בשנה זו ראש השנה יחול בימים חמישי ושישי, ולכך ישנם כמה פרטי דינים המיוחדים לשנה זה
הכנות לחג
- תזכורת: יש לחתוך ולהכין בערב החג, מפות שולחן – חד פעמי, שקיות אשפה, נייר טואלט – חתוך ונייר כסף, לכל סעודות החג והשבת. ואם לא עשו כן, אין היתר כלל לחתכם ביו”ט או בשבת ואפילו בשינוי אסור. (ואיסורו משום קורע ומשום מחתך, ראה שו”ע סי’ שמ סעי’ יד).
- יש להכין מערב יום טוב “נר נשמה” גדול (48 שעות ויוסיף בו מעט שמן) לצורך הדלקת נרות יום טוב ושבת.
- יש להצטייד ‘בלחם משנה’ בכמות המספקת לשבע סעודות.
- יזהר לעשות מערב ר”ה ‘עירוב תבשילין’ וישתדל להזכיר גם למקורביו ולשכניו. (ראה להלן פרטי הדין בזה).
- הנוהגות להדליק נרות יו”ט “בפתיל צף” וכיוצא בזה, לכתחילה יש להם להכין ביום רביעי ערב ר”ה עוד ב’ זוגות נוספים של פתילות לצורך הדלקת נרות החג והשבת ולתוחבם תוך הנקב, ואם לא עשתה כן והנקב פתוח, מותר להכניסם תוך הנקב. (ע”פ שו”ע סי’ שיז ס”ב, ובמ”ב ס”ק טז, שו”ע סי’ שמ ס”ח. ובפרט שפעמים רבות הנקב מתרחב, וע”כ לכתחילה יש לחוש, ומ”מ בשעה”ד יש להתיר עי’ שש”כ פי”ג או’ כד בשם הגרשז”א, שו”ת שבט הלוי ח”ט סי’ קכח, וע”ש שדימהו לסי’ תקט ס”ג, אשרי האיש- ג’ עמ’ ד’, הגרע”י תשו’ כת”י הב”ד בקובץ יתד המאיר גליון 152).
נרות שבת ויו”ט
- לכתחילה יש להדליק נרות יו”ט ראשון קודם השקיעה כמו בער”ש. (החיד”א שם הגדולים מע’ ו’ או’ ז’, מטה אפרים תרכה לג, אול”צ ח”ג פי”ח א’).
- ביום טוב שני – יום חמישי, נכון שלא תדליק את נרות החג, קודם צאת הכוכבים (שעה: 18:56), ובפרט אם אור החשמל דולק בבית בשעה זו. (מהר”י יוזפא בהקדמתו לפרישה טיו”ד, מנחת שלמה ח”ב נח, ז’. וכ”מ מהמ”ב תקיד ס”ק לה. שו”ת רב פעלים ח”ד סי’ כג. שבות יצחק פ”ו סק”ג בשם הגריש”א, וכן העלתי בשו”ת תורת מאיר ח”ב סימן עז. מיהו החזו”ע – יו”ט עמ’ קפב שהיקל בזה, אלא שבאופן שהחשמל כבר דולק כפי שמצוי, לכאו’ גם לדידיה עדיף להדליק בלילה. וכ”מ ממ”ש בחזו”ע שבת – ח”א עמ’ רטז, ודו”ק).
- ובערב שבת תדליק נרות שבת כהרגלה תמיד לא תאחר ולא תקדים (17:44 לנוהגות 40 דק’), ולא תזכיר בברכת ההדלקה ‘של יום טוב’ אלא ‘של שבת’ בלבד. (מט”א סי’ תרא סי”א).
- גם אותן נשים הנוהגות לברך בערב שבת אחר ההדלקה, בערב יו”ט תברכנה קודם ההדלקה. (בן הפרישה בהקדמתו לטור יו”ד, מחז”ב סי’ רסג או’ ד’, בא”ח ש”ש נח או’ י’, מ”ב סי’ רסג או’ כז).
- מותר להסיר ביו”ט שני וכן בערב שבת מתוך הפמוטות את הפתילות שכבו ולהניח במקומם פתילות חדשות. (דהוי כלי שמלאכתו לאיסור כיון שניתן להשתמש שוב בפתילה ובפרט מצידה השני שלא הודלקה, ולצורך מקומו שרי, וראה מחצה”ש סי’ שח סקי”ח, ומ”ב שם ס”ק לד. ועוד, דהוי טלטול לצורך שמחת יו”ט שנהנה קצת מאורה מבעו”י, ויש להתיר אפי’ במוקצה מחמת גופו, וכמ”ש הרמ”א סי’ תקט ז’, ובהגה’ רע”א סו”ס תקא. ועי’ מ”ב סי’ שכג ס”ק לז גבי דין ‘בסיס’, ודו”ק. והארכתי בתשובה בשו”ת תורת מאיר ח”ב סימן מד, ואין בזה משום מוקצה).
- כמו כן מותר לטלטל ולזרוק ביום טוב את פחי “הנרוניות” בגמר שימושם. (לפי שראוי להשתמש בהם פעם נוספת, ל”ח מוקצה, וכ”כ בס’ הליכות מועד).
- אין לכבות וכן אין לזרוק ביו”ט שני וכן בערב שבת את הגפרור אחר ההדלקה על גבי קרקע. כמו כן רצוי מאד שלא להעביר מאש לאש ע”י גפרורים כיון שבנקל עלולים להיכשל באיסור כיבוי בסיום ההדלקה, ועל כן יש להעביר אש על ידי ‘נרונית’. (כן הוכח ע”פ הניסיון כמה פעמים שמיד בתחילת הנחתו הוא מתחיל את כיבויו, וראה ביה”ל סי’ תקיא ד”ה אין, ובשו”ע סי’ תקיד ג’ ע”פ הרא”ש, ובמ”ב ס”ק כא, ובחזו”ע – יו”ט עמ’ נב. כמו כן אין להנמיך הלהבה, וכמ”ש בשו”ת אגרו”מ חאו”ח צג, ואול”צ ח”ג פ”כ או’ ט’ ובשו”ת תורת מאיר ח”א סי’ סט הארכתי בנידון זה).
- עדיף שהנשים לא תברכנה ‘שהחיינו’ בהדלקת הנרות בב’ ימי ר”ה, ויצאו ‘בשהחיינו’ הנאמר בברכת הקידוש, (החיד”א בשיו”ב יו”ד סי’ ר סק”א, חזו”ע יו”ט עמ’ סב. ובפרט שנכנסת לפלוגתת אחרונים לגבי הפסק בעניית האמן שבקידוש, שו”ת הר צבי ח”א סי’ קנד, ובשו”ת מנחת שלמה ב’ נח). מיהו הנוהגות לברך ‘שהחיינו’ בעת ההדלקה (וכדעת הבן איש חי פ’ במדבר או’ א’, ועי’ שו”ת אגרות משה ח”ד סי’ קא), תברכנה גם ביו”ט השני של החג, וטוב שיניחו בלילה השני של החג בשעת ההדלקה פרי חדש, או שילבשו בגד חדש, ואי”ז לעיכובא. (שו”ע סי’ תר ס”ב, ובמ”ב סק”ד. ורשאי הבעל לחזור ולהניח פרי זה בשעת הקידוש ולברך ‘שהחיינו’).
עירוב תבשילין
- מצווה על כל אדם להניח ביום רביעי בבוקר – ערב החג ‘עירוב תבשילין’, היינו שייקח לחמניה או פיתה ונכון שיהיו שלימות, וכן ייקח תבשיל מועט (27 גרם), וייטול העירוב בידו בשעת הברכה ויברך “על מצוות עירוב”, ויאמר “בדין עירובא וכו” (ראה הנוסח בסידורים) וצריך להבין מה שמוציא מפיו. (שו”ע סי’ תקכז סעי’ ב’, יא, וברמ”א שם סי”ב). וגם נשים רשאיות לערב בברכה, ובלבד שיבינו מה הן אומרות. (שו”ת שואל ומשיב – תנינא סי’ נה, בן איש חי פ’ צו, ז’).
- רבים נהגו להכין לתבשיל, ביצה קשה כיון שנשמרת עד שבת, ומיהו בזמן הזה שיש מקררים, רשאי לקיים מצוות עירוב במאכלים מבושלים אחרים, כגון, חתיכת דג או בשר ושאר דברים הראויים ללפת בהם את הפת, ויניחם במקרר עטופים, כדי שלא יבואו לאוכלם. (שו”ע שם ס”ג, ובמ”ב שם, בא”ח ש”א פ’ צו, חזו”ע – יו”ט עמ’ רפא).
- אין חובה לבשל תבשיל מיוחד בשביל העירוב ורשאי לקחת מהמאכלים שכבר בישל לצורך החג, וכן מותר לעשות עירוב במאכלים מבושלים שהיו אצלו כבר ולא נתבשלו לצורך החג כלל, וניתן לקחת אף מקופסאות שימורים מבושלות כגון, סרדינים, טונה, או כבוש, ולסמוך עליהם לעירוב תבשילין. ומ”מ מצווה מן המובחר לקחת למצוות עירוב דבר שנתבשל במיוחד בשביל העירוב או בשביל שבת. (ביה”ל שם ס”ו ד”ה עדשים. וע”ע בביה”ל סעי’ יד ד”ה לכתחילה, שנכון לבשל את העירוב בערב יו”ט עצמו ולא קודם לכן. שו”ת אול”צ ח”ג עמ’ ריד – רטו, מאמ”ר – אליהו שם).
- ישתדל לכתחילה להקדים לבשל את צרכי שבת בשעות המוקדמות של היום, כדי שיסיים הבישול בעוד היום גדול, ומכל מקום אם נתעכב, רשאי להמשיך לבשל עד 20-40 דק’ קודם שקיעת החמה. (מ”ב תקכז ג’, ובביה”ל שם, חזו”ע עמ’ רעח, אול”צ ח”ג עמ’ רטו שיקפיד לפחות שיתבשלו כמאב”ד עד שבת).
- יש לשמור את העירוב עד אחר שגמר להכין בערב שבת את צרכי שבת והדליק נרות, ונהגו לשמור את הפת כדי לצרפה בסעודות השבת ללחם משנה. (שו”ע שם סט”ז).
- אם בישל את כל מאכליו קודם החג אולם ביום שישי מחמם את המאכלים המבושלים כבר, יש לו לעשות עירוב תבשילין בברכה. ומ”מ נכון שבאופן זה, יכין תה לשבת ע”י שיערה ביום שישי מים רותחים מהמיחם ע”ג עלי תה שאינם מבושלים כל עיקר, או שיניח ביצה שאינה מבושלת בחמין וכד’, ובאופן זה רשאי לברך על העירוב לכל הדעות. (ע”פ דברי הר”ן ביצה דף ט. וראה עוד ברמ”א סי’ תקכח ס”ב. דעת הגריש”א זצ”ל ראה במ”ב “דרשו” סי’ תקכז הע’ 64. ובשו”ת שערי יושר – חנניה ח”ג סי’ פד, ובשו”ת תורת מאיר ח”א סימן עד הארכתי לצדד כן לדינא, יעו”ש. מיהו עי’ בשו”ת אול”צ שם).
- זוגות המתארחים אצל הוריהם כל ימי החג והשבת, אינם צריכים לעשות עירוב תבשילין בפני עצמן, ויוצאים בעירוב בעל הבית. (גר”ז סי’ תקכז או’ יח, אשל אברהם – בוטשאטש סי’ תקכז ס”ז, כה”ח סי’ תרכז ס”ק ע, אשרי האיש עמ’ מד. מיהו אם חוזרים לישון בביתם ומדליקים שם נר, יניחו ע”ת ללא ברכה, שו”ת משנ”ה ז’ סי’ עד).
- מי ששכח או נאנס ולא הניח ערוב, או שאבד או נאכל הערוב קודם שבישל, יכול לבשל לשבת ולסמוך על הערוב שעשו רבני העיר והשכונה. (שו”ע שם ס”ז, ובמ”ב ס”ק כו).
הכנה מיום טוב ראשון לשני
- אסור להכין מיום טוב לחברו ואין העירוב מועיל לזה, ועל כן אין לפרוס מפה, לסדר הצלחות והסכו”ם, לחתוך סלט, לחמם מאכלים אפילו הם יבשים שאין בהם רוטב, מיום חמישי לצורך סעודת הלילה. (שו”ע סי’ תקג ס”א, ושו”ע סי’ תרס”ז ס”א, ובמ”ב שם ס”ק ו’).
- יש לאחר מעט את תפילת ערבית של ליל ב’ בכדי שיספיקו לחמם את המאכלים ולערוך את השולחן לסעודת יו”ט שני. וכ- 20 דק’ לאחר השקיעה (שעה: 18:45) מותר לערוך את השולחן ולחמם את המאכלים ולהכין כל צורכי יו”ט שני. (דלענין איסור ‘הכנה’ די בזמן זה. ויש שהקלו אף מעט קודם לכן ע”פ השו”ע סי’ שמב ס”א ובמ”ב סק”ב).
- מותר להוציא ביום חמישי אחר הצהרים מתא ההקפאה חלות ושאר אוכלים המבושלים כל צרכם בכדי שיפשירו ויהיו ראויים למאכל בערב מיד ולא יצטרכו להמתין זמן רב, ויזהר שלא להוציאם סמוך לשקיעה אלא יקדים להוציאם בכדי שיהיו ראויים לאכילה מבעוד יום. (ע”פ החיי”א והמ”ב סי’ תרסז ס”ק ה’, מחזה אליהו סי’ סד, חזו”ע שבת ח”ב עמ’ תמז. ומ”מ יש אוסרין, שש”כ פכ”ח או’ פט ושם בהע’ ושכן הסכים הגרשז”א זצ”ל, ועי’ שו”ש ח”א סי’ רצ ס”ק יג, מאמר מרדכי – אליהו פכ”א או’ לט).
- אין להתיר להניח לצורך הלילה מאכלים על גבי פלטה כבויה שתידלק כעבור זמן. (הליכות מועד דף נב. וכן העלתי בשו”ת תורת מאיר ח”א סי’ סה, ובמילואים הבאתי שיש מתירין).
- מי שיש לו ילדים קטנים ורוצה להאכילם קודם הלילה, מותר לו לחמם מבעוד יום עבורם מהמאכלים שהכין לצורך סעודת הלילה ויאכילם מבעוד יום מכל מאכל ומאכל, ובאופן זה מותר לו להשאיר את המאכלים על גבי הפלטה ויישארו חמים עד אחר ששב מהתפילה. (ואף שנחלקו גדולי הפוסקים באופן שמבשל לצורך הלילה וטועם מעט כי היכי דלא ליתסר עליה, אם הוא בכלל הערמה, עי’ שו”ע סי’ תקכז סעיף כא, ובמ”ב סי’ תקג סק”ז, ובשעה”צ ס”ק יד, טו, מ”מ בכהאי גוונא אינו בכלל הערמה, כיון שמטרתו בחימום אלו המאכלים לא רק בשביל הערב אלא באמת גם להסעיד ב”ב שעתה רעבים, וכן העלתי בשו”ת תורת מאיר ח”א סי’ סה).
- מותר לסדר ולטאטא את הבית באופן שמפריע לו הלכלוך וכוונתו שיראה הבית מסודר לצורך החג. (מג”א סי’ ש”ב ס”ק ו’, מחזיק ברכה שם או’ ב’, מ”ב סי’ תרסז סק”ו).
- וכן אם התלכלכה מאד ריצפת הבית במשך החג, מותר לשפוך מים במקום הלכלוך ולנגבם במגב גומי ללא מטלית. (שש”כ פכ”ג סעיף ו’, אור לציון ח”ב פמ”ו או’ ח’, מאמר מרדכי אליהו ח”ד סי’ קד. ובמגב שיש בראשו ספוג, אין להתיר כלל, ולא דמי למ”ש השו”ע סי’ שכ סעיף יח, מכמה טעמי). וכל שכן שמותר להדיח את בית הכסא אפילו עם חומר ‘אקונימיקה’ וכד’.
- מותר להכניס למקרר מבעוד יום בקבוקי שתייה ולקררם לצורך הלילה, (דדמי למ”ש השו”ע סי’ שכג סעי’ ו’, דכלי שתייה מדיחין כל היום שכל היום ראוי לשתייה, ואפי’ אין צריך לו אלא לכוס אחת כמ”ש שם), ואם ברור לו שלא ישתה עוד, או כשלא יספיקו להתקרר מבעוד יום, אסור. (מ”ב ס”ק כט).
- אסור לשטוף כלים לצורך סעודת הלילה אם סבור שלא יצטרך לשימושם עוד ביום טוב, כגון, כשכבר אכל סעודה החג, אבל קודם שאכל, מותר להדיח אפילו הרבה כוסות וקערות, גם אם אינו צריך אלא לכלי אחד. (שו”ע סי’ שכג ס”ו, מ”ב שם, ועי’ פמ”ג סק”ח דאפי’ בכלים שווים, שרי).
- אם יש ריח רע מחמת הצטברות הכלים בכיור, מותר להדיחם בכל אופן. (ע”פ מ”ש המ”ב סי’ שב ס”ק יט, שולחן שלמה סי’ שכג סעי’ ו’ סק”ג).
הכנה מיו”ט לשבת
- מותר להכין ביום שישי החל משעות הבוקר המוקדמות כל צרכי סעודת השבת, הן במאכל והן בשתייה לפי שהעירוב מתיר ההכנה. וכן אם רוצה להקדים ולבשל מאכליו מיום חמישי בלילה, רשאי, אבל קודם לכן אסור. (בית יוסף ושו”ע סי’ תקכז סעי’ יג, וראה שם במ”ב ס”ק מא. ולפי ב’ הטעמים הנז’ שם בב”י, שרי כבר בתחילת ליל ב’ לבשל עבור לשבת).
- ובכלל זה מותר גם לשטוף הכלים ולערוך השולחן לצורך הלילה. (רמ”א סי’ תקכח ס”ב, ובמ”ב סק”ג, גר”ז סי’ תקג ס”ג, שו”ת שבט הלוי ח”ד סי’ נא או’ ב’. וכן הוא לפמ”ש הגרע”א בהגהו’ סי’ תקח, חזו”ע יו”ט עמ’ שב).
רחיצה ביו”ט
- מותר לרחוץ כל גופו ביום טוב במים שהוחמו ביום טוב בין על ידי ‘דוד שמש’ ובין על ידי ‘בוילר’ – חשמלי שהופעל ביו”ט על ידי שעון שבת, ודווקא בביתו של אדם ולא בבית המרחץ. אולם בבתים שמותקנות בהם מערכות לחימום מים הפועלות ע”י גז או חשמל ובכל פתיחת ברז מים החמים תיכף נדלקת המערכת, אסור להשתמש במים החמים ביום טוב. וכן אם המים מתחממים על ידי “אטמור”, אין להשתמש בהם ביום טוב (חזו”ע– יו”ט עמ’ מב, הליכות אבן ישראל – פישר יו”ט עמ’ רסב. הליכות מועד – מלכא ראש השנה עמ’ קלט, וכן הארכתי בפרט זה בשו”ת תורת מאיר ח”ב סימן עט. ובפרט ר”ה שחל בער”ש שיש בכך צער, עי’ ביה”ל סי’ שכו).
- וכל שכן שמותר לכתחילה לרחוץ קטנים הצריכים לכך באופנים הנ”ל. (רמ”א סי’ תקיא סעי’ ב’, אליה רבה או’ ב’, מ”ב ס”ק יח, כה”ח ס”ק טו”ב, אול”צ ח”ב פל”ה או’ ד’).
- ומכל מקום אין להשתמש בספוג ניקוי, אבל מותר להשתמש בשמפו ובסבון נוזלי ללא חפיפת הראש, ולאחר הרחיצה יזהר לנגב את ראשו בנחת. (בא”ח ש”ש פ’ פקודי או ח’).
- הנוהגים לטהר עצמם לכבוד שבת, יטבלו גם בער”ש זה, אלא שיזהרו לטבול במים קרים או פושרים, ואין זה חשיב הכנה. (והיינו כדי לקבל תוספת נר”ן, דביו”ט אין נשמה יתרה כדמבואר בשו”ע סי’ תצא ס”א. וכן נראה לפמ”ש הכה”ח סי’ רס סק”ו בשם שער הכוונות, ועי’ בס’ יסוד ושורש העבודה שער ח’ פ”א, ובשלחן טהור – קאמרנא סי’ רס), וי”א דאין צריכים לטבול, כי קדושת יו”ט מטהרתן. (עיין בס’ נטעי גבריאל – יוהכ”פ פ”ח או’ ד’, דהטבילה של הרגל טיהרתן ועולה להם לכאן ולכאן. ויש שאינם טובלים לפי שחוששים לדעת הביה”ל סי’ שכו סד”ה אדם).
דינים שונים
כז. אם הצטבר בבית כמות גדולה של זבל וגורם ריח רע, או שנמצא במקום או בצורה שמאוסה בעיניו מחמת ריבוי הפסולת, מותר לכתחילה לזרקו לפח האשפה בין בשבת ובין ביו”ט, במקום שיש עירוב. (שו”ע סי’ שח סעי’ לד, וברמ”א סי’ רעט ס”ב).
- אין להתיר לגלגל טבק – סיגריות ביום טוב אלא ימלאם מערב יו”ט. (שדי חמד מע’ יו”ט או’ ב’, שו”ת רב פעלים ח”ב נט, ובבא”ח במדבר או’ כא. והאידנא אפשר לעשותן מערב יו”ט שמדובקין היטב ולא ייפתחו).
- אשה שהכינה תפריט של מנות אותן היא רוצה להגיש בסעודות החג, אסורה לעיין בהם, ומיהו אחד מבני הבית רשאי לקרוא בפניה. (שו”ע סי’ שז סי”ב, מ”ב שם, שעה”צ ס”ק נד, ועי’ בחוט השני שם הע’ לה).
- ביום שישי – ערב שבת מותר לאכול את סעודת החג במשך כל היום, ומ”מ מצווה לכתחילה לסעוד את סעודת יום טוב קודם זמן מנחה קטנה. (שעה: 15:53) כדי שיוכלו לאכול סעודת השבת לתאבון. (מג”א סי’ רמט סק”ו, רמ”א סי’ תרצה ס”ב, שו”ת מהרי”ל סי’ נו. ביה”ל סי’ תקכט ד”ה בערב. ולענ”ד א”צ להקדים את הסעודה קודם חצות, ולא דמי למ”ש המ”ב סי’ תרצה סק”י ולסי’ רמט ס”ק יג, עי’ היטב בביה”ל סי רמט ד”ה מותר, ובספרי תורת מאיר ח”ב סי’ כו הארכתי בזה).
תפלה וקידוש בליל שבת
- אין אומרים ‘ברוך המבדיל בין קודש לקודש’.
- ומתפללים ערבית כסדר הרגיל של ליל שבת, ויש המקדימים לקבל שבת, (מ”ב סי’ תקכז סק”ג, ובביה”ל סי’ רנו), ואין אומרים “במה מדליקין”, ומזכירים בתפלה ובברכת מעין שבע, “המלך הקדוש”. (שו”ע סי’ ער ס”ב, ובכה”ח שם).
- עושים קידוש על הכוס כבכל ליל שבת, ואין מזכירים בו הבדלה. (גר”ז סי’ תצא ס”ד).