, ואם לא עשה מקצתו הרהר בליבו לעשותו, ואם לא הרהר בליבו לעשותו ראה אחרים שעשו ושמח. וכיון שהרהר בליבו לעשות אותם המעשים לכן חשדוהו בהם. ועל כל פנים כיון שהיה מכניע יצרו הרע בצורה מופלאה זו, כדברי רבי אלעאי הזקן, שהיה לובש שחורים ומתעטף שחורים והולך למקום שאין מכירים אותו, ועל ידי זה משבר תאוותיו ורצונותיו הרעים, לכן היה גדול במעלה כצדיקים, ולכן קיבלוהו הדיינים במערתם.
וכן מצינו להגאון ההפלאה בספרו פנים יפות (ויקרא פ"ה) שהלך בדרכו של רבינו חננאל שעל ידי שהאדם לובש ומתעטף בשחורין הרי הוא מכניע את יצרו, והוסיף לבאר דהנה יצר לב האדם רע מנעוריו, שמסית האדם להנאות העולם הזה שמתוך טובה זאת יפתוהו לאבד עולמו, ועל כן אם יצרו מתגבר עליו ילבש שחורים ויתעטף שחורים ויעשה מה שלבו חפץ, שיהיה משביע ליצרו במה שהוא עושה מצד הרע לסגף את גופו שזהו כוונת יצר הרע שחפץ ברעתו, ואז ינוח יצרו מעליו ויזכה לטובה מרובה.
ביאור ג'
אין הכוונה לדבר עבירה ממש אלא לדברים שמושכים לעבירה כגון אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן
ברם ראיתי עוד לרבינו חננאל (מו"ק יז.) שביאר שכוונת רבי אלעאי הזקן שאם אדם רואה שיצרו מתגבר עליו ומבקש לשתות במיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לידי עבירה, דווקא בכגון זה אמר ילך למקום שאין מכירין אותו וילבש שחורין ויכסה שחורין ויעשה מה שליבו חפץ כגון אכילה ושתיה במיני זמר וכיוצא בהן, אבל לדבר עבירה שיש בה דין אדם או דין שמים ואפילו חייבי לאוין או חייבי עשה, וכל שכן אלו שאיסורן איסור עולם, חס ושלום שהתיר רבי עלאי ואפילו בסתר, אלא רק גבי מיני זמר ולשמוח בשמחה המרגילה לדבר עבירה הוא דאמר כן. ואפילו דברים הללו לא התירן לו, אלא אמר כמשיא עצה לעשות כך כדי להבריח יצרו שרוצה להשלים תאותו, שכיון שיראה עצמו לבוש שחורין ועטוף שחורין משתבר יצרו ונמנע ואינו עושה, וכן אותו צורבא מדרבנן היה עושה כרבי אילעאי, ולבש שחורין ונתעטף ואחר כל זה חזר לשתות במיני זמר כגון שהיה עושה אלישע ולפיכך נידהו רב יהודה.
והרא"ש (פ"ג דמו"ק) והרי"ף הביאו את דברי רבינו חננאל, וסיימו שעל כל פנים אין הלכה כרבי אילעאי, אלא אף על פי שמתגבר יצרו של אדם עליו, צריך לשבר את יצרו הרע, כמו שדרשו רבותינו בגמרא (ברכות לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
ביאור ד'
אין הכוונה לדבר הגורם עבירה אלא לדברים הגורמים חילול השם מפני מעלתו כגון אם קונה בהקפה
הריטב"א (ראש השנה טז:) מבאר בשם רבו שאין צריך לדחוק כדברי רבינו חננאל שהכוונה למי שיצרו מתגבר עליו לשתות במיני זמר וכיוצא בזה, אלא יש לומר בפשיטות שכוונת רבי אלעאי על העושה דברי רשות שיש בהם חילול ה' מפני שהוא אדם גדול בעירו, כדאמר בגמרא (יומא פו.) מה נקרא חילול ה'? אמר רב נחמן כגון אני אם אקנה בשר מבית המטבחיים ולא אשלם מיד, וכן כל כיוצא בזה לכל אדם כפי מה שהוא. וכשיש אדם שנכשל בזה ואינו יכול להכניע יצרו בדברים קלים כאלו יש לו להכניעו במלבושים שחורים ובגלות כדי שלא יתגבר עליו, ואם אי אפשר לו ילך למקום שאין מכירין אותו כי כשיעשה שם דברים אלו לא יהיה חילול ה', כיון שאין יודעין מעלתו. ואף על פי שהיה ראוי להכניע יצרו לגמרי, כיון שאי אפשר לו מוטב שיעשה כן כדי שלא יתחלל שם שמים בעשותו כן במקום שמכירין אותו.
רבינו קידש שם שמים בחייו ובמותו!
דורות רבים שלא קם מנהיג שזכה לקדש שם שמים באופנים רבים ומגוונים כמו רבינו הגדול זצוקל"ה, ולא רק בחייו אלא גם בהסתלקותו, ואף כי אחרי מותו.
זכה רבינו והתקיים בו מאמר חז"ל (יומא פו.) "ואהבת את ה' אלהיך" שיהא שם שמים מתאהב על ידך, שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות, מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה!, אשרי רבו שלמדו תורה!. אוי להם לבריות שלא למדו תורה!, פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו!, כמה מתוקנים מעשיו!, עליו הכתוב אומר (ישעיהו מ"ט) "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר".
זכה רבינו לקדש את שמו של הקב"ה, מתחילת העולם ועד סופו. בתורתו ובפסיקותיו! היש לך קידוש שם שמים יותר מזה שמסר והקדיש את כל כולו לה' ותורתו, כארון הקודש!
היש לך מקדש השם גדול בעולם ממי ששקד כל ימיו על התורה הקדושה, והגה בה יומם ולילה,בימי עוני ועושר, בימי פשטות ומלכות. לא ויתר על מילה ואות ואפילו כל תג ותג שבתורתינו הקדושה, ולא רק בתלמוד בבלי וירושלמי שו"ע ופוסקים, אלא בכל התורה כולה, לרבות ספרא וספרי תוספתא ומדרשים, גאונים ופוסקים, ראשונים ואחרונים, מפרשי הש"ס והתנ"ך, וגם בכל עשרות אלפי ספרי ההלכה ושאלות ותשובות שהתחברו ויצאו דור אחרי דור עד עצם פטירתו… היש לך קידוש ה' יותר גדול מזה?!
היש לך קידוש ה' גדול ממה שזכה רבינו להקים בעשר אצבעותיו עולה של תורה, מאות גני ילדים, תלמודי תורה, ישיבות וכוללים, בתי ספר וסמינרים לבנות, מוסדות תורה וחסד, בתי כנסיות ובתי מדרשות ומקוואות טהרה, בכל כפר ובכל יישוב, בכל עיר ובכל מקום בארץ הקודש, ואף מחוצה לה.
היש לך מקדש שם שמים יותר מרבינו שהפשיל שרווליו, אחז את שולי גלימתו וכיתת רגליו מעיר לעיר ומכפר לכפר, עד שלא הניח פינה וזוית בעולם שלא דרך בה והניחה מבלי לנטוע ולהשריש בה אילנות של אהבת תורה!
קידש שם שמים בדרשותיו הרבות עד אין חקר ונפלאות עד אין מספר, לאלפים ולרבבות, בהן זכה להשקות את עם ישראל מים חיים, מתוקים מדבש ונופת צופים…
לו נאוה תהילה על שקידש שמו יתברך בהשבת אלפי אחים טועים לצור מחצבתם, בחינוך עשרות אלפי בני ובנות ישראל לתורה ויראת ה' טהורה. הפך דור שהתורה לא היתה חביבה עליו לדור שהתורה חביבה עליו!
שם ה' התגדל והתקדש התעלה והתקלס גם בצניעותו וקדושתו המופלגת של רבינו, במידת האמת, ובזהירותו בכבוד כל אחד ואחד, קטן כגדול. בענותנותו המופלגת, במידותיו הנאצלות והמיוחדות, בהיותו שותק מפני מחרפיו ומבקשי רעתו ולא משיב להם כגמולם הרע.
בתפילותיו, ובמלחמותיו להעמיד הדת על תילה, ובפועליו הרבים ומסירות נפשו למען העם היושב בציון, לפרנסתם וכלכלתם ושלומם. דור שרבינו היה שרוי בתוכו, היה דור של קידוש שם שמים, דור של ויגבה ליבו בדרכי ה'!
רבינו הוא שהחזיר לרבבות יהודים את האמונה כי 'ה' הוא האלוקים'! הוא שהכריז בכל עת קבל עם ועולם כי תורת ה' היא מעל לכל.
הוא הגבר הוקם על עטרת ראשינו שחולל את המהפכה הרוחנית בדורנו ונטע מסילות לליבם של העם היושב בציון ובכל התבל כולו, רחוקים כקרובים, שונאים כאוהבים. כולם העריצוהו וקיבלו דבריו באימה ובמורא, ברתת ובזיע.
במשך כל ימי חייו של רבינו עלי אדמות, בכל מקום שדרכו כפות רגליו, האהיב ופרסם את שמו של הקב"ה. כך גם בפגישותיו עם שרים ורוזנים, ראשי ממשלות ומלכים, פיאר את שם ה' יתברך. הדבר בא לידי ביטוי כאשר נפגש עם מלך ספרד, שכיבדו כבוד מלכים, ובמשך דקות ארוכות שוחח עם רבינו, באותה העת פנה המלך לרבינו, ושאל: "כבוד הרב, כשאני מתפלל לאלוקים, מה הדבר החשוב ביותר שעלי לבקש"? נענה רבינו וסיפר למלך על שלמה המלך, שאמר בליבו מה אבקש מה' עושר או בריאות, וגמר בדעתו לבקש על החכמה, כי היא המפתח לכל הדלתות, המלך שמח על תשובתו הקולעת של רבינו, והוסיף להתייעץ ולדבר עימו דברי חכמה ואמונה עד שהתפעם והתרגש מגאונותו וחכמתו הרבה של רבינו, וכשסר רבינו לצאת לדרכו הפטיר שמעולם לא שמע דברי חכמה כאלו אפילו מהכומרים שבמדינתו, וליווהו המלך עד מכוניתו וכיבדו כבוד גדול, ונתקדש שם ה' לרבים!
רבינו בעמלו ושקידתו בתורה הקרין כבוד ואהבה לתורה ולנושאי דיגלה, יעיד על כך הסיפור הבא, אחד מיני אלף – אותו סיפר רבינו בעצמו כשכולו אחוז התרגשות – פעם בהיותו אברך נהג רבינו ללמוד באחד מבתי הכנסיות בשכונת הבוכרים בירושלים, המפורסמים בפאר והדר שבהם. על כסאות המתפללים מונחות בדרך קבע כריות מהודרות ורצפת בית הכנסת מכוסה בשטיחים, רבינו ביקש ליטול ספר שהיה מונח במקום גבוה בספרייה, הוא עלה על אחד מכיסאות המתפללים, תוך שמבלי להתכוון דרך על אחת הכריות שהונחה במקום. גבאי בית הכנסת שראה את המחזה הזדעק וקם ממקומו לגעור באברך הצעיר, אלא שאז נתקל הגבאי בתגובה מפתיעה מרב בית הכנסת מחשובי רבני העדה הבוכרית. רב בית הכנסת קם ממקומו, הוריד מעל גופו את הג'ומה-גלימה בוכרית מעוטרת, הניח אותה על הכיסא; "עלה על הגלימה שלי", הורה בכבוד לאברך הצעיר!.
כמו במשך כל ימי חייו, כך גם בתקופה הקצרה של עת חוליו האחרון של רבינו, כשהדרדר מצבו, בתקופת חג הסוכות ושמחת תורה שכמעט הופרה לגמרי, מצד אחד היו הם ימים קשים ועצובים מאד, ומאידך גם ימי קידוש ה', אי אפשר לשכוח את הרגעים המרטיטים, שנקראו כל העם היהודי בכל מקומות מושבותיהם, להתעטף בתפילה ולזעוק אל ה' בחוזקה, בעיצומם של שמחות בית השואבה לקול נגינת המצלתיים והתופים שהופסקו לפתע פתאום, בחצרות הרבנים, האדמורי"ם וגדולי ישראל, ראשי הישיבות והדיינים, ועמך בית ישראל, כולם החלו בקריאת מזמורי תהלים בתחינה ובקשה, בכל ליבם ומאודם, לרפואתו של רבינו.
צא וראה עד כמה זכה רבינו שיתקדש שם ה' על ידו!, זכורני שבאותן שעות קשות שנודע על החמרה במצבו של רבינו, התאספנו כל המשפחה בסוכתינו הקטנה עם הילדים הקטנים שאף הם חשו בגודל הצרה וקראו תהלים בלב נשבר ובקול נרגש, יחד עם כל בית ישראל. הרבו ליתן צדקה ונרות הודלקו עד אין מספר. לאחר מכן נודע, שכך היה בכל סוכה בישראל.
כשיצא הכרוז שקיימת סכנה ממשית לחייו של רבינו, והציבור נקרא להתאסף בבתי כנסיות ובתי מדרשות לזעוק ולהתפלל לרפואתו של רבינו, נטלתי על אתר את ספר התהלים שהיה בידי ופסעתי לכיוון ישיבת "אור החיים" שם התקיימה תפילה המונית לרפואתו. תחושת צמרמורת פקדה את כל גופי בראותי את המוני בית ישראל צועדים בחרדה לבתי כנסיות ובתי מדרשות לבקוע שערי שמים בתפילתם. תוך דקות ספורות התקבצו כאלפיים איש! בני תורה ותלמידי חכמים בישיבת "אור החיים", שם התקיימה תפילה המונית והקפות ותפילת 'שבעת כורתי ברית', כשלפני התיבה עובר הגאון המפורסם רבי ראובן אלבז שליט"א.
בעת שנערך פדיון נפש ברוב עם, הוכרז שהציבור רשאי להשתתף בדמי הפדיון לרפואתו של רבינו, מיד החלו מטבעות כסף לעבור מיד ליד ושטרות כסף רבים הושלכו מעזרת הנשים בקומה העליונה לתיבת השליח ציבור, באותה עת נפעמתי ונרגשתי מעוצמת גדולתו של רבינו שהטביע את חותמו הרוחני ואהבת התורה בכל אחד ואחד משכבות העם.
מאותו רגע קריטי חי רבינו עוד כשבועיים ימים, והכל בנס גמור, בכח תפילות הרבים של עם ישראל. אותם ימים נרשמו בתולדות ישראל כימים המקודשים שהתקדש והתעלה שם ה' ברבים, כשאלפים ורבבות קרובים ורחוקים, קיבלו על עצמם קבלות רוחניות, בקביעת עתים לתורה, בשמירת שבת, בצניעות, בבין אדם לחבירו ועוד שלל קבלות טובות, ושבו בתשובה שלימה לרפואתו השלימה של רבינו. שידורים של ימים שלמים היו כולם מוקדשים רק לקבלות טובות שקיבלו על עצמם כלל ישראל.
בעת פטירתו, כאשר התקבצו מליון איש לחלוק לרבינו את כבודו האחרון, ולהשתתף באבל שריפת התורה בהילקח מעמנו ארון הקודש, התקדש שם ה' בעולם כולו, בקרב בני ברית ושאינם בני ברית, קולות השבר מההלוויה הגדולה הגיעו עד למחוזותיהם, והם השתוממו והתפעלו מגדולתו ותפארתו של איש האלוקים, רבינו הגדול זי"ע. זכר צדיק וקדוש לברכה!