חיפוש
סגור את תיבת החיפוש

(מתוך החוברת ‘הפעלה מחדש’ של הרב בנימין פינקל)

 

חשיבות הבנת הסיכונים

לפני שמעניקים כלים ופתרונות פרקטיים להתמודדות, חשוב מאד להבין את מהות הסכנות שבשימוש באמצעי המדיה השונים. יתכן שרבים סוברים שהסכנה ברורה מאליה ואינה טעונה כל הסבר, ומאידך יש שסבורים שאולי ישנם בעיות קשות אך הדברים אינם כצעקתה, יכולים הם להצביע על משתמשים כבדים כקלים שעל פניו נראים יראי שמים, כמו כאלו שלא יכולים להתנתק מבן לוויתם האלקטרוני הצמוד, אך בס״ה נראים ונשמעים כבני אדם נורמטיביים ואפילו שמחים ומרוצים בחייהם.

לאלו וגם לאלו יש מה ללמוד על הסכנה ומהותה. כי מלבד הצורך הבסיסי בהכרת החששות שבדבר בשביל להבין את הצורך בריחוק מהמכשירים הללו, יש צורך גדול להעמיק בהבנת התהליכים הנפשיים שנוצרים בעקבות השימוש בטכנולוגיה. בהבנה הזאת אנו לא רק רוכשים ידע להימנעות אלא אף כלים להתמודדות. הבנה ברורה ומעמיקה של הנזקים, מפיחה בנו כח ועוצמה להתמודד מול הפיתויים ולדחוק ממוחנו כל מיני תירוצים שאינם מחזיקים מים.

 

סוגי הסכנות:

הסכנות בכלים הטכנולוגים מתחלקות לשני נושאים:

א.       איסורים – פריצות, כפירה, דעות כוזבות, לשה״ר ורכילות, ניבול פה וכדומה.

ב.       התמכרות.

נושא האיסור הוא פשוט, האינטרנט והסרטים מלאים בדברים שאיסור גמור ע״פ התורה לצפות בהם ולקרוא אותם. וממילא כל עוד יש אפשרות גישה לדברים האסורים, אסור להשתמש בהם כלל גם בדברי היתר.

שונה ממנו עניין ההתמכרות שאיננו מובן כלל מאליו. ראשית כל חשוב להדגיש שכשעוסקים בהתמכרויות, אין הכוונה דווקא להתמכרויות כבדות המצריכות טיפול גמילה. ההתמכרות היא סקאלה שנמתחת החל מבזבוז זמן ועד להתמכרות כבדה.

כבר ברמת הבסיס של ההתמכרות ישנם שתי תופעות בעייתיות:

א.       בזבוז זמן: ע״י שימוש שלא לצורך אמיתי.

ב.       פחד מהחמצה: תופעה המאפיינת לעיתים אפילו מחזיקי מייל בלבד, פשפוש אינטנסיבי בתיבת המייל, הוואטסאפ או אתרי חדשות בתדירות גבוהה, מתוך חשש להחמיץ איזושהי הודעה או מידע חדש.

וככל שאדם מתמיד בצפייה ו/או בגלישה, מתחילה להיווצר בנפשו תלות רגשית בהנאה אותה הוא מפיק מהמדיה. עד לרמות הקשות בהם נעשה האדם כבול להתמכרותו, כשבמצבים כאלו בדרך כלל אין יכולת להתנתק באופן עצמאי.

 

תמיהות מצויות

השטח שבין השימוש הטכני הנצרך לבין ההתמכרות הבולטת לעין הוא השטח המבלבל, בו קיימות רוב השאלות וחוסר ההבנה לסיכון הפוטנציאלי. כשבראשם השאלה: מה כ״כ רע בצפייה בסרטים ובגלישה באינטרנט לשם הנאה בעלמא? ישנם אף כאלו שיטענו שההתמכרות ברמות הנמוכות שלה איננה דבר גרוע. כמו״כ נפוצות מאד הטענות על כך שאע״פ שהשימוש הינו לצרכי בידור, כל עוד שהדבר נשלט ולא חורג מגבול הטעם הטוב, אדם בוגר ואחראי בהחלט יכול לסמוך על עצמו.

והאמת צריכה להיאמר שאכן השאלות הללו במקומם, הנזק משימוש שלא לצורך אינו דבר פשוט וגלוי לעין – הוא דבר שמתרחש מתחת לפני השטח, אלא שהתוצאות שלו אינם כ״כ נעימות.

מהי באמת הבעיה הגדולה? מלבד מה שבזבוז זמן וחוסר מנוחת הנפש כתוצאה ממרדף אובססיבי אחר כל הודעה או ידיעה חדשה, הינם סיבות כבדות משקל בפני עצמם להימנעות וליצירת מרחק ככל הניתן מהאמצעים הללו, יש בכך סיכונים הרי גורל משמעותיים עוד יותר.

 

התמכרות – תהליך בלתי מורגש

הבעיה המרכזית בשימוש במדיה לצרכי בידור היא, שבטכנולוגיה אתה יודע איפה אתה מתחיל אבל לא היכן אתה מסיים. רבים מאלו שהתדרדרו למכשלות חמורים או להתמכרויות כבדות התחילו בדברים מותרים לחלוטין ובשימוש מינימאלי, ופעמים רבות הם התמידו בשימוש המאוזן והשפוי במשך תקופה לא קצרה לפני שהתחילו למעוד. עד שכאן הייתה הצצה קלה מתוך סקרנות רגעית, מעידה נוספת בשעת קושי וחולשה, זמני שעמום או משהו שצץ לגמרי שלא באשמתם. פעם, אחרי שנה פעם נוספת, אחרי חודשיים עוד פעם וכן הלאה, עד שלאחר תקופה מצאו את עצמם חשים ככבולים מבלי יכולת להינתק. הם מתחילים לעשות שטויות שבעבר לא היו מעלים על דעתם שיהיו במציאות כזו, אבל פשוט אין להם כח להתמודד מול המשיכה, פעם אחת הם מצליחים ושלש פעמים הם נופלים. ולצערנו זו כרונולוגיה שחוזרת על עצמה שוב ושוב, אנשים איכותיים – שרואים את האכפתיות והכאב בעיניהם – מכורים, נכשלים ואין לאל ידם להושיע את עצמם.

תהליך ההתמכרות הוא איטי, מדורג ובלתי מורגש, והוא יכול להתפרש גם על פני שנים ארוכות. כך שבהחלט קשה מאד לצפות בזמן הטעימה הראשונה, את התוצאות שיכולות להתרחש רק עוד זמן רב.

כמו כן אין לאדם אפשרות לחזות מראש את מאורעות החיים שיתרחשו עמו, מצוי מאד שאדם יציב יחסית שלא הרגיש מעולם משיכה משמעותית לצפייה בסרטים או גלישה באינטרנט, מוצא את עצמו מתדרדר עמוק ובמהירות בגלל סיטואציה קשה בחייו שממנה נמלט למחוזות הווירטואליים. ולכן חשוב מאד לצמצם ככל הניתן את החשיפה ובעיקר את הלגיטימציה כלפיה, משום שכל טעימה מעוררת את התיאבון לזו שאחריה, ואם לא באופן מידי אזי בשעת משבר.

וכשאדם מתחיל להתחבר לסרטים ולגלישה, גם כשאינם ממלאים את כל סדר יומו שלו, אלא רק רבים מזמני הפנאי שלו. הנזק העיקרי שנגרם הוא הפגיעה בדבר החשוב ביותר לאדם – פגיעה באיכות החיים.

 

איכות חיים

איכות חיים פירושה סיפוק, שמחה, נחת ורוגע, כשהחיים מתנהלים בתבונה ובשום שכל – אדם שמרוצה באופן כללי מחייו ברוב רובו של הזמן. כמובן שגם על אחד כזה עוברים מאורעות מאתגרים עד קשים ביותר במהלכם הפתלתל של החיים. ואכן איכות חיים, שמחה וסיפוק הם לא מצרכים שניתן להשיג בזול, בכדי לזכות בהם יש להתגבר על מהמורות רבות. אלא שלכל אוהב חיים, מומלץ בחום להשקיע את המאמצים הנדרשים בשביל להצליח להיות מאושר. זה לא קל בכלל, זהו אתגר החיים – הפרויקט המרכזי של כל אחד בחייו, אבל זו גם העסקה המשתלמת ביותר שאדם יכול לעשות.

המתכון לאושר מורכב ממאמצים רבים, בעיקר מנטליים. יש צורך ביכולת איפוק, גמישות מחשבתית, סתגלנות למצבים משתנים, בניית יחסי אנוש יציבים, השקעה במשפחתיות, מוטיבציה ועבודה עצמית אינטנסיבית. זהו כמובן תהליך מתמשך, מלא באתגרים, עמוס גם בכישלונות ורגעי משבר. אבל למרות הכל הוא פשוט משתלם, יתרה מכך במהלך הזמן גם הקושי והאתגרים מקבלים טעם ערב של תחושת עוצמה וסיפוק מכל התגברות.

ההשקעה באושר היא לא רק משתלמת אלא גם מוכרחת, משום שאין אפשרות לחיות חיים פרווה. מי שלא מתאמץ בשביל להצליח ולהיות מאושר לא נשאר במצב סטטי, אלא הוא הולך ונסוג, נהיה יותר מדוכדך ויותר מתוסכל, והחיים נעשים ליותר יבשים ויותר מעיקים. משום שבאופן טבעי החיים לוחצים, מעיקים ומלאי התמודדויות, ומי שלא עומד מול כל המערבולת הזאת וסולל לו נתיב, אוטומטית הוא נסחף וטובע.

 

הנזק שבטכנולוגיה לאיכות החיים

הטכנולוגיה המודרנית יצרה תחליף חדש להשקעה באיכותם של החיים, עולם דמיון אינטראקטיבי ומפיג שעמום מקצועי. עולם שלם מלא חוויות וריגושים, עניין וחידוש, צבע וצלילים. מרחבים עצומים, וקשרים מגוונים עם בני אדם מכל רחבי תבל – עולם פנטסטי.

העולם הזה הוא עיר המקלט המודרנית לכל מי שמעוניין לנוס ממועקות החיים ודרישותיהם, המייתר את הצורך להתאמץ בשביל להיות מאושר. הוא נגיש וקל ואפילו לא עולה הרבה כסף – דרך קלה ומתקדמת להיות מאושר.

ישאל השואל: ומה באמת רע כל כך בזה, זה באמת מאד נחמד, ואני בלאו הכי משועמם ולא עושה כלום, ויש לזה אפילו “הכשר מרבנים”, או “אני עצבני, עבר עלי יום קשה ואני רק רוצה להירגע עם איזה סרט”.

התשובה היא שהסרטים והשיטוט באינטרנט אמנם נעימים מאד לשעתם, אך מזיקים באופן משמעותי להנאה מהחיים שמחוץ לעולם המדיה ומשתי בחינות.

א. התפלת טעם החיים: מכיוון שבחיים האמיתיים לא קל להיות שמח ומסופק וישנם קשיים רבים ומגוונים. הרי שברגע שנחשפים לעולם מהנה, סוחף ומרתק בקלות כה גדולה, העולם האמיתי שבו אנו חיים את רוב ומרכז חיינו נעשה אפרורי ותפל בעינינו.

הדבר ניכר באופן בולט בסרטים, לכל אחד יש נטייה להתחבר לסרטים וסצנות מסוג מסוים. וזאת משום שהצפייה יוצרת הזדהות של הצופה דווקא עם הגיבור שמגלם את הפנטזיות שהוא מייחל לו עצמו. ולכן לאחר שבעיני רוחו הוא רואה את עצמו כמו השחקן כשהכל מתנהל בדיוק לפי חלומותיו וחווה זאת באופן ויזואלי כה מוחשי, קשה מאד לחזור אח״כ למציאות ולהסתגל אליה.

ואותה השפעה קיימת גם בשאר השימושים ברשת, שמספקים הנאות מגוונות באופן מרהיב, מהיר ודינמי. מה שמטבע הדברים לא מצוי בעולם המציאותי, וממילא מפחית יותר ויותר את טעמו בעיני האדם.

ב. ניוון שרירי הנפש: כמו חולה שהיה מורדם תקופה ארוכה, שזקוק לאחר שהתעורר לתקופת שיקום לשרירים שהתנוונו מהזמן הממושך ששכבו ללא נוע, כן הם הדברים לגבי שרירי הנפש. כשמתרגלים להשיג הנאות בקלות, אט אט מתרגלת הנפש שלא להתאמץ וממילא נעשים אתגרי החיים לקשים שבעתיים. כל מאמץ קל נראה כמורכב עשרת מונים, מה שמביא ליותר ייאוש מהחיים וליותר דכדוך.

כאמור, הפוטנציאל לנזקים הללו מתחיל עוד בשעה שהשימוש נראה כנשלט ופרופורציונאלי, משום ששינוי מחשבתי מתרחש בתודעה באופן איטי ובלתי מורגש. אדם צופה בסרט או מתעסק במשהו מעניין אחר במרחבי הרשת, השימוש מרתק ומפעים את רגשותיו הגלויים ובעיקר הסמויים, ובאותו הרגע מסמן המח לעצמו שהנה ישנה בעולם מציאות הרבה יותר יפה ומעניינת מהחיים הקלאסיים. המידע הזה מחלחל ומתקבע בתודעה, כך שברגעי קושי, שעמום או אי נוחות שבחיים עלול המידע הזה לצוץ. ואז מטבע הדברים האדם מרגיש שאין לו סיבה להתאמץ לפתור את בעיותיו, למצוא עיסוק חיובי או לנסות לשמור על מצב רוח טוב למרות הקושי, הלא ישנו פתרון קל הרבה יותר – שימוש במדיה.

וככל שחוזרים ושונים בצפייה ובגלישה התפיסה הזו מתחזקת עוד ועוד, מה שמעמיק את חוסר הטעם מהחיים ומקטין יותר ויותר את יכולת ההתמודדות. עד שבסופו של דבר הבעיה מתחילה גם להיות מורגשת ומוחשית, ואדם עלול להגיע למצב שבו הוא מרגיש חסר כח ומוטיבציה לחלוטין, כשהאלטרנטיבה היחידה שנותרה היא המנוס לרשת ולסרטים.

 

מודעות לסיכון

כשבאים לעשות צעד בנושא של הטכנולוגיה הממוחשבת, הדבר שהכי חשוב לזכור, הם הסיכונים המהותיים שקיימים באמצעי הטכנולוגיה. אנשים טוענים יש לי בזה צורך והכרח כזה וכזה, ואפילו שאלתי רב ששקל את כל הצדדים והתיר לי. הכל טוב ויפה, אין להתכחש שיש בזה צורך ויש כאלו שבאמת מוכרחים להחזיק בכל מיני אמצעים וזה יתכן כשזה כשר ומסונן.

אלא שכמו שאפשר להיות כימאי או ביולוג למרות שמקצועות אלו דורשים שהיה ממושכת בחברתם הבלתי סימפטית של חומצות ונגיפים מסוכנים, כל עוד שמכירים בסיכונים הרבים ולא מסיחים דעת מהאמצעים המונעים חשיפה ישירה אליהם. כן הדברים אמורים ביחס לכלי המדיה, חובה לזכור ולהפנים שיש בדברים הללו אפשרויות נגישות וקלות לנזק לדבר שהכי חשוב לנו, לטעם החיים והשמחה שלנו. וגם אם יש לנו הכרח מוחלט ביותר לשימוש בהם, אסור לנו לשכוח במה אנו מתעסקים ולנקוט בכל אמצעי הריחוק וההגנה מהסיכונים שבזה. ההוראות לשימוש תקין במכשירים משוכללים וקטלניים אלו, יתבארו בעז״ה בחלק הבא ׳כיצד נימנע מנפילה?.

 

כיצד נמנע מנפילה?

יצירת מרחק – הדרך היחידה למניעת נפילות

למניעת נפילה אין עצות רבות ישנו פתרון אחד, לא להתחיל עם זה! – להתרחק מהניסיון מרחק מקסימלי. לגבי איסור נזיר אמרו חז״ל “סחור סחור אמרינן לנזירא, לכרמא לא תיקרב”. ורבים מספרי העבודה, הרחיבו בכך שעיקר עבודת האדם צריכה להיות בהימנעות מניסיון ולא בהתמודדות עמו. והדברים קל וחומר ביחס לניסיון הטכנולוגי, כי אם בניסיונות קלאסיים בסך הכל אנשים רבים מצליחים לעמוד בשעת ניסיון, בניסיון הזה רוב האנשים שהייתה להם גישה נכשלו. יתכן שלא מיד בפעם הראשונה או השנייה, אבל בשלב מסוים זה התרחש – כך הוכיחה המציאות.

“עובד בבית תוכנה גדול, פנה למנכ״ל החברה בבקשה להתקין סינון לאינטרנט במחשב שלו. המנכ״ל נטול כיפה אך בעל רקע מסורתי, הביע נכונות לסייע אך שאלה הייתה בפיו. תראה אני אדם מסורתי, אמר לו, ובין היתר אני נמנע מאכילת חזיר, אלא שלא תמיד קל לי לעמוד במנהגי זה. בפעמים שבהם אני שוהה בחו״ל, כשאני יורד לאכול בחדר האוכל של המלון, אני מוקף בעשרות ומאות אנשים שיושבים ואוכלים בהנאה בשר חזיר צלוי ועשוי היטב בליווי תוספות מתאימות. על פניו זו סיטואציה לא קלה, אבל אני מצליח לדבוק בעקרונותי ואינני מתפתה לטעום מהבשר. וכעת, פנה אל העובד בתמיהה, הסבר לי מה ההבדל ביני לבינך. אם על פי עקרונותיך אסור לגלוש בתכנים מסוימים, עמוד עליהם בעיקשות גם כשלא תהיה לך מניעה טכנית, אין זה כה קשה. והראיה שאפילו אני שרמתי הרוחנית נמוכה, מתמודד בהצלחה מול הפיתויים שברמה שלי…”

 

ההבדלים בין הניסיונות הקלאסיים לפיתוי שבמדיה

שאלה זו מצויה מאד ונשמעת מפי אנשים באופנים שונים, “מדוע צריך להתרחק כל כך, לעשות סינונים מתמירים כ״ב או להתאמץ לא להכניס אינטרנט הביתה? אני בחור/אדם בוגר, עמדתי בכבוד בניסיונות שונים? אני יהודי רציני שעובד על עצמו, מה החשש הגדול בעבורי?”

והאמת היא שזו גם אחת השאלות ההגיוניות ביותר שנשמעות בתחום פגעי הטכנולוגיה, מה ההבדל בין הניסיון הזה לשאר ניסיונות האדם?

והתשובה נמצאת במשולש הברזל שמאפיין את ניסיונות המדיה – משיכה, נגישות וחיסיון.

א.       משיכה: נראה שמעולם לא היה מכשול כל כך קורץ ומרתק. ומעולם לא היה מקום שאליו נקבצו כל כך הרבה פיתויים מסוגים שונים ומשונים, כשלכל אחד מהם יש אין ספור אופציות שימוש, חומר כתוב, תמונות, סרטים ויכולת יצירת קשר עם כל באי תבל.

ב.       נגישות: על פניו נראה שהבעיה בנגישות הגדולה של האמצעים הטכנולוגיים, היא האפשרות להיכשל בהם שוב ושוב בקלות, ואכן זו בהחלט סיבה לזהירות יתירה, אלא שיש בכך מכשול נוסף, מהותי ומקיף יותר.

לכל אדם יש עליות ומורדות, זמנים יפים וזמני שפל. ברגעים הטובים הכל זורם על מי מנוחות, אבל בזמנים הקשים מתחילים לצוץ כל מיני דחפים ומחשבות שליליות. כל עוד שהמכשול רחוק מבחינה טכנית, יש משוכות רבות שצריך לעבור עד לנפילה, מה שמטבע הדברים מונע בס״ד את רוב הנפילות. אבל כשהנגישות והזמינות גבוהים, גם מי שבס״ה ירא שמיים ומרוצה מחייו עלול ברגע של קושי ולחילופין מתוך אי שליטה בסקרנות רגעית, להתפתות במהירות מבלי להספיק לבלום. אמנם יכולים לעבור חודשים ושנים עד שייווצר התזמון המדויק לניסיון, אבל תמיד הוא עלול להתרחש. כי עצם השתייכותנו למין האנושי המורכב גם מגוף חומרי ושבליבו נמצא לצד היצר הטוב גם היצר הרע מאפשרת בהחלט תופעות כאלו, כפי שגם הוכח לצערנו פעמים רבות במציאות.

הוי אומר שהנגישות איננה מסוכנת רק למי שכבר עכשיו קשה לו להתמודד עם הפיתויים הקורצים, אלא אפילו מי שנראה כעומד על קרקע יציבה נמצא בסיכון מהפיתוי הנגיש, שרק ממתין בסבלנות לשעת הכושר.

ג.       חיסיון: אם ברחובה של עיר יש את מחסום הבושה והחשש מעין רואים, בסתר בחברתו של המכשיר בלבד המחסום המשמעותי הזה לא קיים.

ולכן אמצעי המניעה היחיד שקיים על מנת להינצל מנפילה, הוא התרחקות ככל שניתן מהאופציות לפיתוי ומכשול וכדלהלן.

 

מכשירים עם גישה לתכנים אסורים

אין דבר שהוא מוגזם מכדי להימנע ההיחשפות וגישה אליהם, כי על כף המאזניים מונחים הן חיי העוה״ז והן חיי העוה״ב שלנו. למשל בחור שהוריו משתמשים בכלים שהוא יכול להיכשל בהם, חייב לעשות שאלת חכם לגבי הגעה לביתו במצב שכזה ובאילו גדרים ואופנים.

אותו הדבר בענייני פרנסה, אין שום הצדקה להמשיך לעבוד במקום עם גישה לדברי איסור וגם אין זה משתלם, ישנם רבים ששילמו את המחיר שכולל בין היתר גם פן כלכלי משמעותי.

פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה, והמכשירים האסורים הם לא פחות מסכנת נפשות. הם יכולים להרוס עולם רוחני שלם של מבוגר כצעיר, הם יכולים למוטט גם אנשים יראי שמים ועובדי ה’ אמיתיים. ולצערנו מגוון הנופלים שהגיעו למקומות מאד לא רצויים הוא רחב מאד, הוא מקיף את כל הגילאים, סגנונות אישיות, רקעים שונים ורמות רוחניות שונות, גברים ונשים.

ההסבר לתופעה הכאובה הזאת הוא כאמור פשטני למדי, היותנו בני אדם קרוצי גוף חומרי. הגוף שלנו נמשך להנאות העוה״ז ולא בוחל בשום תאווה מתאוות העוה״ז, ולכן גם אם אנו מצליחים לדבוק ברוחניות ולהתעלות בעבודת הי הגוף עדיין ממשיך לשאוף לכל תאווה שבעולם. אמנם ככל שאדם עובד על עצמו ומתקדם בעבודתו תשוקתו לענייני החומר פוחתת, אבל אין היא נעלמת לחלוטין ובשעות קושי ומשבר יכול גם יהודי איכותי ליפול. ולא בגלל שהוא אדם חלש, אלא פשוט בגלל שהוא משתייך למין האנושי – היותו אדם.

 

מכשירים עם גישה לתכני בידור

לא כתוב במפורש בשולחן ערוך שאסור לראות סרטים שאין בהם מראות אסורות או לשוטט ברשת הממוחשבת, אבל כמו שנתבאר שימוש בטכנולוגיה לבידור הורס לנו בידיים את איכות החיים. ואדם בלי איכות חיים גם יהודי טוב הוא לא יכול להיות, אי אפשר להיות עובד ה’ אם אתה לא יצרני, לא אקטיבי ולא מאושר. משום שהא-ב של יהודי זה להיות אדם שמתקדם, ולא חלילה אדם שנסוג ומתכנס לעולם הדמיון המשכיח את החיים ואת התפקיד שהם מטילים עלינו. ולכן מכשירים כאלו הם גם הרסניים וגם אסורים, בבחינת “למה לי קרא, סברא היא”. (מה גם שנדיר מאד למצוא אמצעים כאלו שהם נקיים לגמרי מכל איסור, ומלבד מה שהם מפתים ומרגילים לראות עוד ועוד ובכך מכשירים את הקרקע גם להתדרדרות לתכנים אסורים. וכל זאת מלבד מה שאסרו זאת חכמי דורנו במכתבים מפורשים).

ולכן מי שחפץ חיי איכות (שאמנם הם קשים יותר, אך משתלמים הרבה יותר), וכן מי שרוצה להיות יהודי טוב, צריך להתרחק מהגישה אליהם לא פחות מתכני איסור להדיא.

 

מכשירים לצורך הכרחי

זהו הפלונטר הגדול ביותר, כשבאותו כלי יש גם צורך חיוני וגם סכנה. והבעיה הגדולה היא שאין אפשרות להפריד בין הדבקים, אין הגנה הרמטית, נקודה. אפילו מי שמחזיק מייל בלבד עדיין נמצא בחשש להתמכרות למייל בלבד (שזו בהחלט תופעה שקיימת), כמו״כ לתכנים שעלולים להישלח אליו באמצעותו.

לכן במקרים כאלו הנדרש מאיתנו, הוא לצמצם את הסיכון ולהרחיק את הנגישות אליו. ההמלצה הכי חמה שאפשר להעניק לכל אחד, היא בראש ובראשונה לא להכניס את האינטרנט הביתה! וזה כדאי ומשתלם מאד גם אם זה כרוך בקושי ואי נוחות ואפילו אם זה כרוך בהפסד ממון שוב, זאת לא חובה, אפשר למצוא היתרים לכך, אבל זו המלצה ועצה שאין טובה הימנה ואין גדר יותר טוב מזה. ההרחקה מהבית מונעת את הסיכון האקוטי של גישה זמינה, את החשיפה לילדים (שיודעים תמיד יותר טוב מהמבוגרים איך להשתמש בו) ומקטינה את נוחות השימוש שהיא הגורם המרכזי להיסחפות.

אם יש צורך, עדיף עשרת מונים לבקש עזרה מאחר או ללכת לחנות אינטרנט מפוקחת, מאשר להכניס אותו הביתה, גם אם הוא הכי מסונן. אין עסקה משתלמת מזאת, אמת היא גובה מחיר, יתכן שאפילו גבוה, אבל היא פשוט שווה אותו.

אנשים שעשו זאת והשליכו מהבית את האינטרנט הכשר, ראו ברכה בחייהם כתוצאה ישירה מכך – יותר פניות ויותר הספקים. והמדהים הוא שאותם אנשים לפני שהוציאו את האינטרנט לא הרגישו שהוא מפריע להם או מבזבז את זמנם, וראה איזה פלא מהרגע שהוציאוהו לפתע הם שמו לב כמה זמן הוא גזל מהם וכמה יכולת ליהנות מהרגעים הקטנים של החיים נמנעו מהם (הדברים נכתבו בין היתר מתוך התנסות אישית).

קל וחומר בן בנו של קל וחומר שתועלת עצומה תהיה למי שמחזיק סמארטפון לצורך כלשהו, אם ימיר אותו למחשב מסונן או למכשיר שאינו בגודל כיס, כך ממלווה צמוד, נצמד האינטרנט הרבה יותר לקווי היסוד שלו ככלי עבודה. זהו הבדל תהומי עבור איכות ושמחת החיים, הרוגע ויישוב הדעת. ושוב, זאת לא דרישה, זו המלצה – הטובה ביותר שאפשר להעניק למאן דהו.

 

כשאין כל ברירה

כמובן שצורך ונוחות הינם דברים סובייקטיביים, כמו גם ברירה וחוסר ברירה, ולכל אחד יש את רף חוסר הברירה שלו. אבל גם כשהמסקנה שלך שאתה נצרך באופן הכרחי לגישה מסוימת לאינטרנט, אל תשתמש בלי לגדור לעצמך גדרים.

ראשית כל צמצם את אפשרויות הגלישה לתכני בידור כמו חדשות וסרטונים, ואם אתה חפץ בטובתך, תקטין את האפשרויות ככל שניתן עד למינימום ההכרחי ביותר.

שנית, חובה לגדור את עצמך בקבלה טובה בהקשר לזמן הגלישה, לקבוע שעות מסוימות או שיותר מזמן מסוים במהלך היום לא תשתמש. רעיון מצוין למי שעובד מהבית, הוא להגביל את השימוש לשעות העבודה בלבד ומקסימום לעשות סידורים נוספים בחצי שעה או שעה שלפני או אחרי שעות העבודה. אנא, למענך קבל את האתגר ועמוד על הקבלה שלך בתוקף, אל תתפתה להפר אותה אפילו לא באופן חד פעמי לצורך דחוף ביותר. כי הגדר הזה הוא לא אמצעי הגנה ליתר ביטחון, הוא המגן היחיד שלך מסטייה איטית לכיוון של שימוש ממכר ובלתי מושכל. ואם אתה שובר את מהותו ככלל ברזל שאינו ניתן להגמשה, אתה שוחק את כל האפקטיביות שבו בתור מונע גלישה למחוזות חוסר השליטה העצמית.

 

הכרה בבעייתיות

“שני כפריים רעים פגשו זה בזה ביום סגריר כשפניהם רעים, וכשהתענינו איש במצב רוחו השפוף של חברו, התברר ששניהם חלום אחד חלמו בליל החולף. ובחלומם קול שמימי מזהירם שכל התבואה שעתידה לצמוח השנה בעולם תהיה מורעלת במחלת שגעון חשוכת מרפא, כך שכל יושבי תבל המתעתדים לאכול מתנובת הארץ יאבדו את שפיותם. על הישנות החלום אצל שניהם ניכר הוא כדברי אמת, ועתה נפשם הומיה משאלתם, מה עדיף, האם לאכול מהתבואה ולהשתגע או למות מחוסר מזון? נמנו וגמרו להתייעץ עם זקן הכפר. נענה הזקן ואמר: לא לאכול מהתבואה אין זה אפשרי הרי עליכם לחיות, לכן תאכלו ביחד עם כל יושבי הארץ. אבל רגע לפני שאתם טועמים לראשונה מגידולי השנה החדשה, תלו על צוואריכם שרשרת עם תליון זהב שעליו יהיה חרוט ׳השתגעתי׳. כך שאמנם תהיו משוגעים כמו כולם, אבל לפחות לא תשכחו שאינכם במצב תקין”.

גם אם יש הכרח כלשהו ואפילו כשיש אונס גמור להחזיק באמצעים שונים, נעשה לפחות את המינימום – נזכור שאין זה מצב תקין. החיים בצל השימוש האינטנסיבי באמצעי הטכנולוגיה, אינם חיים נורמאליים. אמת, הם קלים ונוחים עשרת מונים מבחינה טכנית, אבל הם מעמיסים עלינו עומס של מטלות ומגרים אותנו באין ספור פיתויים, מה שגוזל מאיתנו הרבה משלוות הנפש. כל זאת מלבד מה שבכל אמצעי טכנולוגי יש חשש סכנה של התמכרות או דליפת תוכן אסור בצורה כלשהי.

ולכן אל לנו להשלים עם המצב, גם אם אנו מוכרחים לחיות בחברת גישה לאינטרנט. נתפלל ונייחל ליום שבו לא נזדקק לשימושים ההכרחיים הללו, ונוכל להימנע מהחיכוך באמצעים הבעייתיים. וזה מה שיעזור לנו הן להתנתקות ברגע שיסתיים הצורך ההכרחי, והן להישאר יותר מרומם ויותר שולט גם בעת שההכרח עדיין קיים.

הדברים אמורים גם ביחס למי שנפל במידה כזו או אחרת ומודע למצבו הבעייתי, אלא שאינו מוצא כח בנפשו להתגבר על עצמו, שהדבר החשוב ביותר עבורו הוא לא להתרגל ולהשלים עם המציאות הזאת. כי אפילו אם עדיין לא הצליח לצאת מהמצב הבעייתי, לפחות אל לו להפוך את המצב לנורמה ולמציאות שאינה ניתנת לשינוי ושאולי אפילו איננה כה גרועה. אלא יזכור תמיד שזהו מצב בעייתי ובעייתי מאד, שאמנם לא פשוט כלל להתנתק ממנו, אבל אסור בשום אופן להשלים עמו.

 

ניצול הזדמנויות

מובן בהחלט שאין זה קל להתנתק מכל מיני אמצעים, שבהחלט מקילים על החיים ואף נצרכים לצרכים שונים. ולא בכל רגע ובכל מצב מוצא האדם בעצמו את הכוחות לקום ולעשות שינויים. אבל ישנה עצה טובה ‘ניצול הזדמנויות’ שמה. לכל אחד יש מדי פעם רגעי התעוררות, קריאת חומר על הנושא, דרשת חיזוק, ימים נוראים או איזה מאורע מיוחד שאירע עמו. הרגעים הללו הם הזדמנות שכדאי לנצל אותה להזדרז ולהתנתק, להוסיף עוד גדר או לקבל קבלה איתנה בעניין. וכדאי לבצע זאת במהירות הגבוהה ביותר וללא שהיות כלל, כי טבעה של התעוררות שהיא הולכת ודועכת. ומי שחושש שאולי יצטרך באופן דחוף לאינטרנט, אל דאגה, להחזיר תמיד אפשר, אבל להתנתק לא תמיד אפשר וודאי שלא בקלות. הבה ננצל הזדמנויות ונראה רק ברכה.

 

***

עד כאן המאמר “הפעלה מחדש” מפי הרב בנימין פינקל. ותוספת קטנה ל”מבינים”: כל המטרה בקיום תורה ומצוות היא להגיע לקרבת ה’, וקרבת ה’ היא בעצם להגיע מתוך ה”מציאות” למצב המרומם שהוא “מעל המציאות”, ואילו עולם האינטרנט הוא בחינת “תת-מציאות”, ההיפך הגמור מהמצב של קירבת אלקים. כך שגם אם משתמשים רק בתכנים טובים שבאינטרנט, סוף סוף צועדים לכיוון ההפכי מ”קרבת אלקים”. והמבין יבין.

 

אתר משיב כהלכה

לאחר המאמר המאלף הנ”ל, שאלת הקורא כלפינו מתבקשת מאיליה: אם כך, מדוע הקמתם בעצמכם אתר “משיב כהלכה”? התשובה היא שהקמת האתר הזה איננה דרך לנצל את עוצמת האינטרנט כדי להפיץ תורה, כי אכן היינו מוותרים על עוצמה זו כיון שאנו סבורים שהאינטרנט איננו כלי ראוי (אפי’ בסינון קפדני) מחמת רוב סכנותיו וכנ”ל. אלא האתר הוקם מתוך ידיעה כואבת של המציאות, שיש כיום ציבור גדול שמחפשים תשובות לשאלותיהם דווקא באינטרנט ולא בדרך אחרת, והתוצאה היא שפעמים רבות מקבלים מענה הלכתי\השקפתי לא מדוייק ולא נכון, והכישלון הוא רב, ולכן לפי דרכו של מרן הגאון רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל, שהורה בכל מקום “להציל מה שאפשר” כדי שלא יכשלו הרבים, וכפי שמצינו בכמה דוכתי בתשובותיו כגון בשו”ת יביע אומר ח”ד חיו”ד סי’ ז’ וח”ח חיו”ד סי’ י”ב בענין נתינת הכשר למסעדה שמתעקשת להגיש גלידה חלבית (שהורה לתת להם הכשר כדי שהאוכלים שם יהיה להם לכל הפחות בשר כשר), ובשו”ת יביע אומר חלק ו’ חיו”ד סי’ ג’ שהורה להקל בחשש טריפות כאשר אם יחמירו יאכלו נבלות, ועוד. וצאינה וראינה גדולה מזו בשו”ת מעיין אומר חי”ב סי’ קס”ז שמרן הגרע”י זצ”ל הורה לנציגי ש”ס באשכלון להצביע “בעד” ההיתר למכירת בשר “דבר אחר” באיזור התעשיה של העיר אשקלון, כדי למנוע מהבג”ץ לכפות המכירה בכל שטחי העיר ר”ל. וכהנה דוגמאות רבות. וכמובן שבדברים כאלו אין ללמוד ממקרה אחד למשנהו, ולכן הצגנו את השאלה בפני גדולי דורינו שליט”א האם פתוח את האתר הנוכחי מהסיבה הנ”ל, והורה לנו הכהן הגדול מאחיו חכם שלום כהן (שליט”א) [זצ”ל] ראש ישיבת פורת יוסף ונשיא מועצת חכמי התורה, לפתוח את האתר מטעם זה שמצוה להציל את הציבור שבין כה מבקשים דבר ה’ זו הלכה דווקא ברחבי האינטרנט, שלפחות יקבלו מענה הלכתי נכון ומדוייק, ובכך להסיר מכשול מדרך עמי.

ובכן אין לראות באתר זה לגיטימציה לשימוש באינטרנט, והנה לגלות את דעתנו בזאת, שבוודאי מי שיכול לשאול רבנים בקיאים היטב בהלכה באופן “פיזי” (פנים אל פנים) ולא באופן דיגיטאלי, בוודאי שכך ראוי לעשות (וגם התשובה תהיה מדוייקת יותר כאשר הרב המורה מכיר מקרוב את השואל).

ויצויין שגם הרבנים המשיבים אינם עונים ישירות מתוך האתר, אלא הם מנויים ל”מייל בלבד”, ומקבלים את התשובות במייל, ומחזירים את התשובה במייל, ואח”כ צוות האתר מעלים את התשובות לזיכוי הרבים כנ”ל.

ונסיים בתפילתו של מרן מאור ישראל זלה”ה בשו”ת יביע אומר ח”ה חיו”ד סי’ י’ וז”ל: “והשי”ת יגדור פרצות עמו ישראל, וידעו תועי רוח בינה לשוב בתשובה למקור מחצבתם, ונזכה לגאולה שלמה. אמן.”

צור קשר

מזכירות: