הלכות “פורים משולש” עפ”י פסקי מרן הראש”ל רבינו עובדיה יוסף זצוק”ל
כאשר חל יום ט”ו באדר בשבת קדוש, אזי בירושלים (ובכל העיירות שהיו בהם חומות בימי יהושע בן נון) חג הפורים מתפרס על שלושה ימים, על שישי (י”ד אדר) שבת (ט”ו אדר) ויום ראשון (ט”ז אדר). שאז מצוות הפורים מתחלקות כדלהלן:
ביום שישי
- השנה שחל ט”ו באדר בשבת גם תושבי ירושלים קוראים המגילה ביום ארבעה עשר באדר, דהיינו ביום שישי, כי גזרו חז”ל שלא לקרוא המגילה בשבת, גזירה שמא יטלנה בידו ויוציאנה מרשות היחיד לרשות הרבים, לכן יש עליה תורת מוקצה, הלכך אין לטלטלה בשבת זו. ועוד שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, לקבל המתנות לאביונים, וזה אי אפשר בשבת.
- ומי שיושב בתענית וקשה לו להשאר בתענית ליל י”ד בפורים עד אחר קריאת המגילה, יטעם פחות מכביצה פת או עוגה, או יטעום פירות אפילו יותר מכביצה. ואם ביקש מאחד שיזכירהו לקריאת המגילה בצבור מותר באכילה.
- מי שנאנס ולא קרא את המגילה ביום שישי, והוא מהמוקפים, אף על פי כן לא יקרא את המגילה בשבת שהוא יום ט”ו. וכן נער שנעשה בר מצוה בשבת שהוא יום ט”ו אדר אינו רשאי לקרוא המגילה בשבת. וטוב שיגמרו את ההלל (שלם) בשבת בלי ברכה.
- מצוה מן המובחר לקרות המגילה בעשרה, לפרסומי ניסא. ואם אין שם עשרה, קוראים את המגילה אף בפחות מעשרה בברכותיה. ולכן אפילו הקורא את המגילה בביתו להוציא את בני ביתו ידי חובתן, יברך עליה שלשת הברכות שלפני המגילה, אבל לא יברך לאחריה ברכת האל הרב את ריבנו, שאין הברכה שלאחריה נאמרת בפחות מעשרה.
- המתנות לאביונים יש לחלקם לעניים ביום שישי, מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה, כי בשעת הקריאה מרוב חיבת הנס הלב פתוח לתרום בעין יפה לטובת העניים, וכל המרבה במתנות לאביונים הרי זה משובח. וחובת מתנות לאביונים, שתי מתנות שיחולקו לשני עניים. ואע”פ שמעיקר הדין די בנתינת פרוטה לכל עני, טוב ונכון לנהוג בעין יפה ביום זה במצוה יקרה זו, כמ”ש כמה אחרונים, ששיעור מתנה לאביון יהיה כשיעור סעודה של פת במשקל שלש ביצים, או שווי סעודה כזאת.
- יום שישי שהוא י”ד באדר, מותר בעשיית מלאכה לבני ירושלים, שלא נהגו איסור בעשיית מלאכה בפורים אלא בזמנו דהיינו ביום ט”ו, אבל כשמקדימים קריאת המגילה לערב שבת, לא נהגו איסור כלל. ומכל שכן שמותר להסתפר לכבוד שבת. אולם ביתר ערי הארץ המנהג שלא לעשות מלאכה בערב שבת, הואיל והוא פורים שלהם בזמנו. ורק להסתפר לכבוד שבת מותר להם.
- מי שמתכנן לנסוע ביום שישי לאחר עמוד השחר מירושלים לערי הפרזות, יש להימנע מזה גם בשנה כזאת – פורים משולש, כיון שיש חשש שמפקיע מעצמו שאר מצוות היום, אלא יסע ביום חמישי מבעו״י לצאת מידי כל ספק. ולא כאותם שסוברים שכבר התחייב בפורים משולש שאף בהיותו בשבת בערי הפרזות צריך להזכיר על הנסים בתפילה ובברכת המזון.
ביום שבת
- ביום השבת בירושלים יש לומר על הנסים בכל תפלות השבת, שהרי הוא יום ט”ו באדר, שהוא פורים של כרכים המוקפים חומה, שירושלים נמנית עליהם. וכן יש לומר על הנסים בברכת המזון של סעודות שבת.
- בשבת שהוא ט”ו באדר, בירושלים מוציאים שני ספרי תורה, וכשמסיים המשלים קריאת פרשת השבוע, ואומר קדיש, קורא המפטיר בספר שני פרשת ויבוא עמלק עד סופה. ואין צריך לכפול הפסוק האחרון. ואומר קדיש, ומפטיר פקדתי את אשר עשה עמלק, כהפטרת שבת זכור. וביתר ערי הארץ מוציאים ספר תורה אחד וקוראים בפרשת השבוע, ומפטירים גם כן הפטרת השבוע.
- אף על פי שלהלכה צריך לקיים את סעודת פורים ומשלוח מנות ביום ראשון, ומכל מקום נכון לעשות עוד מנה מיוחדת לכבוד פורים ולצרפה לסעודות שבת, ולשתות יין או שכר ויתר משקאות, לזכר הנס. ויש מחמירים לשלוח מנות גם בשבת במקום שיש עירוב.
ביום ראשון
- ביום ראשון שהוא ט”ז באדר, עושים סעודת פורים, על פי האמור בירושלמי (פרק א’ דמגילה הלכה ד’), שהטעם שאין לעשות סעודת פורים בשבת, משום שנאמר (במגילת אסתר ט’ כ”ב) לעשות אותם ימי משתה ושמחה, את ששמחתו תלויה בבית דין, יצא שבת ששמחתו תלויה בידי שמים. כלומר, ששמחת שבת אינה מתקנתם של מרדכי ואנשי כנסת הגדולה, אלא הלכה קדומה בידי שמים, וכמו שאמרו בספרי (פרשת בהעלותך) וביום שמחתכם, אלו השבתות. ועל זה סמכו לומר בתפלות שבת ישמחו במלכותך שומרי שבת וקוראי עונג. ולכן יש לעשות הסעודה ביום ראשון.
- ביום ראשון שולחים מנות איש לרעהו, שתי מנות לאיש אחד. וכל המרבה לשלוח לרעים הרי זה משובח.
- ביום ראשון אין לומר וידוי ונפילת אפים בירושלים, כיון שהוא יום משתה ושמחה. ואם חל יום פקודת השנה של אביו או אמו בט”ז אדר, ורגיל להתענות בו, לא יתענה כלל בשנה זו, כיון שעליו לקיים מצות סעודת פורים. ואינו צריך לעשות התרה לשם כך.
- כשעושים סעודת פורים ביום ראשון, אין לומר על הנסים בברכת המזון, כי אינו יום פורים ממש אלא תשלומין לסעודת פורים. ויש לחוש שמא אמירתו בתוך ברכת המזון נחשבת הפסק. ונכון לנהוג לומר על הנסים באמצע הרחמן. ואם עשה סעודת פורים במוצ”ש לא יצא ידי חובתו.
- מותר לישא אשה בפורים – ביום ראשון ואין בזה משום אין מערבין שמחה בשמחה, ואפילו אם עושים את סעודת הנישואין בפורים שפיר דמי.
- המשך דיני פורים משולש
- בכל שנה נותנים בירושלים את מחצית השקל ביום י”ד לפני מנחה, אך בשנה כזאת נותנים גם בירושלים את מחצית השקל ביום י”ג, דהיינו בתענית אסתר לפני מנחה, כבכל העולם כולו. או קודם קריאת המגילה בליל י”ד.
- לובשים בגדי שבת ביום חמישי י”ג בערב, והולכים אתם גם למחרת ביום הששי במשך כל היום. והנוהגים לטבול לכבוד מצות קריאת המגילה, יטבלו ביום י”ג.
- ביתר ערי הארץ מתחילים תפלת ערבית של פורים במזמור למנצח על איילת השחר, שהוא מעניין היום, אבל בירושלים אין אומרים מזמור זה בליל י”ד.
- ראוי לפרסם קודם התפלה שבירושלים אין לומר ועל הנסים בתפלת ערבית של ליל י”ד, ובתפלות יום י”ד, וכן בברכת המזון, שלא יבואו לטעות משאר שנים. שרק לעניין מקרא מגילה ומתנות לאביונים מקדימין לי”ד אדר, אבל לא לעניין הזכרת על הנסים. ומכל מקום אם טעו והזכירו על הנסים בתפלה בי”ד אדר, אין צריכים לחזור ולהתפלל.
- יש מי שאומר שבשנה זו שבני ירושלים מקדימים הקריאה לי”ד באדר, אין לשומעים לקרוא בעצמם את המגילה עם השליח צבור מתוך מגילה כשרה, שבכך נחשב כקורא ביחיד, ומאבד את החשיבות של ההידור לקוראה בעשרה. אך העיקר לדינא שלא לחוש לזה. וכל מי שיש בידו מגילה כשרה יכול לקרוא את המגילה בירושלים עם השליח צבור, גם השנה, ונכון שיקרא עמו מילה במילה, ולא יקדים או יאחר הקריאה.
- מי שנאנס ולא קרא את המגילה ביום ששי, והוא מהמוקפים, אף על פי כן לא יקרא את המגילה בשבת שהוא יום ט”ו.
- יש אומרים שהשנה החיוב של שאר ערים ושל בני המוקפין חומה הוא חיוב שווה, ולכן גם ירושלמי הנמצא בשנה כזאת בליל י”ד בערי הפרזות, יכול לקרוא שם את המגילה גם ביחידות, אף באופן שאינו מתחייב מדין י”ד אלא מדין ט”ו. ויש מחמירים שתושב ירושלים לא יוציא ידי חובה בן עיר.
- תושב מערי הפרזים, כגון תושב תל אביב, שקיים את כל מצוות הפורים בי”ד, ונוסע ביום שישי להתארח לשבת בירושלים, בשבת אינו אומר על הנסים בתפילה ובברכת המזון, ואם ירצה יאמר על הנסים אחר אלהי נצור, ובברכת המזון בהרחמן. ואם נשאר בירושלים גם ביום ראשון פטור ממשלוח מנות ומסעודת פורים, אחר שקיים כבר את כל מצוות פורים כדינן ביום שישי.
- יום שישי שהוא י”ד באדר, מותר בעשיית מלאכה לבני ירושלים, שלא נהגו איסור בעשיית מלאכה בפורים אלא בזמנו, דהיינו ביום ט”ו, אבל כשמקדימים קריאת המגילה לערב שבת, לא נהגו איסור כלל. ומכל שכן שמותר להסתפר לכבוד שבת.
- תושבי ערי הפרזות העורכים את סעודת פורים ביום שישי, יש לעשותה לכתחילה בבוקר, ולפחות לפני חצות היום מפני כבוד השבת.
- אין מוציאין ספר תורה בירושלים ביום שישי. ובשבת שהוא ט”ו באדר, בירושלים מוציאים שני ספרי תורה, וכשמסיים המשלים קריאת פרשת השבוע, ואומר קדיש, קורא המפטיר בספר שני פרשת ויבוא עמלק (שמות יז, ח – טז) עד סופה. ואין צריך לכפול הפסוק האחרון. ואומר קדיש, ומפטיר פקדתי את אשר עשה עמלק, כהפטרת שבת זכור. וביתר ערי הארץ מוציאים ספר תורה אחד וקוראים בפרשת השבוע, ומפטירים בהפטרת השבוע.
- אף על פי שחל ט”ו אדר בשבת אין עושים סעודת פורים בשבת בירושלים, אלא ביום ראשון שהוא ט”ז באדר, מכל מקום נכון לעשות עוד מנה מיוחדת לכבוד פורים ולצרפה לסעודות שבת, ולשתות יין או שכר ויתר משקאות, לזכר הנס. אם עשה סעודת פורים במוצאי שבת לא יצא ידי חובה.