השבוע!
בהקשר עניינא דיומא, ורצח ששת החטופים - נעסוק!
בדיני המלחמה - "הצלת נפש בנפש". {מכמה צדדים - כפי שיפורט להלן:}
1) נבדוק!
האם מותר לצבא, להיכנס לשטח שיש חשש, שמחזיקים בו חטופים,
תוך לקיחת סיכון, שמפחד הצבא, יהרגו המחבלים את החטופים?
מחד: הלא צריכים לחסל את המחבלים, כדי להציל נפשותינו.
אך מאידך: הרי אנו מצילים נפשותינו, בנפש החטופים?
נעמיק יותר!
האם מותר להפציץ שטח שממנו יורים טילים על היישובים, או מסכנים את החיילים,
תוך סיכון חיי החטופים, הנמצאים בקרבתם?
2) נברר!
האם ישנה משמעות, למספר הנפשות - המוטלות על הכף?
לדוגמא:
נהג רכב, שאינו יכול למנוע פגיעה באנשים.
האם מותר לו להסיט את מכוניתו לעבר אחד, תוך פגיעה באדם 1,
על מנת שלא יפגעו, הרבה אנשים?
האם מותר לנתק חולה ממכשיר רפואי,
כדי להשתמש בו לחולים רבים?
תינוק הבוכה במחבוא, ומגלה את המסתתרים מהמחבלים,
האם מותר להשתיקו, בסתימת פיו, תוך סיכון חניקתו?
3) נלבן!
האם ישנה משמעות, לכך שאנו עוסקים בהצלת נפשות?
ואין זה "מעשה הריגה" - אלא "מעשה הצלה"?
לדוגמא:
האם מותר לפנות הריסות, כדי להציל לכודים,
כאשר הפינוי עצמו, מסכן את הלכודים תחתיו?
האם מותר לאדם להסתתר מִיֶּרִי - מאחורי חברו,
כשעל ידי כך, נפגע חברו ולא הוא?
4) נחדד!
האם ייתכן: שהחטופים בעצמם, נחשבים לרודפים?
לדוגמא:
מטוס שנחטף, והולך לפגוע באוכלוסייה,
האם מותר לפגוע במטוס, ולהרוג את כל יושביו?
האם מותר לחסל מחבל מתאבד, כדי להציל רבים,
כשיפגעו הסובבים, מרסיסים?